דף טז,ב
ת"ר, "אע"פ שאמרו, המשמש מטתו לאור הנר, הרי זה מגונה.
מגונה - טעמא מפרש לקמן:
בש"א, צריכה שני עדים על כל תשמיש, או תשמש לאור הנר.
ובה"א, דיה בשני עדים כל הלילה".
תניא, "אמרו להם ב"ש לב"ה, לדבריכם, ליחוש שמא תראה טיפת דם כחרדל בביאה ראשונה, ותחפנה שכבת זרע בביאה שניה?
שמא תראה - בביאה ראשונה, ויעמידוהו כותלי בית הרחם, וכיון דלא מצריכיתו בדיקה בין תשמיש לתשמיש, כי הדר משמש, תחפנה שכבת זרע בביאה שניה. וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון, לא מינכר למחר.
ונהי נמי דלדידן משמשא לאחר קינוח, ואע"ג דלא ידעינן עד למחר?
מיהו בעינן מוכיחה קיים.
דאי לאו הכי מה הועילו חכמים בתקנתם:
א"ל ב"ה, אף לדבריכם, ליחוש עד שהרוק בתוך הפה שמא נימוק והולך לו?
עד שהרוק בתוך הפה כו' - "רוק" = דם "פה" = אותו מקום.
כלומר, אפילו כשהיתה בודקת לאחר תשמיש, שמא ראתה טפה כחרדל וחפתה שכבת זרע באותה ביאה עצמה:
אמרו להם, לפי שאינו דומה נימוק פעם אחת לנימוק שתי פעמים".
תניא, "א"ר יהושע, רואה אני את דברי ב"ש".
אמרו לו תלמידיו, רבי, כמה הארכת עלינו!
הארכת - החמרת:
אמר להם, מוטב שאאריך עליכם בעוה"ז, כדי שיאריכו ימיכם לעוה"ב.
אמר ר' זירא, מדברי כולם נלמד, בעל נפש
בעל נפש - חסיד:
לא יבעול וישנה.
לא יבעול וישנה - בלא בדיקה בינתים.
דאפילו ב"ה מצרכי בדיקה לסוף תשמיש.
אלמא חיישינן לשמא ראתה דם מחמת תשמיש.
אלמא מי שהוא ירא ופורש מספק איסור, לא יבעול וישנה:
רבא אמר, בועל ושונה.
כי תניא ההיא, לטהרות.
תניא נמי הכי, "בד"א
בד"א - דבעיא בדיקה:
לטהרות, אבל לבעלה מותרת.
ובד"א שהניחה בחזקת טהרה, אבל הניחה בחזקת טמאה, לעולם היא בחזקתה, עד שתאמר לו טהורה אני".
א"ר אבא א"ר חייא בר אשי אמר רב, בדקה בעד ואבד, אסורה לשמש, עד שתבדוק.
בדקה בעד - בלילה לפני תשמיש:
מתקיף לה ר' אילא, אילו איתא מי לא משמשה?!
ואע"ג דלא ידעה.
ואע"ג דלא ידעה - דהא לב"ה עד למחר לא בדקה.
ואפי' לב"ש נמי אם יש לה ב' עדים לכל תשמיש, משמשת בלא נר אף ע"ג דלא ידעה אי איכא דם בעדים של תשמיש ראשון:
השתא, נמי תשמש?
א"ל רבא, זו, מוכיחה קיים.
זו מוכיחה קיים - הרי העד לפנינו, ולמחר תראה בו. ומהני לה לטהרות.
דכי אצרכוה רבנן לשמש בעדים משום טהרות הוא.
וגם אם ימצא דם באותו שלפני תשמיש, תביא חטאת כפרתה:
וזו, אין מוכיחה קיים.
וזו - שאבד עדה אין מוכיחה קיים.
ואי אמרת תשמש מה תקנת חכמים יש כאן?
דהרי היא כמו שלא בדקה:
א"ר יוחנן, אסור לאדם שישמש מטתו ביום.
מאי קרא?
שנאמר, (איוב ג) "יאבד יום אולד בו, והלילה אמר הורה גבר".
לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון.
ר"ל אמר, מהכא.
(משלי יט) "בוזה דרכיו ימות".
בוזה דרכיו - תשמיש.
כמו (משלי ל) "דרך גבר בעלמה".
והמשמש ביום, בא לידי בזיון.
שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו:
ור"ל האי קרא דר' יוחנן מאי דריש ביה?
מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא.
דדריש ר' חנינא בר פפא, "אותו מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו.
ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו.
רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה?
גבור או חלש.
חכם או טיפש.
עשיר או עני".
כדר' חנינא.
דא"ר חנינא, הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים.
הכל בידי שמים - כל מדותיו וקורותיו של אדם באין לו בגזרת מלך, חוץ מזו:
[רש"י סוטה ב, א]
שנאמר, (דברים י) "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה" וגו'.
כי אם ליראה - דבר זה לבדו הוא שואל ממך, לפי שהכל בידו, וזה בידך:
ור' יוחנן?
א"כ נכתוב קרא, "גבר הורה".
מאי "הורה גבר"?
מאי הורה גבר - מדסמך הריון ללילה, ש"מ למדרש הכי: לילה ניתן להריון ולא יום.
מדאסמכיה קרא, שמעינן לדר' יוחנן.
ומגופה דקרא, שמעינן להא דר' חנינא בר פפא:
לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון.
ור' יוחנן האי קרא דר"ל מאי דריש ביה?
מבעי לי' לכדכתיב בספר בן סירא.
מיבעי ליה כו' - והיינו, "בוזה דרכיו", שמגנה עצמו שמלעיזין עליו בני המדינה, במנהגו:
"שלשה שנאתי, וארבעה לא אהבתי".
שר
שר - תלמיד חכם:
הנרגל
הנרגל - רגיל:
בבית המשתאות.
ואמרי לה, שר הנרגן.
נרגן - מרבה דברים:
[ואמרי לה, נרגד].
ואמרי לה נרגז - בזעם דנראה כנבל ומשתכר:
והמושיב שבת במרומי קרת.
והמושיב שבת - לתלמידים במרומי קרת.
אחת, שנראה מגסי הרוח.
ועוד, שמפסיקין אותן עוברי דרכים:
והאוחז באמה ומשתין מים.
והנכנס לבית חבירו פתאום.
אמר רבי יוחנן, ואפילו לביתו.
ואפילו לביתו - דלמא עבדי מידי דצניעותא:
אמר רבי שמעון בן יוחאי, ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן.
הנכנס לביתו פתאום. ואצ"ל לבית חבירו.
והאוחז באמה ומשתין מים