דף לו,א
אלא ללוי דאמר שני מעינות הן, למה לי שבעה, במשהו סגיא?
אלא ללוי במשהו סגי - ותפסוק משהו לאחר שבועים, דנסתם הטמא, ותמתין שבעה ותטבול.
ואפי' תראה כל שבעה, יעלו לה בנקיים, דהא לאו דם טמא הוא:
הכי קאמר, צריכה שתפסוק משהו, שיעלו לה לשבעה נקיים.
שתפסוק משהו - לאחר שבועים דנקבה.
דאי בתוך שבועים, לאו הפסק היא, דכיון דחוזרת ורואה בתוך שבועים חזר הטמא להפתח:
ת"ש, "ימי עיבורה עולים לה לימי מניקותה,
ימי עיבורה עולין לה - בפ"ק (לעיל דף י), אמרינן "מעוברת ומניקה שעברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה":
עולין לה - כלומר מצטרפים לימי מניקותה.
כגון היתה מניקה והתחילה לפסוק, ונתעברה, והשלימה ג' עונות, מצטרפין ימי עיבורה לימי מניקותה:
וימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה.
כיצד?
הפסיקה שתים בימי עיבורה, ואחת בימי מניקותה.
שתים בימי מניקותה, ואחת בימי עיבורה.
אחת ומחצה בימי עיבורה, ואחת ומחצה בימי מניקותה.
עולין לה לג' עונות".
בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא, משום הכי בעי הפסק שלש עונות.
בשלמא לרב - דאמר מעין אחד הוא, משום הכי מעוברת שהתחילה להפסיק וילדה צריכה להשלים ג' עונות, שלא תראה אחר לידה כלום.
ודם לידה לא מפסיק לשלש עונות, כדתרצינן בפ"ק, דם נדה לחוד ודם לידה לחוד.
אבל אחר לידה, אי חזאי לא השלימה ג' עונות, ומטמאה מעת לעת, שאין דמיה מסולקין:
אלא ללוי דאמר שני מעינות הן,
אלא ללוי - אפי' אי חזיא לאחר שבועים, הא לאו ממעין טמא אתי, ויעלו לה להשלמת שלש עונות, דהוי כאילו דם מחוטמה אתא:
למה לי הפסק שלש עונות, במשהו סגי?
במשהו סגיא - שתפסוק אחר ימי לידה משהו, דנימא נסתם הטמא:
הכי קאמר, צריכה שתפסוק משהו, כדי שיעלו לה
שיעלו לה - ימי טהרה:
לשלש עונות.
לשלש עונות - ואפי' תראה:
ת"ש, "ושוין
ושוין - שמאי והלל דפליגי במעת לעת:
ברואה אחר דם טוהר, שדיה שעתה".
ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה - קס"ד אפי' לזמן מרובה, כגון שלא ראתה עד יום שמונים וארבע או תשעים:
בשלמא ללוי דאמר שני מעינות הן, משום הכי דיה שעתה.
בשלמא ללוי דאמר שני מעינות הן משום הכי דיה שעתה - שהרי דמיה מסולקין, שכמה ימים שעברו ולא ראתה דם ממעין זה, והויא לה ראייה ראשונה, ודיה שעתה.
ומניקה, מארבע נשים, היא דדיין שעתן בראייה ראשונה:
אלא לרב דאמר מעין אחד, הוא אמאי דיה שעתה, תטמא מעת לעת?
אלא לרב דאמר מעין אחד הוא - לאו ראייה ראשונה היא, והרי הוחזקה בדמים:
דליכא שהות.
דליכא שהות - כגון שראתה ביום שמונים ואחד מיד, דליכא למימר מעת לעת, דאפי' הוה מאתמול כי האידנא בבית החיצון, דם טהור הוא:
ותטמא מפקידה לפקידה?
ותטמא מפקידה לפקידה - כגון אם בדקה שחרית ומצאתה טמאה, תטמא טהרות של ערבית.
והכא ליכא למימר דליכא שהות.
דאי אפילו מפקידה לפקידה ליכא, צריכא למימר דדיה שעתה?!:
כיון דמעת לעת ליכא, מפקידה לפקידה נמי לא גזרו בה רבנן.
תא שמע, "יולדת בזוב שספרה ולא טבלה, וראתה.
הלכו ב"ש לשיטתן. ובית הלל לשיטתן".
וב"ה לשיטתן - דכל זמן שלא טבלה, מטמא לח ויבש.
והא, כיון דספרה אחר ימי לידה, ודאי פסק וקשיא ללוי:
בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא, משום הכי מטמא לח ויבש.
אלא ללוי דאמר שני מעינות הן, אמאי מטמא לח ויבש?
אמר לך לוי, אנא דאמרי כתנא דשוין.
כתנא דשוין - דאמר לעיל, "ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה" ואנא אוקימנא בדאיכא שהות, ואפ"ה דיה שעתה, אלמא שני מעינות הן:
ואיבעית אימא, בשופעת.
והא, "ספרה" קתני?
והא ספרה קתני - ואי לא פסק, היכי ספרה?
ומשני, לעולם בשופעת מימי טומאה לימי טוהר, וספירה הכי הואי, כגון שהיתה יולדת נקבה בזוב, וימי טומאת לידה שני שבועים, ופסקה שבוע קמא, וזו היא ספירתה.
דקסבר ימי לידתה שאינה רואה בהן, עולין לה לספירת זיבתה, ושבוע שני לא פסקה, וחזר ונפתח מעין טמא, ושופעת מתוכו בתוך שבוע שלישי.
ומש"ה מטמא לח ויבש לב"ה, דהא ממעין טמא אתא, ותורה לא טהרתו אלא ביומי וטבילה.
ולב"ש טהור, דביומי תליא רחמנא, והא שלמו להו.
ולהכי נקט "יולדת נקבה", דאי ילדה זכר אי אפשר לה לספור שבעה שלא תפסוק משהו אחר ימי לידה, דלא הוו אלא שבעה:
הכא ביולדת נקבה בזוב עסקינן.
דשבוע קמא פסקה.
שבוע בתרא לא פסקה.
וקסבר ימי לידתה שאין רואה בהן, עולין לה לספירת זיבתה.
אמר ליה רבינא לרב אשי, אמר לן רב שמן מסכרא, "אקלע מר זוטרא לאתרין, ודרש.
הילכתא כוותיה דרב לחומרא.
כוותיה דרב לחומרא - בשופעת מתוך שמונים לאחר שמונים דמטמאה, ולא אמרי' ממעין טהור אתא:
והלכתא כוותיה דלוי לחומרא".
והלכתא כוותיה דלוי לחומרא - בשופעת מתוך י"ד לאחר י"ד, דאמר ב' מעיינות הן, וכיון דלא נסתם הטמא, לא הוי דם טוהר:
רב אשי אמר, הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא.
בין לקולא - כגון שופעת מתוך י"ד לאחר י"ד, דהוה ליה רב לקולא, דאמר מעין אחד הוא והתורה טהרתו, ולא בעי הפסקה:
דריש מרימר, הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא.
והלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא: