דף כג,ב
אף אנן נמי תנינא.
אף אנן נמי תנינא - דלא חיי:
"המפלת כמין בהמה חיה ועוף, דברי ר"מ.
המפלת מין בהמה וחיה ועוף דברי ר"מ - רישא במסכת בכורות (דף מו).
והכי קתני, "יש בכור לנחלה, ואין בכור לכהן".
וקא חשיב ואזיל. "המפלת מין בהמה וחיה ועוף", הבא אחריו, בכור לנחלה.
דהאי לאו בכור הוא לגבי נחלה, דלא חיי:
אין בכור לכהן - שהרי זה פטר את הרחם:
וחכ"א עד שיהא בו מצורת אדם.
והמפלת סנדל
סנדל - צורה פחותה.
שאין צורת פניו ניכרת, שאין סנדל בלא ולד אחר, ומתוך דוחק חבירו, הוא נמעך.
כדמפרש בפירקין, (לקמן דף כה) "משל לאדם שסטר את חבירו, והחזיר צורתו לאחוריו".
ואם יוצא סנדל ראשון, פוטר את אחיו מפדיון כהן:
או שליא
או שליא - דאין שליא בלא ולד, ופוטר את הבא אחריו, לאחר זמן:
או שפיר
שפיר - עור דפוס הולד:
מרוקם.
מרוקם - שכבר אבריו ניכרין קצת.
ולקמן בפירקין (שם) מפרש לה:
והיוצא מחותך.
הבא אחריו,
הבא אחריו - אחר כל אלה:
בכור לנחלה, ואינו בכור לכהן".
בכור לנחלה - דהני לאו בני נחלה נינהו דלא חיי:
ואי ס"ד דחיי, הבא אחריו בכור לנחלה מי הוי?!
אמר רבא, לעולם דחיי.
ושאני התם, דאמר קרא (דברים כא) "ראשית אונו", מי שלבו דוה עליו.
מי שלבו דוה עליו - לב אביו מתאבל על מותו הוא דחשיב לענין נחלה:
יצא זה, שאין לבו דוה עליו.
בעא מיניה רב אדא בר אהבה מאביי, לרבי מאיר דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא.
אדם במעי בהמה מאי?
אדם במעי בהמה - שחטה ומצא בה דמות אדם מהו?
מי אמרינן כי היכי דאזיל ר"מ בתר אימיה, הכי נמי זיל בתר בהמה, ושרי לאכילה:
למאי נפקא מיניה?
לאשתרויי באכילה.
ותפשוט ליה מהא דר' יוחנן?
דא"ר יוחנן, "השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה, אסורה באכילה".
הכי השתא?!
התם לא פרסות איכא, ולא פרסה איכא.
הכא, נהי דפרסות ליכא, פרסה מיהא איכא:
פרסה מיהא איכא - וכתיב (ויקרא יא) "כל מפרסת פרסה בבהמה תאכלו".
דאם נמצא תוך מעי בהמה קלוט, כל זמן שלא יצא לאויר העולם, אע"ג דאין לו אלא פרסה, אוכלו.
ואפילו לר"ש דאמר קלוט בן פרה אסור?
מודה הוא דאם נשחטה אמו, ונמצא במעיה, דמותר.
והכי מפרש בפרק בהמה המקשה (חולין סח):
וחכ"א כל שאין בו כו': אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב, הכל מודים, גופו תייש ופניו אדם, אדם.
גופו תייש ופניו אדם אדם הוא - דבתר צורת פנים אזלינן:
גופו אדם ופניו תייש, ולא כלום.
לא נחלקו, אלא שפניו אדם, ונברא בעין אחת כבהמה.
בעין אחד כבהמה - אחת מעיניו דומה לבהמה:
שרבי מאיר אומר, מצורת אדם.
וחכ"א כל צורת אדם.
ה"ג רבי מאיר אומר מצורת וחכ"א כל צורת - שרבי מאיר אומר, כיון שיש בו מצורת אדם הוי ולד. ואע"ג דאין כל צורתו כצורת אדם:
אמר לו לרב ירמיה בר אבא, והא איפכא תניא?
"ר"מ אומר, כל צורת.
והא איפכא תניא - שר"מ אומר "כל צורת", והאי "כל צורת" דר"מ, הכי קאמר.
כל שהוא צורת אדם שבו, הוי ולד. ואפילו כל פניו תייש, אלא שנברא בעין אחת או בלסת אחת הדומה לאדם:
וחכ"א, מצורת"?
וחכ"א מצורת - עד שיהיה בו מקצת צורה ניכרת, כגון חצי הפרצוף דומה לאדם:
אמר להו, אי תניא, תניא.
אי תניא תניא - שמעתי אני מרב מה שאמרתי, אבל אתם הואיל ויש משנה בידכם לכו אחריה:
אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן, מצח, והגבינים,
הגבינים - גבות עינים שורצי"ל.
וגבות הזקן, סנטר שקורין מנטו"ן:
והעינים, והלסתות, וגבות הזקן, עד שיהו כולם כאחד.
עד שיהיו כולם כאחד - לרבנן. כדמפרש בסמוך, דר' ירמיה כרבנן. וכדפירשה רב לפלוגתא.
דרב תנא הוא, ופליג.
ולא הדר ביה ממאי דאמר לרבנן, דבעו כל צורת האדם.
והא דקחשיב ר' ירמיה ואזיל?
הא קמ"ל דאפילו לרבנן אאזנים לא קפדינן.
והא דחסא נמי כרבנן, ואליבא דתנא דברייתא דאמר, לא בעי אלא "מצורת".
וקמ"ל, דבחד צד בעי צורות שלמות, ואאוזן לא קא קפיד:
רבא אמר, חסא, מצח, והגבן, והעין, והלסת, וגבת הזקן, עד שיהו כולם כאחת.
ולא פליגי.
הא כמ"ד כל צורת.
הא כמ"ד מצורת.
מיתיבי, "צורת פנים שאמרו, אפילו פרצוף אחד מן הפרצופין,
אפילו פרצוף אחד - אבר אחד, כגון עינו או מצחו או לסת אחד דדומה לאדם, הוי ולד:
חוץ מן האוזן".
חוץ מן האזנים - אזניו כשל אדם, ושאר צורתו כבהמה, לא חשיב פרצוף. אלמא למ"ד מצורת, בחד סגי.
וקשיא לרבא דאמר חסא:
למימרא דמחד נמי סגי?
אמר אביי, כי תניא ההיא, לעכב תניא, וכמ"ד כל צורת.
אמר אביי כי תניא ההיא לעכב תניא - כלומר צורת פנים שאמרו חכמים דמעכבים, אפילו אבר אחד כבהמה מעכבא, חוץ מן האוזן דלא מעכבא.
וכמ"ד לרבנן "כל צורת" מתוקמא.
ואע"ג דמצי לאוקמי כדאיתא, וכדר"מ דאמר כל דהו צורת?
ניחא ליה לאוקומי כרבנן:
ואיבעית אימא, לעולם כמ"ד מצורת,
ואיבעית אימא לעולם כמ"ד מצורת - ולא קשיא לחסא:
ומאי "אחד"?
אחד אחד.
ומאי אחד אחד אחד - כלומר מכל ראשי איברים יהיה אחד דומה לאדם כחסא, דאמר העין והלסת כו', וכמ"ד מצורת:
אמר רבא, נברא בעין אחת, ובירך אחד.
מן הצד, אמו טמאה.
מן הצד - שעינו בצדו וירכו בצדו כשאר בני אדם:
באמצע, אמו טהורה.
אמר רבא, ושטו נקוב, אמו טמאה.
ושטו נקוב אמו טמאה - קסבר טרפה חיה:
ושטו אטום, אמו טהורה.
ושטו אטום - סתום:
ת"ר, "המפלת גוף אטום, אין אמו טמאה לידה.
ואיזהו גוף אטום?
רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות.
וכמה ינטל מן החי וימות?
רבי זכאי אומר