דף כב,ב
אם נמוחו, טמאה".
אם נמוחו טמאין - דדם הוא, אלמא אע"ג דכי חזיתיה יבש היה כעפר:
אי הכי, בלא נמוחו נמי?
אמר רבה, כי לא נמוחו בריה בפני עצמה היא.
בריה בפני עצמה - ולא דם:
ומי איכא כי האי גוונא?
כי האי גוונא - מפלת כמין שערות וקליפות:
אין.
והתניא, "א"ר אלעזר בר' צדוק, שני מעשים העלה אבא מטבעין
מטבעין - שם העיר:
ליבנה.
מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות.
ובאו ושאלו את אבא.
ואבא שאל לחכמים.
וחכמים שאלו לרופאים.
ואמרו להם, אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה, שממנה מפלת כמין קליפות.
קליפות - גלדי המכה:
תטיל למים. אם נמוחו, טמאה.
ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות.
ובאה ושאלה את אבא.
ואבא שאל לחכמים.
וחכמים לרופאים.
ואמרו להם, שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות.
דרך שומא - להיות בה שער:
תטיל למים, אם נמוחו, טמאה.
אמר ריש לקיש, ובפושרין.
ובפושרין - דאי בדק בצונן ולא נימוח, לא מטהרינן לה בהכי.
דדילמא אי היה בפושרין, הוה נימוח:
תניא נמי הכי, "תטיל למים, ובפושרין.
רשב"ג אומר, ממעכתו ברוק על גבי הצפורן".
מאי בינייהו?
מאי בינייהו - מאי פלוגתייהו:
אמר רבינא, מעוך על ידי הדחק איכא בינייהו.
ע"י הדחק - לת"ק אי נימוח מאליו הוא דהוי דם, אבל נימוח על ידי מיעוך לאו דם הוא.
ולרבן שמעון, אפילו נימוח ע"י מיעוך נמי דם הוא:
התם תנן.
"כמה היא שרייתן בפושרין?
כמה היא שרייתן - בפ' דם הנדה, "השרץ והנבלה מטמאין לחין, ואין מטמאין יבשין.
ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהוא, טמאין.
וכמה היא שרייתן" כו':
מעת לעת".
הכא מאי?
מי בעינא מעת לעת. או לא?
שרץ ונבלה דאקושי
דאקושי - קשים:
בעינן מעת לעת,
אבל דם דרכיך לא.
לא - בעינן מעת לעת, אלא או יום או לילה. ואם לא נמוחו, טהורים:
או דלמא לא שנא?
תיקו:
המפלת כמין דגים: וליפלוג נמי רבי יהודה בהא?
וליפלוג נמי ר' יהודה בהא - ונימא בין כך ובין כך טמאה?
דהא טעמא דר' יהודה אוקמינן, ד"אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם":
אמר ריש לקיש, במחלוקת שנויה, ורבנן היא.
במחלוקת שנויה - משנה זו שנויה במחלוקת. דלאו סתמא ודברי הכל היא, אלא ר' יהודה פליג:
ורבי יוחנן אמר, אפילו תימא רבי יהודה.
עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם, אלא גבי חתיכה, דעביד דם דקריש והוי חתיכה, אבל בריה לא הוי.
והוי חתיכה - דטעמא לאו משום פתיחת הקבר בלא דם הוא, אלא בחתיכה עצמה סבירא ליה דהויא דם.
וכגון שהיא מארבעה מיני דמים:
ולהך לישנא דא"ר יוחנן, באי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי. לפלוג נמי ר' יהודה בהא?
ולהך לישנא כו' - כדאמרן לעיל בשמעתין:
מאן דמתני הך לישנא מתני הכי.
"רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו, במחלוקת שנויה, ורבנן היא":
המפלת כמין בהמה [וכו']: אמר רב יהודה אמר שמואל, מ"ט דר' מאיר?
הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם.
יצירה - "ויצר ה' אלהים (את) חית השדה ואת עוף" וגו'.
וכתיב באדם, "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה".
ורבנן לית להו גזירה שוה:
אלא מעתה המפלת דמות תנין,
תנין - דג גדול.
ואמאי תנן, "המפלת מין דגים, טהורה":
תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמר בו יצירה כאדם?
שנאמר (בראשית א) "ויברא אלהים את התנינים הגדולים".
אמרי, דנין יצירה מיצירה, ואין דנין בריאה מיצירה.
מאי נפקא מינה?
הא תנא דבי רבי ישמעאל.
(ויקרא יד) "'ושב הכהן
(ויקרא יד) ובא הכהן'.
זו היא שיבה זו היא ביאה".
זו היא שיבה זו היא ביאה - כלומר, ילפינן גזרה שוה משיבה לביאה, כמו דהוו תרוייהו שיבה או תרוייהו ביאה.
"מה שיבה חולץ וקוצה וטח כו'":
ועוד, נגמר בריאה מבריאה?
ועוד גבי אדם נמי כתיב בריאה - דכתיב, "ויברא אלהים את האדם בצלמו", ונילף בריאת דגים מבריאת אדם:
דכתיב, (בראשית א) "ויברא אלהים את האדם בצלמו".
אמרי, "ויברא", לגופיה,
ויברא - דאדם לגופיה:
"וייצר" לאפנויי.
וייצר לאפנויי - לגזירה שוה.
ודנין ג"ש לחיה ולעוף דכתיב בהו יצירה, דדמי מדדמי:
מופנה - גבי אדם דהא כתיב ויברא:
ודנין יצירה מיצירה.
אדרבה! "וייצר", לגופיה, "ויברא" לאפנויי, ודנין בריאה מבריאה?
אלא, "וייצר" מופנה משני צדדין.
מופנה גבי אדם, ומופנה גבי בהמה.
ומופנה גבי בהמה - כדמפרש. דהא כתיב, "ויעש אלהים את חית (השדה)" וגו':
"ויברא" גבי אדם מופנה,
גבי אדם מופנה - דהא כתיב "וייצר":
גבי תנינים אינו מופנה.
גבי תנין לאו מופנה - דלא כתיב קרא אחרינא:
מאי מופנה גבי בהמה?
אילימא מדכתיב (בראשית א) "ויעש אלהים את חית הארץ".
וכתיב (בראשית ב) "ויצר [ה'] אלהים מן האדמה כל חית השדה".
גבי תנין נמי אפנויי מופנה?
ופרכינן גבי תנין נמי מופנה הוא - דכתיב בקרא דויעש, "ואת כל רמש האדמה":
דכתיב, (בראשית א) "ואת כל רמש האדמה".
וכתיב, (בראשית א) "ויברא אלהים את התנינים הגדולים"?
"רמש" דכתיב התם דיבשה הוא.
ומאי נפקא מינה בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין?
ומאי נפקא מינה - דניחא לך למילף משני צדדין טפי:
נפקא מינה.
דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל:
"כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר, אין למדין הימנה.
כל ג"ש שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה - ואפילו אין להשיב:
מופנה מצד אחד.
לרבי ישמעאל, למדין ואין [משיבין].
אין משיבין - ואפי' יש להשיב:
לרבנן למדין ומשיבין.
לרבנן למדין הימנה - אם אין להשיב, ואם יש להשיב, משיבין.
והך פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן, שמואל גמרא גמיר ליה מרביה, וכאן הוא מקומה. ואינה לא במשנה ולא בברייתא:
מופנה משני צדדין.
דברי הכל למדין, ואין משיבין".
ורבי ישמעאל מאי איכא בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין?
נפקא מינה, דהיכא דאיכא מופנה מצד אחד ומופנה משני צדדין, שבקינן מופנה מצד אחד