שופעות דם ובאות,
שופעות - לאו דוקא:
דיין כל ימי עיבורן, ודיין כל ימי מניקותן.
דברי ר"מ.
רבי יוסי ור' יהודה ורבי שמעון אומרים: לא אמרו: דיין שעתן, אלא בראייה ראשונה.
אבל בשניה - מטמאה מעת לעת, ומפקידה לפקידה":
ואם ראתה ראשונה וכו': א"ר הונא: קפצה וראתה, קפצה וראתה, קפצה וראתה,
קפצה - הוי אונס:
קפצה וראתה - ג' פעמים - קבעה לה וסת, כדמפרש ואזיל:
קבעה לה וסת.
למאי?
אילימא לימים?
אילימא לימים - כגון קפצה באחד בשבת, וראתה. וקפצה באחד בשבת, וראתה. וכן שלישית - קבעה לה וסת באחד בשבת. וכל זמן שתראה עוד באחד בשבת, ואפילו בלא קפיצה, דיה שעתה. ואם הגיע אחד בשבת ולא בדקה עצמה, טמאה מספק, דאורח בזמנו הוא בא. כל יומא, באחד בשבת:
הא כל יומא דלא קפיץ, לא חזאי?
דלא קפיץ לא חזאי - אלמא לאו וסתה הוא:
אלא לקפיצות?
אלא לקפיצות - כיון דראתה שלש פעמים על ידי קפיצה, הורגלה לראיית קפיצה. ובכל יום שתקפוץ, מחזקינן לה ברואה. ואם לא בדקה, טמאה. ואפילו שאר ימות שבת:
והתניא: "כל שתקבענה מחמת אונס, אפילו כמה פעמים - לא קבעה וסת".
מאי לאו? "לא קבעה וסת" כלל?
לא. "לא קבעה וסת", לימים לחודייהו, ולקפיצות לחודייהו.
אבל קבעה לה וסת, לימים ולקפיצות.
לימים ולקפיצות - כל אחד בשבת שתקפוץ, מחזקינן לה ברואה. דזמנה הוא לראות באחד בשבת על ידי קפיצה:
לימים לחודייהו, פשיטא?
לימים לחודייהו פשיטא - דלא קבעה:
אמר רב אשי, כגון דקפיץ בחד בשבת, וחזאי. וקפיץ בחד בשבת, וחזאי.
[ובשבת קפצה, ולא חזאי].
ולחד בשבת, חזאי בלא קפיצה.
מהו דתימא, איגלאי מילתא למפרע, דיומא הוא דקגרים, ולא קפיצה.
דיומא הוא דקא גרים - ויהא באחד בשבת וסתה, אפילו בלא קפיצה:
קמ"ל, דקפיצה נמי דאתמול, גרמא.
קמ"ל - הא דאמר דלא קבעה וסת לימים, דקפיצה דאתמול גרמה לראייה דהאידנא. ואין לה וסת באחד בשבת בלא קפיצה. ולא לקפיצה בלא אחד בשבת. מדלא חזיא מאתמול:
והאי דלא חזאי, משום דאכתי לא מטא זמן קפיצה.
לישנא אחרינא.
א"ר הונא: קפצה, וראתה. קפצה, וראתה. קפצה, וראתה.
קבעה לה וסת לימים, ולא לקפיצות.
היכי דמי?
א"ר אשי, דקפיץ בחד בשבת, וחזאי. וקפיץ בחד בשבת, וחזאי. ולחד בשבת חזאי בלא קפיצה,
דהתם איגלאי מילתא דיומא הוא דקא גרים:
משנה
אע"פ שאמרו דיה שעתה
אע"פ שאמרו דיה שעתה - באשה שיש לה וסת:
צריכה להיות בודקת.
צריכה להיות בודקת - בכל יום שחרית וערבית כשאר נשים:
חוץ מן הנדה.
חוץ מן הנדה - משראתה יום אחד, טמאה שבעה, ואינה צריכה בדיקה כל שבעה, שהרי בלא ראייה היא טמאה:
והיושבת על דם טוהר.
והיושבת על דם טוהר - דלמה לה בדיקה, אפילו תראה דם, טהורה היא:
ומשמשת בעדים.
ומשמשת בעדים - אע"פ שיש לה וסת, צריכה לשמש בעדים, ולבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש:
חוץ מיושבת על דם טוהר.
ובתולה, שדמיה טהורים.
ובתולה שדמיה טהורין - ד' לילות. דהיא אינה צריכה לשמש בעדים, שהרי דמה טהור. ואפילו נשתנו מראה דמיה, הואיל ושמשה, אמרינן, דמשום תשמיש נשתנה. אבל שחרית וערבית, היכא דלא שמשה אחר בעילה ראשונה, צריכה בדיקה. כדמפרש בגמרא, שמא נשתנו מראה דמים שלה:
ופעמים צריכה להיות בודקת
ופעמים צריכה להיות בודקת - כל אשה:
שחרית ובין השמשות.
שחרית ובין השמשות - שחרית, להכשיר טהרות של לילה. ערבית, להכשיר טהרות של יום. כדאמרינן טעמא בריש פירקין:
ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה.
לשמש את ביתה - עם בעלה:
יתירות עליהן: כהנות בשעה שהן אוכלות בתרומה.
רבי יהודה אומר, אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה:
גמרא
"חוץ מן הנדה": דבתוך ימי נדתה, לא בעי בדיקה.
הניחא לרבי שמעון בן לקיש דאמר: אשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה,
מתוך ימי זיבתה - כגון ראתה בראש חודש, וחזרה וראתה בט"ו לחודש, כשעומדת בימים שהיא ראויה לזיבה, דהיינו י"א יום שבין נדה לנדה. וחזרה וראתה בראש חודש ובט"ו לחודש. וחזרה וראתה בט"ו לחודש, ולא ראתה בראש חודש שלפניו. שקבעה לה וסת לט"ו בחודש. ומצטרפין תרתי ראיות דימי זיבה, להך ראייה לקביעות וסת:
ואין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה,
ואין אשה קובעת לה וסת בימי נדתה - כגון ראתה בראש חודש וחזרה וראתה בחמישי בחודש, דהיינו בימי נדות. וחזרה וראתה עוד פעמים בחמישי בחודש. לא קבעה וסת. שאין ראיית ימי נדה ראייה לקבוע, שהיא עלולה לראות בימי נדותה:
שפיר.
שפיר - קתני במתניתין דלא בעיא בדיקה. דאי לטמויי, טמאה היא. ואי לקבוע וסת, ולידע אם תשנה וסת שלשה פעמים ליום אחר, שאינה למודה עד עכשיו. הא אמרת דלא קבעה:
אלא לרבי יוחנן, דאמר, אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה.
תבדוק, דילמא קבעה לה וסת?
אמר לך רבי יוחנן: כי אמינא אנא, היכא דחזיתיה ממעין סתום,
ממעין סתום - כדמפרש אליבא דר' יוחנן בשילהי פ' בנות כותים (לקמן דף לט). כגון דחזאי ריש ירחא, וריש ירחא, ועשרים וחמשה, וריש ירחא. דהוה ראייה בתרייתא בימי נדותה. דאפילו הכי הוה קביעות וסת בריש ירחא. כדמפרש התם, דאמר, וסתה בריש ירחא קבעה, והא דאקדים וחזאי, דמים יתירי איתוספו בה. דהא ודאי קבעה, משום דתחילת הוסת הוחזק ממעין סתום, וגם ראייה אחרונה חשבינן לה כמעין סתום. כדאמר, "הא דאקדים וחזאי תוספת דמים הוא". אבל ממעין פתוח, כגון שהראיות הראשונות של וסת יהו בתוך ימי נדה, כי מתניתין, (דלא מיירי בתחלת נדה, דהא לא מפליג בה מידי אלא סתמא קתני, "חוץ מן הנדה") הילכך לא בעיא בדיקה בימי נדות. שהרי נפתח מעינה, ואפילו היא רואה, לא תקבע וסת. לישנא אחרינא. ממעין סתום שראתה היום, ופסקה, וחזרה וראתה ברביעי או בחמישי לנדתה. אבל ממעין פתוח, כגון שלא פסקה וראתה א' ב' ג' ד' לחודש, וראתה פעם שניה בד' בחודש, וכן שלישית. לא מהניא ראייה דרביעי בחודש דנדות קמא, למיקבע. ומתניתין במעיין פתוח. וראשון ישר בעיני:
אבל חזיתיה ממעין פתוח, לא אמרי:
והיושבת על דם טוהר: קס"ד, מבקשת לישב על דם טוהר.
מבקשת לישב - כשכלין ימי לידה, כגון בשביעי לזכר, או יום י"ד לנקבה, לא בעיא בדיקה, דהא אפילו אינה רואה היא טמאה:
הניחא לרב, דאמר,
הניחא לרב דאמר - בפרק בנות כותים (לקמן דף לה):
מעין אחד הוא,
מעין אחד הוא - דם הבא בתוך ז' של לידה, ודם הבא לאחר שבעה, ממעין אחד הוא:
התורה טמאתו,
התורה טמאתו - תוך שבעה לזכר, וי"ד לנקבה:
והתורה טהרתו.
והתורה טהרתו - כל ימי הטוהר:
שפיר.
שפיר - קתני מתניתין, דלא בעיא בדיקה. דהא בין פסקה ובין לא פסקה, טמאה היום, וטהורה למחר:
אלא ללוי, דאמר, שני מעינות הם - תבדוק, דילמא אכתי לא פסק ההוא מעין טמא?
אלא ללוי - דאמר שני מעיינות הן, נפתח הטמא כל ימי הלידה, ונסתם הטהור. ולסוף שבעה לזכר וי"ד לנקבה, נסתם הטמא ונפתח הטהור. ואוקימנא התם דשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה. ס"ל ללוי, דאפילו בשמיני לעולם היא טמאה, עד שתפסוק. דהא לא נסתם הטמא, "תבדוק בשביעי דילמא" וכו':
אמר לך לוי, הא מני,