דף ד,א
כי פליגי חזקיה ור' יוחנן, בקופה בדוקה.
מר סבר, הא בדקה.
ומר סבר, אימור עם סילוק ידו, נפל.
והא דומיא דאשה קתני,
הא דומיא דאשה קתני - בההיא דהלל ושמאי, דקתני, "מה הפרש בין זו לזו?":
ואשה בדוקה היא?
ואשה בדוקה היא - מקודם לכן.
דהא כל שחרית וערבית היא בודקת, אפ"ה, טהרות דקופה טמאות.
וקשיא לחזקיה:
כיון דשכיחי בה דמים, כשאינה בדוקה דמיא.
כשאינה בדוקה דמיא - וקופה נמי, בשאינה בדוקה עסקינן:
ואיבעית אימא, כי מודו שמאי והלל, בקופה שאינה מכוסה.
ואיבעית אימא - הא והא בבדוקה. אלא דשמאי והלל, כשאינה מכוסה ופיה מלמעלה. הלכך איכא למימר, עם סילוק ידיו נפלו.
וחזקיה במכוסה, מש"ה מטהר:
כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן, בקופה מכוסה.
מכוסה! היכי נפל?
מכוסה - בתמיה. היכי נפל האי שרץ? והיכי אישתכח בה השתא?:
כגון שתשמישה ע"י כסוי.
שתשמישה ע"י כסוי - כשהוא רוצה להכניס לתוכה ולהוציא מתוכה, מגלה ומכסה אותה, הלכך חזקיה סבר, כל זמן שהטהרות בתוכה נזהר בה וכסה, והשתא לאחר שניטלו ממנה, הסיח דעתו משמירתה, ולא נזהר לכסותה, ונפל.
ור' יוחנן סבר, חיישינן שמא כשגילה להשתמש בה בעוד שהטהרות בתוכה נפל:
והא דומיא דאשה קתני, ואשה מכוסה היא?
מכוסה היא - דלא נפיל בה דם מעלמא. וקופה דכוותה, במכוסה עסקינן ואפ"ה טמאה, וקשיא לחזקיה:
כיון דשכיחי בה דמים, כשאין מכוסה דמיא.
ואיבעית אימא, כי מודו שמאי והלל בזוית קופה.
כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן, בזוית בית.
בזוית בית - כדמפרש ואזיל. שטלטלה לקופה בזוית אחרת, לאחר שניטלו טהרות ממנה:
והא "קופה" קאמר?
ה"ק, קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית בית זו, וטלטלוה בזוית אחרת, ונמצא שרץ בזוית אחרת.
חזקיה סבר, לא מחזקינן טומאה ממקום למקום.
ממקום למקום - דלא אמרינן מאידך זוית הוה בה שרץ עם הטהרות, אלא אמרינן, לאחר שהביאה כאן, נפל בה:
ורבי יוחנן סבר, מחזקינן.
ומי מחזקינן?
והתנן, "נגע באחד בלילה, ואינו יודע אם חי אם מת, ולמחר השכים ומצאו מת.
ר"מ, מטהר.
וחכמים, מטמאין.
שכל הטמאות כשעת מציאתן".
ותני עלה, "כשעת מציאתן,
ובמקום מציאתן"?
ובמקום מציאתן - אם מצאו שחרית מת באותו מקום שנגע בו בלילה, טמא.
אבל מצאו במקום אחר מת, טהור.
ולא אמרינן, כי היכי דהכא מת, התם נמי הוה מת במקומו הראשון:
וכי תימא, הני מילי לשרוף,
לשרוף - דלא מחזקינן טומאה ודאית ממקום למקום, לשרוף עליה תרומה:
אבל לתלות תלינן.
אבל מתלא תלינן - דהרי משמע, במקום מציאתן הוא דחכמים מטמאין טומאה ודאי, אבל שלא במקום מציאתן, טומאתן הוה ספק.
ור' יוחנן נמי לתלות קאמר:
ומי תלינן?!
והתנן, "מחט שנמצאת מלאה חלודה
חלודה - רדוליר"א:
או שבורה,
או שבורה - ע"ג טהרות, ומכיר בה שהיא טמאה:
טהורה.
טהורה מלטמא - טהרות שנמצאת עליהן, ולא אמרינן, שלמה נפלה עליהם וטמאתם, ואח"כ נשברה.
אלא אמרינן, שבורה או חלודה כאשר היתה עתה נפלה עליהם.
אלמא, כל הטמאות כשעת מציאתן מחזקינן להו.
ואפי' תלייה ליכא, דקתני "טהורה".
וקס"ד דה"ה נמי למקום מציאתן, דמחזקינן להו בטומאה, ולא מספקינן לה במקום אחר, אפילו לתלות.
וקשיא לר' יוחנן:
שכל הטמאות, כשעת מציאתן".
ואמאי?
לימא האי מעיקרא מחט מעלייתא היא, והשתא הוא דהעלה חלודה?
ועוד.
תנן, "מצא שרץ שרוף
נמצא שרוף - השרץ:
על גבי הזיתים, וכן מטלית
מטלית - טלית של זב היתה:
המהומהם,
(המהומהם) - הבלויה מצאה בלויה ע"ג זיתים:
טהור.
טהורה - מלטמא הזיתים. דאמרינן הכי נפלה עלייהו, לאחר שבלתה, וטהרה מטומאתה.
אלמא לא מחזקינן טומאה משעה לשעה, אפי' לתלות. דקתני, "טהורה".
וה"ה, ממקום למקום:
שכל הטמאות כשעת מציאתן"?
וכי תימא
וכי תימא לא דמי - דהכא משום הכי טהור, משום דשעת מציאתה ומקום מציאתה בטהרה הואי, דבתר שעת מציאתן, אזלינן בין לקולא בין לחומרא.
בין לקולא, כי הכא גבי מחט ומטלית, לאחזוקי בטהורה ודאי.
בין לחומרא, כגון נגע באחד בלילה, לאחזוקי בטומאה ודאית:
כשעת מציאתן בין לקולא בין לחומרא, ובמקום מציאתן.
אבל שלא במקום מציאתן,
ושלא במקום מציאתן - דליכא רגלים לדבר כולי האי, משרף לא שרפינן, מתלא תלינן:
משרף לא שרפינן, מתלא תלינן?
והתנן, "ככר ע"ג הדף,
הדף - קרש מונח על גבי יתדות בכותל:
ומדף טמא
ומדף טמא - בגד טמא מונח תחת הדף בקרקע.
בת"כ קרי "מדף", לעליונו של זב.
ומדף לשון טומאה קלה הוא, כדלקמן.
וס"ד השתא, שהוא עליונו של זב דטמא מדאורייתא.
ומיהו טומאתו קלה משל מדרס, דלא הוי אב הטומאה לטמא אדם וכלים, ובא ומצא את הככר ע"ג הקרקע, מן הבגד והלאה:
מונח תחתיו,
אע"פ שאם נפלה א"א אלא א"כ נגעה,
טהורה.
שאני אומר, אדם טהור נכנס לשם ונטלה.
ונטלה - ולא נפלה על גבי המדף. שנטלו מעל הדף, והניחה לארץ:
עד שיאמר, ברי לי שלא נכנס אדם שם".
וא"ר אלעזר, לא נצרכה
לא נצרכה - האי "שאני אומר":
אלא למקום מדרון?
אלא למקום מדרון - שאע"פ שהדף שהככר עליה מקום מדרון, וראויה הככר ליפול, ואם נפלה נגעה בבגד, אפילו הכי טהורה. "שאני אומר" כו'.
אלמא לא מחזקינן טומאה ממקום למקום. דנימא, מעל הדף נפל ונתגלגל לכאן:
התם כדקתני טעמא