לכשיגדיל, יבעול ויתן גט:
לכשיגדיל יבעול - והך ביאה הוי קנין גמור, ואם בא לגרשה אינה צריכה חליצה.
דכתיב, (דברים כה) "ולקחה לו לאשה", כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר:
משנה
בת אחת עשרה שנה ויום א', נדריה נבדקין.
נבדקין - אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה:
בת שתים עשרה שנה ויום א', נדריה קיימין.
ובודקין כל שתים עשרה.
בן שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריו נבדקין.
בן י"ג שנה ויום אחד, נדריו קיימין.
ובודקין כל שלש עשרה.
קודם לזמן הזה, אע"פ שאמרו, יודעין אנו לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו,
קודם הזמן הזה - כגון בתינוקת קודם שיבא ראש השנה של שתים עשרה, ובתינוק קודם ראש השנה של שלש עשרה:
אין נדריהם נדר, ואין הקדשן הקדש.
אין נדריהן נדר - דקטנים הן:
לאחר הזמן הזה,
אחר הזמן הזה - בתינוקת מבת שתים עשרה ויום אחד ולמעלה, בתינוק מי"ג שנה ויום אחד ולמעלה:
אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו, נדרן נדר והקדשן הקדש:
אפילו אמרו אין אנו יודעין כו' - גדולים הם.
ובכלל שוטה נמי לא מחזקינן להו, דסופו לבא לכלל דעת.
ואין שוטה אלא המקרע כסותו והלן בבית הקברות והיוצא יחידי בלילה.
אבל תוך הזמן הזה, אם יודע לשם מי נדר הוי נדר, ואם לאו לא הוי נדר, דקטן הוא.
ובגמרא מפרש כולה מילתא:
גמרא
וכיון דתנא, "בת אחת עשרה שנה ויום א', נדריה נבדקין", "בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימין", למה לי?
למה לי - ממילא ידענא דמכאן ואילך לא בעי בדיקה:
סד"א, בודקין לעולם.
סד"א בודקין לעולם - והאי דקתני, "בת אחת עשרה נבדקין", למעוטי קודם זמן הזה דלא בדקינן ליה, דאפילו ידע, קטן הוא, קמ"ל, דלמעוטי אחר זמן נמי אתא:
קמ"ל.
וכיון דתני, "בת י"ב שנה ויום אחד, נדריה קיימין", "בודקין כל שתים עשרה", למה לי?
בודקין כל י"ב למה לי - הא תנא דמיום א' בשתים עשרה מתחילין לבדוק, ואינן קיימין בלא בדיקה עד יום אחד בי"ג, אלמא כל י"ב הוי זמן בדיקה:
סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר מר, "ל' יום בשנה חשובים שנה",
היכא דבדקנא ל'
היכא דבדקנא ל' יום - קמאי דשתים עשרה:
ולא ידעה להפלות
ולא ידעה להפלות - לפרש לשם מי נדרה.
ולישנא דקרא נקט "כי יפליא לנדור":
אימא תו לא ליבדוק.
תו לא נבדוק - וליחזקה בקטנה:
קמ"ל.
ולתני הני תרתי בבי, "בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימין.
ובודקין כל י"ב".
"בת אחת עשרה ויום א', נדריה נבדקין" למה לי?
בת י"א כו' למה לי - מדתנן ליה בודקין כל י"ב שמעינן, דמקמי הכי לא:
איצטריך.
סד"א, סתמא, בשתים עשרה בעיא בדיקה, באחת עשרה לא בעיא בדיקה.
והיכא דחזינן לה דחריפא טפי, מיבדקה באחת עשרה.
קמ"ל.
"קודם הזמן הזה, ואחר הזמן הזה" למה לי?
סד"א, הנ"מ
הני מילי - דמקמי הכי מוחזקין קטנים ולאחר זמן מוחזקין גדולים:
היכא דלא קאמרי אינהו, אבל היכא דקאמרי אינהו, נסמוך עלייהו.
היכא דלא קאמרי אינהו - קודם הזמן יודעין אנו ולאחר זמן אין אנו יודעין:
קמ"ל.
ת"ר, "אלו דברי רבי.
ר"ש בן אלעזר אומר, דברים האמורים בתינוקת, בתינוק אמורים.
דברים האמורים כו' - דתינוק ממהר להתחכם יותר מתינוקת:
דברים האמורים בתנוק, בתנוקת אמורים".
א"ר חסדא, מ"ט דרבי?
דכתיב, (בראשית ב) "ויבן ה' [אלהים] את הצלע", מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש.
ואידך, ההוא מבעי ליה לכדריש לקיש.
דאמר ריש לקיש משום ר"ש בן מנסיא, "'ויבן ה' [אלהים] את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם'.
מלמד שקלעה הקב"ה לחוה, והביאה אצל אדם הראשון.
שכן בכרכי הים קורין, לקלעיתא בנייתא".
ור"ש בן אלעזר מ"ט?
אמר רב שמואל בר רב יצחק, מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו, נכנסת בו ערמומית תחלה.
איבעיא להו, תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן?
למאי הלכתא?
אי לנדרים?
לאו כלפני זמן דמיא ולאו כלאחר זמן דמיא.
אלא לעונשין.
לעונשין - וכגון דאייתי שתי שערות תוך הזמן, דאי לא אייתי אפילו לאחר זמן, לאו בר עונשין הוא. ולאחר זמן אי אייתי ב' שערות הוי גדול ובר עונשין:
מאי?
רב ור' חנינא דאמרי תרווייהו, תוך זמן כלפני זמן.
כלפני הזמן - ולא ענשינן ליה, ושתי שערות הויא להו שומא:
ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי דאמרי תרווייהו, תוך זמן כלאחר זמן.
אמר רב נחמן בר יצחק, וסימניך (רות ד) "וזאת לפנים בישראל".
וזאת לפנים - וזאת לשון נקבה. כלומר רב חנינא דשמיה לשון נקבה, אמר לפנים, כלומר לפני זמן, ולא תטעה להחליף דבריהם.
ל"א.
שמו של רב דאמר כלפני הזמן, מובלע בתיבת בישראל:
מתיב רב המנונא, "אחר זמן הזה, אע"פ שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו, נדריהם נדר והקדשן הקדש".
מתיב רב המנונא - קס"ד כדאמר לקמן, דרב המנונא משנה יתירה דייק, דלא איצטריך למתנייה, כדפרכינן לעיל, והא דתני ליה תנא דמתני' למידק מינה לענין עונשין, הא תוך הזמן כלפני הזמן, דאי לענין נדרים לא כלפני זמן ולא כלאחר זמן:
הא תוך זמן, כלפני זמן?
אמר ליה רבא, אימא רישא, "קודם הזמן הזה, אע"פ שאמרו יודעים אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו, אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש".
הא תוך זמן כלאחר זמן?
ולא היא.
רבא קטעי, הוא סבר רב המנונא ממשנה יתירה קדייק, ואדדייק מסיפא לידוק מרישא.
ולא היא, רב המנונא מגופא דמתניתין קא דייק.
מגופא דמתני' דייק - דלא מתוקמא אלא כשהביא שתי שערות, ואפ"ה לא חשיב ליה גדול עד לאחר זמן.
והשתא ליכא למיפרך לידוק מרישא?
דהא לא דייק מידי, דבין רישא ובין סיפא לגופא איצטריך, לענין נדרים.
דלא תימא הני מילי היכא דלא קאמרי אינהו, אבל היכא דאמרי אינהו כו', כדאמר לעיל.
ומיהו מגופא דסיפא שמעינן, דעד דמטו לאחר זמן בעינן יודע להפלות, ואם אינו יודע להפלות, ואפילו הביא ב' שערות, לאו איש הוא, דניהוי נדרו נדר מחמת אישות בלא הפלאה:
הא "לאחר זמן" היכי דמי?
אי דלא אייתי שתי שערות, קטן הוא.
קטן הוא - ואמאי נדרו נדר, הא לאו בחזקת גדול הוא, כל זמן שלא הביא ב' שערות.
ומופלא סמוך לאיש נמי לא הוי, דהא אינו יודע לשם מי נדר ומהיכא תיתי דנדרו נדר:
אלא לאו דאייתי שתי שערות
אלא לאו כשהביא - ומשום הכי נדרו נדר, אע"ג דאין יודע להפלות דהא גדול הוא: