(משנה ג)
לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.
שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ בוֹ,
שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן.
וְחָזְרוּ וּגְדָרוּם,
וְגָזְרוּ כְנֶגְדָּם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הַשְׁתַּחֲוָיוֹת.
ד
לִפְנִים מִמֶּנּוּ, הַחַיִל עֶשֶׂר אַמּוֹת,
וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שָׁם.
רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, <מַעֲלֶה!>
וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה.
כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם,
רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, <מַעֲלֶה!>
וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה,
חוּץ מִשֶּׁלָּאוּלָם.
כָּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם,
גָּבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרָחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת,
חוּץ מִשֶּׁלָּאוּלָם.
כָּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם,
הָיוּ לָהֶם דְּלָתוֹת,
חוּץ מִשֶּׁלָּאוּלָם.
כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם,
הָיוּ לָהֶן שְׁקוּפוֹת,
חוּץ מִשַּׁעַר טְדֵי,
שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁתֵּי אֲבָנִים מֻטּוֹת זוֹ עַל זוֹ.
כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם,
נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁלַּזָּהָב,
חוּץ מִשַּׁעֲרֵי נִיקָנוֹר,
מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱשָׂה בָהֶן נֵס.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים:
מִפְּנֵי שֶׁנְּחֻשְׁתָּן מַצְהִיב.

משנה ד

כָּל הַכֳּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם גְּבוֹהִין,
חוּץ מִכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי,
שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה
עוֹמֵד בְּהַר הַמִּשְׁחָה,
מִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה פִתְחוֹ שֶׁלַּהֵיכָל
בְּשָׁעַת הַזָּיַת הַדָּם.

משנה ה
ו
עֲזָרַת הַנָּשִׁים הָיְתָה
אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ,
עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ.
וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְאַרְבַּע מִקְצוֹעוֹת,
שֶׁלְּאַרְבָּעִים אַרְבָּעִים אַמָּה.
לֹא הָיוּ מְקוּרוֹת.
וְכֵן הֵן עֲתִידוֹת לִהְיוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר: (יְחֶזְקֵאל מו,כא-כב)
"וַיּוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה,
וַיַּעֲבִרֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר,
וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר,
חָצֵר בְּמִקְצעַ הֶחָצֵר,
בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת".
וְאֵין "קְטֻרוֹת" אֶלָּא שֶׁאֵינָן מְקוּרוֹת.
ז
וּמָה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת?
דְּרוֹמִית מִזְרָחִית,
הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים,
שֶׁשָּׁם הַנְּזִירִים מְבַשְּׁלִים אֶת שַׁלְמֵיהֶם,
וּמְגַלְּחִין אֶת שְׂעָרָם,
וּמְשַׁלְּחִים תַּחַת הַדּוּד.
מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת דֵּיר הָעֵצִים,
שֶׁשָּׁם הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין מַתַלְּעִים בָּעֵצִים.
כָּל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בוֹ תוֹלַעַת,
פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
צְפוֹנִית מַעֲרָבִית,
הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִין.
מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית,
אָמַר רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:
שָׁכַחְתִּי מָה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וָשֶׁמֶן^[1],
וְהִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה.
ח
וַחֲלָקָה הָיְתָה בָרִאשׁוֹנָה,
וְהִקִּיפוּהָ כְצוֹצְטְרָה, <גזוזטרא, exóstra: מרפסת עם מעקה>
שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְמַעְלָה,
וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּא מְעֹרָבִים.
וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת
עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לַעֲזָרַת יִשְׂרָאֵל,
כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתִּלִּים, <שֶׁבַּתְּילִּים!>
שֶׁעֲלֵיהֶם הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר.
לֹא הָיוּ תְרוּטוֹת,
אֶלָּא מֻקָּפוֹת כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה.