דף כט,א
לחלק בין ערך איש לערך אשה:
לחלק - הילכך אי לאו ה"א, "ואם לא", ממעט טומטום.
אבל הכא, מדה"ל למכתב "אדם תשלחו", וכתיב "זכר ונקבה", ש"מ לדרשא:
יצא מחותך או מסורס וכו':
א"ר אלעזר' אפילו הראש עמהן.
ואפילו הראש עמהם - אמחותך קאי.
דהיכא דיצא מחותך, אפי' יצא הראש, אין חשוב ולד, עד שיצא רובו:
ור' יוחנן אמר, לא שנו אלא שאין הראש עמהן, אבל הראש עמהן [הרי הוא כילוד].
לימא בדשמואל קמיפלגי?
דאמר שמואל, "אין הראש פוטר בנפלים".
אין הראש פוטר בנפלים - יצא ראש הנפל, כגון יולדת תאומים לשבעה, אחד נגמרה צורתו ואחד לא נגמרה צורתו, ויצא ראש הנפל והחזירו, ואח"כ יצא אחיו.
הוי בכור לכהן. שאין ראש הנפל פוטר את הבא אחריו מן הבכורה. ורבי אלעזר אית ליה דשמואל:
בשלם דכולי עלמא לא פליגי.
כי פליגי במחותך.
דמר סבר, בשלם הוא דקחשיב, במחותך לא קחשיב.
ומר סבר, במחותך נמי חשיב.
איכא דמתני לה להא שמעתתא באפי נפשה.
באנפי נפשיה - ולא אמתניתין.
ואיכא בינייהו.
מאן דמתני לה אמתניתין, משמע דאמחותך קא פליגי, ואיכא למימר כדאמרן, דבשלם אפי' ר' אלעזר מודה דלית ליה דשמואל.
ומאן דמתני לה באנפי נפשיה, משמע דאשלם נמי פליגי, ובדשמואל:
א"ר אלעזר, אין הראש כרוב אברים.
אין הראש כרוב אברים - יצא הראש אינו כילוד.
ובנפל קאי.
דאי בבן קיימא, ליכא למ"ד.
דהא מתניתין היא, "יצא כדרכו, משיצא רוב ראשו":
ורבי יוחנן אמר, הראש כרוב אברים.
וקמיפלגי בדשמואל.
תנן, "יצא מחותך או מסורס, משיצא רובו הרי הוא כילוד".
מדקאמר "מסורס", מכלל דמחותך כתקנו.
כתקנו - ראש יצא תחלה, וקאמר דבעינן רובא. וקשיא לר' יוחנן:
וקאמר, "משיצא רובו הרי זה כילוד".
קשיא לרבי יוחנן?
אמר לך רבי יוחנן, אימא יצא מחותך ומסורס.
והא "או" קתני?
הכי קאמר, יצא מחותך או שלם, וזה וזה מסורס, משיצא רובו הרי זה כילוד.
אמר רב פפא, כתנאי.
"יצא מחותך או מסורס, משיצא רובו הרי הוא כילוד.
רבי יוסי אומר, משיצא כתקנו".
מאי קאמר?
מאי קאמר - רבי יוסי משיצא כתקנו, ס"ד דמסורס ברובא, לאו ילוד הוא:
אמר רב פפא הכי קאמר.
יצא מחותך ומסורס, משיצא רובו הרי הוא כילוד.
מחותך ומסורס - מחותך ודרך מרגלותיו:
הא כתקנו, הראש פוטר.
הא כתקנו - דרך ראשו, אפי' מחותך הראש, פוטר:
רבי יוסי אומר משיצא רובו כתקנו.
רובו כתקנו - תרוייהו בעינן במחותך:
מתקיף לה רב זביד,
מתקיף לה רב זביד - לתירוצא דמתרצינן אליבא דרבי יוסי:
מכלל דבמסורס רובו נמי לא פוטר! הא קי"ל דרובו ככולו?
מכלל דמסורס רובו נמי לא פטר - בתמיה!
כיון דרבי יוסי לאו אדיוקא קאי, אלא כדקתני בגווה, "יצא מחותך ומסורס, משיצא רובו".
ועלה קאי דרבי יוסי ואמר, "אע"ג דנפיק רובו, בעינן נמי כתקנו", מכלל, דמסורס, רובו נמי לא פטר, בתמיה!:
אלא אמר רב זביד הכי קאמר.
אלא אמר רב זביד - רבי יוסי אדיוקא דת"ק קאי. דאמר, "הא כתקנו הראש, פוטר", ואע"ג, דמחותך.
וקאמר ר' יוסי, אין הראש פוטר, אלא שיצא כתקנו, וכשאר ולדות שיוצאין לחיים, אבל מחותך, אפילו כתקנו, אין הראש פוטר:
יצא מחותך ומסורס, משיצא רובו הרי זה כילוד.
הא כתקנו, הראש פוטר.
כתקנו - אפי' מחותך הראש פוטר:
רבי יוסי אומר משיצא כתקנו לחיים.
מי שיצא כתקנו לחיים - הוא דראש פוטר, אבל מחותך, אפילו כתקנו בעינן רובו:
תניא נמי הכי, "יצא מחותך מסורס, משיצא רובו הרי זה כילוד.
הא כתקנו, הראש פוטר.
ר' יוסי אומר, משיצא כתקנו לחיים.
ואיזהו כתקנו לחיים?
משיצא רוב ראשו.
ואיזהו רוב ראשו?
ר' יוסי אומר, משיצאו צדעיו.
צדעיו - טנפל"ש:
אבא חנן משום ר' יהושע אומר, משיצא פדחתו.
וי"א, משיראו קרני ראשו":
קרני ראשו - גובה ראשו שאצל העורף:
משנה
המפלת ואין ידוע מהו.
ואין ידוע מהו - אם זכר אם נקבה, אבל יודעת היא שהוא ולד:
תשב לזכר ולנקבה.
לזכר ולנקבה - ימי טוהר דזכר, וימי טומאה דנקבה:
אין ידוע אם ולד היה אם לאו.
אין ידוע אם ולד היה אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה - כלומר, כשתראה, תהא נדה, שאין לה ימי טוהר, דשמא לאו ולד הוא.
ובגמרא מפרש, למה הוזכר "זכר", הואיל ואין לה דם טוהר?
דאי משום טומאת לידה, הא קתני נקבה:
תשב לזכר ולנקבה ולנדה:
גמרא
א"ר יהושע בן לוי, עברה נהר והפילה, מביאה קרבן, ונאכל.
והפילה - ואינה יודעת מה, אם נפל אם רוח, שהרי נפל למים:
הלך אחר רוב נשים.
ורוב נשים ולד מעליא ילדן.
תנן, "אין ידוע אם ולד היה, תשב לזכר ולנקבה ולנדה".
אמאי תשב לנדה?
אמאי תשב לנדה - ניתיב לה מיהא ימי טוהר דזכר:
לימא הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן?
מתני' בשלא הוחזקה עוברה.
וכי קאמר ריב"ל כשהוחזקה עוברה.
ת"ש, "בהמה שיצאה מלאה
שיצאה מלאה - כשהיתה מעוברת יצתה לאפר:
ובאה ריקנית,
ובאה - בו ביום ריקנית:
הבא אחריו בכור מספק".
בכור מספק - שמא זה היה ולד, והבא אחריו אינו בכור.
או שמא רוח הפילה, והבא אחריו בכור מעליא הוא.
הילכך ספק הוא.
ויאכל במומו לבעלים, ולא לכהן.
דהמוציא מחבירו עליו הראיה:
ואמאי?
הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות ולד מעליא ילדן, והאי פשוט הוא?
והאי פשוט הוא - ויאכל בלא מום:
אמר רבינא, משום דאיכא למימר רוב בהמות יולדות דבר הפוטר מבכורה, ומעוטן יולדות דבר שאינו פוטר מבכורה.
וכל היולדות מטנפות.
מטנפות - יום אחד קודם לידה כעין גלייר"א:
וזו הואיל ולא טנפה, אתרע לה רובא.
אי כל היולדות מטנפות, הא מדלא מטנפה בכור מעליא הוא?
אלא אימא, רוב יולדות מטנפות, וזו הואיל ולא טנפה אתרע לה רובא.
כי אתא רבין אמר.
מתיב רבי יוסי ברבי חנינא,
מתיב רבי יוסי - אדר' יהושע בן לוי:
"טועה", ולא ידענא מאי תיובתא.
טועה - ממתניתא, דמיירי באשה טועה, שלא ידעה עת לידתה:
מאי היא?
דתניא,