דף י,ב
מתקיף לה ר' אלעאי, וכי מה בין זו, לבתולה שדמיה טהורין?
מתקיף לה רבי אלעאי - לחזקיה. מה בין זו, לבתולה שדמיה טהורין?
בתולה שנשאת,
יש שדמיה טהורין, עד שתחיה המכה. דתלינן בבתולים.
ויש שדמיה טהורין ד' לילות.
ויש שדמיה טהורין כל לילה הראשונה.
כדאמרינן פרק בתרא (לקמן דף סד).
וכולהו קי"ל, דכל זמן שדמיה טהורין, אין לה כתם.
דקתני בפ' האשה (לקמן דף ס) "ושוין, שתולה בשומרת יום כנגד יום, בראשון שלה. ובבתולה, שדמיה טהורים".
מהתם שמעינן, דאין לה כתם. ואע"ג דראתה פעם אחת. דלא מפלגינן בין הגיע זמנה ללא הגיע, בין שראתה פעם אחת בבית אביה, שהיא אחת מן הבתולות שדמיה טהורין.
והא הכא דאילו חזת בשינוי מראה דמיה, מטמאה מעת לעת דהגיע זמנה לראות וראתה בבית אביה, אפילו הכי לא מטמאינן כתמה.
ומ"ש הך מהא?:
א"ל ר' זירא, זו, שירפה מצוי.
זו שירפה מצוי - בתולה שדמיה טהורין, שרף שלה מצוי, מחמת בתולים.
הילכך, כתמה טהור, דתלינן בדם בתולין:
וזו, אין שירפה מצוי.
וזו אין שירפה מצוי - לטהרה ולתלות בו:
אמר עולא א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק, תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, וראתה פעם ראשונה, ושניה.
רוקה ומדרסה בשוק, טהור.
רוקה ומדרסה בשוק טהור - כגון שנמצא רוקה בשוק, וקים לן שקודם לכן ראתה ב' פעמים, ואין אנו יודעים אם נדה היא אם לאו.
מספיקא לא מחזקינן לה כספק הרוקין, הואיל ולא הוחזקה רואה:
כתמה, נמי טהור.
ולא ידענא, אם דידיה, אם דרביה.
ולא ידענא כו' - עולא הוא דקאמר, לא ידענא אי א"ר יוחנן, מסקנא דהא מילתא דקאמר, כתמה נמי טהור, מדעתיה או משמיה דר"ש בן יהוצדק, כרוקה ומדרסה:
למאי נפקא מינה?
למיהוי דבריו של אחד, במקום שנים.
דבריו של אחד במקום שנים - אי אמר להא "וכתמה נמי טהור", משמיה דרביה, הוי חזקיה דאמר לעיל, "טמא", אחד במקום שנים. דהא פליג עליה ר' יוחנן לעיל מלביה. וחזינן דקאי ר"ש כוותיה:
כי אתא רבין, וכל נחותי ימא, אמרוה כר"ש בן יהוצדק אמר רב חלקיה בר טובי.
ה"ג אמרו כר"ש בן יהוצדק - בשמו של ר"ש בן יהוצדק.
וה"ל חזקיה אחד במקום ב', וש"מ הלכה כר' יוחנן:
"תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, אפילו שופעת כל ז', אינה אלא ראיה אחת".
אינה אלא ראיה אחת - לאחזוקה כרואה, ודיה שעתה, עד שתפסוק ותחזור ותראה שתי ראיות:
"אפילו שופעת", ולא מבעיא פוסקת!
ולא מבעיא פוסקת - וחוזרת ורואה:
אדרבה, פוסקת הויא לה כשתי ראיות?
אלא, "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, ושופעת כל ז', אינה אלא ראיה אחת".
ושופעת כל שבעה - סמי מכאן אפילו:
אמר רב שימי בר חייא, "מדלפת,
מדלפת - טיף אחר טיף:
אינה כרואה".
אינה כרואה - דמשמע דאפילו כראיה אחת אינה חשובה:
והא קחזיא?
אימא, "אינה כשופעת, אלא כפוסקת".
אלא כפוסקת - והוו להו ראיות טובא, והוחזקה רואה, ולכשתפסוק ותחזור ותראה, מטמאה מעת לעת.
ופרכינן, מכלל דשופעת דאמר לעיל, "אינה אלא ראיה אחת", היינו דשופעת כי נהרא, בתמיה?!
כיון דמדלפת אינה חשובה שופעת, וא"א להיות שופעת כמעין כל שבעה, וחיה?:
מכלל, דשופעת כי נהרא?
אלא אימא, "אינה אלא כשופעת".
תנו רבנן, "חזקה, בנות ישראל עד שלא הגיעו לפרקן, הרי הן בחזקת טהרה.
ואין הנשים בודקות אותן.
משהגיעו לפרקן, הרי הן בחזקת טומאה.
בחזקת טומאה - כלומר בחזקת דמים מצוים בהם:
ונשים בודקות אותן.
רבי יהודה אומר, אין בודקין אותן ביד,
מפני שמעוותות אותן.
שמעוותות אותן - כלומר מסרטין לה בצפורן ומייתו לה לידי ראיה:
אלא סכות אותן בשמן מבפנים,
מבפנים - שסיכת שמן מביא הדם אם זמנו הוא:
ומקנחות אותן מבחוץ.
והן נבדקות מאיליהן:
רבי יוסי אומר מעוברת וכו': תני תנא קמיה דר' אלעזר, "רבי יוסי אומר, מעוברת ומניקה, שעברו עליה ג' עונות, דיה שעתה".
א"ל, פתחת בתרי,
פתחת בתרתי - מעוברת ומניקה:
וסיימת בחדא?
וסיימת בחדא - דקאמר, "דיה שעתה", דיין שעתן, מיבעי ליה:
דלמא מעוברת, והיא מניקה קאמרת?
מעוברת והיא מניקה - שנולד עוברה ומניקתו.
א"נ מניקה ונתעברה.
והוא הדין למעוברת גרידתא.
והא דנקט מעוברת והיא מניקה?
לומר לך, שמצטרפין ימי מניקה לימי עיבורה, לג' עונות.
כגון שהפסיקה שתים בימי עיבורה, ואחת בימי מניקותה, או חלוף.
דהכי משמע, מעוברת והיא מניקה, בתוך הפסקת העונות הללו:
ומילתא אגב אורחיה קמ"ל.
דימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה.
ימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה - כגון אם היתה מניקה ונתעברה, והפסיקה תחלת עונה קצת בימי מניקותה, והשלימה בימי עיבורה:
וימי מניקותה עולין לה לימי עיבורה.
כדתניא, "ימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה.
וימי מניקותה, עולין לה לימי עיבורה.
כיצד?
הפסיקה שתים בימי עיבורה, ואחת בימי מניקותה.
שתים בימי מניקותה, ואחת בימי עיבורה.
אחת ומחצה בימי עיבורה, ואחת ומחצה בימי מניקותה.
מצטרפות לג' עונות".
בשלמא, "ימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה" משכחת לה, דקמניקה, ואזלא ומיעברה.
אלא "ימי מניקותה עולין לה לימי עיבורה" היכי משכחת לה?
אלא ימי מניקותה עולין לה לימי עיבורה היכי משכחת לה - דילדה ולא חזאי, הא ראתה דם בלידתה, ונמצא שלא עברו עליה ג' עונות?:
איבעית אימא, בלידה יבשתא.
ואיבעית אימא, דם נדה לחוד, ודם לידה לחוד.
ואיבעית אימא, תני חדא:
תני חדא - "ימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה", ולא תיתני, "ימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה":
במה אמרו דיה שעתה וכו': אמר רב, אכולהו.
אכולהו - ד' נשים כולהו קתני לה, דבשניה מטמאה מעל"ע:
ושמואל אמר, ל"ש אלא בתולה וזקנה,
בתולה וזקנה - בתולה, כיון דראתה פעם ראשונה ושניה, הוחזקה רואה.
זקנה נמי, כיון דאיתחזקא תרי זימני אחר ג' עונות, אישתכח דלאו סילוק דמים הוא, אלא דילוג וסת:
אבל מעוברת ומניקה, דיין כל ימי עיבורן, דיין כל ימי מניקותן.
וכן אמר ר' שמעון בן לקיש, אכולהו.
ורבי יוחנן אמר, לא שנו אלא בתולה וזקנה,
אבל מעוברת ומניקה,
אבל מעוברת ומניקה - ודאי דמיה מסולקין, ואפילו לא נסתלקו מתחלתן, מסתלקין והולכין הן תדיר, ברוך [צריך לעיין אם המלה ברוך כאן הוא טעות הדפוס]:
דיין כל ימי עיבורן, דיין כל ימי מניקותן.
כתנאי.
מעוברת ומניקה שהיו