דף ג,ב
איכא בינייהו, למרמי חבית ומקוה ומבוי.
להאיך לישנא, איכא למרמינהו.
להני לישני, ליכא למרמי.
ומאי איכא בין האי לישנא להאיך לישנא?
לאביי, איכא מוך.
לאביי איכא מוך - ללישנא דאשה מרגשת, אפי' משמשת במוך נמי דיה שעתה. וללישנא דמעיקרא הוה אתי, משמשת במוך, מטמאה למפרע:
לרבא, איכא מוך דחוק.
תניא כי האי לישנא, דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי.
"אמר לו הלל לשמאי, אי אתה מודה בקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו, ונמצא שרץ בזוית אחרת,
ונמצא בה שרץ בזוית אחרת - לאחר שניטלו טהרות מן הקופה:
שטהרות הראשונות טמאות?!
שטהרות הראשונות טמאות למפרע - ודוקא בזוית אחרת, כגון קופה ארוכה, אמתים וג' אמות, דאיכא למימר קודם שניטלו הטהרות הוה התם, ונטמא הכלי מחמת השרץ, וטהרות מחמת הכלי, ואיהו הוא דלא נתעסק באותו זוית, ולא אשכחיה.
אבל באותו זוית, לא.
דודאי בתר הכי נפל.
דאי הוה התם בשעת טהרות, הוה חזי ליה, כשהוציאן:
אמר לו, אבל.
אבל - כן הדבר:
ומה הפרש בין זו לזו?
ומה הפרש בין זו לזו - והא טומאה דלמפרע הוא:
לזו יש לה שולים,
שולים - פונ"ץ בלע"ז. ועכבו השולים את השרץ מלצאת, והוא הוציא טהרות דרך פיה מלמעלה, והשרץ שבזוית אחרת, לא ראה:
לזו אין לה שולים.
ולזו אין לה שולים - ואי הוה דם מאתמול בבית החיצון, הוה נפיק ונפיל:
רבא אמר, טעמא דשמאי, משום בטול פריה ורביה.
מפריה ורביה - דכיון דחיישינן לדם בבית החיצון, לבו נוקפו, ופורש מן האשה:
תניא נמי הכי.
"אמר לו שמאי להלל, א"כ בטלת בנות ישראל מפריה ורביה".
ומאן דתני האי לישנא, הא תניא כי האיך לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי?
התם הלל הוא דקטעי.
הוא סבר, טעמא דשמאי, דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי.
וקא מקשי ליה קופה.
וקא מקשי ליה קופה - הרי קופה, דלא אמר, אם איתא דהוה שרץ מעיקרא הוה נפיק עם הטהרות כשעירה את הקופה:
ואמר ליה שמאי, טעמא דידי משום בטול פריה ורביה.
ולמאי דקטעית נמי, דקמקשית קופה, לזו יש לה שולים ולזו אין לה שולים.
ולמאן דתני האי לישנא, הא תניא כי האיך לישנא משום בטול פריה ורביה?
הכי קאמר ליה הלל לשמאי.
אין טעמא קאמרת, דאם איתא דהוה דם, מעיקרא הוה אתי.
ומיהו עשה סייג לדבריך.
סייג - חזוק וגדר מדרבנן, לטמא למפרע.
וה"ה דמצי למיפרך הני מתני' אהנך לישנא דלעיל, ולתרוצי כי האי גוונא.
הלל טעי, וסבר טעמא דשמאי, אם איתא כו', וקשיא ליה קופה, וקאמר ליה שמאי, טעמא דידי משום העמד אשה על חזקתה, אי משום אשה מרגשת, ולמאי דקא טעית נמי, דקא מקשת לי, קופה זו יש לה שולים כו':
דמאי שנא מכל התורה כולה, דעבדינן סייג?!
אמר ליה, א"כ בטלת בנות ישראל מפריה ורביה.
והלל?
מפריה ורביה מי קאמינא?!
לטהרות הוא דקאמינא.
ושמאי?
לטהרות נמי לא.
דאם כן לבו נוקפו, ופורש.
איתמר, "קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו, ונמצא שרץ בזוית אחרת.
חזקיה אמר, טהרות הראשונות, טהורות.
רבי יוחנן אמר טהרות הראשונות, טמאות".
והא שמאי והלל מודו בקופה, דטהרות הראשונות טמאות?
כי מודו שמאי והלל, בקופה שיש לה שולים.
שיש לה שולים - והוא הוציאן דרך הפה, הלכך אם שרץ היה בה, לא ראהו ולא יצא:
כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן, בקופה שאין לה שולים.
שאין לה שולים - כגון חבית של עץ, שניטלו שוליהם, ויכול להשתמש באורך חללן, כשהן מוטלות בקרקע.
וכשהוא מערה אותן, הוא מגביה ראש האחד ומערה, והכל יוצא ממנה:
אין לה שולים, מ"ט דר' יוחנן?
מאי טעמא דר' יוחנן - הא ודאי אילו הוה התם בשעת טהרות הוה נפיק בהדייהו:
אין לה שולים, ויש לה אוגנים.
אוגנים - במקום השוליים יש אוגנים, שכפופין ראשי הנסרים כלפי פנים, וכשהוא מערה, איכא למימר אוגנים עכבו:
והתניא, "המדלה עשרה דליים
עשרה דליים - י' פעמים בדלי אחד, ומערה בכלי גדול:
מים בזה אחר זה, ונמצא שרץ באחד מהן.
הוא טמא, וכולן טהורין".
וכולן טהורין - דאמר השתא הוא דנפל, דהואיל שלא מצא קודם שעירה הדלי בפעם הזאת לתוך הכלי, טהורין:
ואמר ריש לקיש משום רבי ינאי, לא שנו אלא שאין לה אוגנים,
שאין לו אוגנים - לדלי, דהשתא ודאי אם איתא דהוה התם בזימנא קמאי, הוה נפיל מן הדלי עם המים:
אבל יש לה אוגנים, כולן טמאין.
לימא חזקיה לית ליה דר' ינאי?
מיא שרקי,
מיא שרקי - ואין צריך להפוך הדלי על פניו כשהוא מערה, הלכך איכא למימר אוגנים עכבוהו לשרץ.
אבל פירי לא שרקי, וכשעירה טהרות ממנה הפכה כולה על פניה, לפי שאין פירות נוחין לישרק ולצאת, הלכך אי הוה שרץ עם הטהרות הוה שריק ונפיל בהדייהו:
פירי לא שרקי.
אי נמי, מיא לא קפיד עלייהו,
לא קפיד - עלייהו, אי משייר מינייהו לתוך הדלי, הלכך אינו שופך כל הדלי על פניו, ומצו אוגנים לעכובי שרץ:
פירי קפיד עלייהו.
קפיד עלייהו - לאפוקינהו כולהו, והופך קופה על פיה, ולא משייר מידי. ואם איתא דהוה שרץ, הכי נמי דלא אישתייר:
ואי בעית אימא, כי מודו שמאי והלל, בקופה שאינה בדוקה
בקופה שאינה בדוקה - שלא בדקה בשעה שנתן טהרות לתוכה. הלכך אין להעמידה על חזקת טהרה: