איכרפו דדיך, לא הדרת בך,
איכרפו - כשהתחילו לגדל ולעקוץ:
אישתדו דדיך, נמי לא הדרת בך.
אישתדו - גדולות כל צרכן, כשדים גמורים.
לשון אחר.
"איכרפו", נפחו ממיעוך מצרים.
כלומר לקית על ידם.
"אישתדו", יבשו.
זאת מצאתי:
דכולי עלמא מיהא אתחתון סמכינן, מנלן?
אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי ר' ישמעאל, "אמר קרא (במדבר ה) 'איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.
מה איש בסימן אחד, אף אשה בסימן אחד.
איש - אין בו סימן עליון, שאין בו סימן דדים משתנים:
ואימא או האי או האי?
כ"איש", מה איש תחתון ולא עליון, אף אשה תחתון ולא עליון.
תניא נמי הכי, "א"ר אליעזר בר' צדוק, כך היו מפרשין ביבנה, ואמרו, כיון שבא תחתון, שוב אין משגיחין על עליון".
תניא נמי הכי - דאתחתון סמכינן:
תניא רשב"ג אומר, בנות כרכים, תחתון ממהר לבא, מפני שרגילות במרחצאות.
בנות כפרים, עליון ממהר לבא, מפני שטוחנות ברחים.
שטוחנות ברחים - ומתוך שמנידות זרועותיהן תדיר, מתפשטים דדיהן:
ר"ש בן אלעזר אומר, בנות עשירים, צד ימין ממהר לבא,
שנישוף
שנישוף - פריי"ד בלעז כמו, (יומא דף ל) "מצוה לשפשף":
באפקריסותן.
אפקריסותן - מעפורת. והוא סודר, ותולה על דד הימין.
אבל בנות עניים אין להן מעפורת:
בנות עניים, צד שמאל ממהר לבא, מפני ששואבות כדי מים עליהן.
ואיבעית אימא, מפני שנושאין אחיהן על גססיהן
על גססיהן - על צדיהן.
"על צד תנשאו", מתרגמינן "על גססיהן תתנטלון" (ישעיהו סו):
ת"ר "צד שמאל קודם לצד ימין.
רבי חנינא בן אחי ר' יהושע אומר, מעולם לא קדם צד שמאל לצד ימין, חוץ מאחת שהיתה בשכונתי, שקדם צד שמאל לצד ימין, וחזר לאיתנו".
ת"ר, "כל הנבדקות, נבדקות על פי נשים.
וכן היה רבי אליעזר מוסר לאשתו.
ורבי ישמעאל מוסר לאמו.
רבי יהודה אומר, לפני הפרק ולאחר הפרק,
לפני הפרק - קודם עונת נדרים, שאפילו הביאה, שומא נינהו, וקטנה היא:
נשים בודקות אותן.
נשים בודקות אותן - דבין אמרו איתנהו, בין אמרו ליתנהו, בקטנה מחזקינן לה, ולאו עלייהו סמכינן.
ובדיקתן להכי מהניא, דאי משתכחי בה הני גופייהו לאחר הפרק, אמרינן שומא נינהו, כדמפרש לקמן.
ולאחר הפרק נמי אי אמרי איתנהו, מהימני, וחלצה. דהא אורחא הוא למיהוי לה. ואי אמרי ליתנהו, לא ממאנת דחיישינן שמא נשרו. הלכך אנשים לא סמכינן:
תוך הפרק,
תוך הפרק - דמסתמא לאו גדולה היא, ואי משתכחי, מחזקינן לה בגדולה:
אין נשים בודקות אותן.
אין נשים בודקות אותן - שאין נשים כדאי לסמוך עלייהו להתיר ספקות על פיהן, ולומר גדולה היא, שתחלוץ.
וס"ל לרבי יהודה, הביאה שתי שערות תוך הפרק סימן הוא כלאחר הפרק, הלכך לא מהימנן.
והכי מפרש לה לקמן:
שאין משיאין ספקות על פי נשים.
ר"ש אומר, אף תוך הפרק נשים בודקות אותן.
ר"ש אומר כו' - מפרש לקמן:
ונאמנת אשה להחמיר, אבל לא להקל.
כיצד?
גדולה היא, שלא תמאן.
קטנה היא, שלא תחלוץ.
אבל אין נאמנת לומר קטנה היא, שתמאן.
וגדולה היא, שתחלוץ".
אמר מר, "רבי יהודה אומר, לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן".
בשלמא לפני הפרק בעי בדיקה, דאי משתכחי לאחר הפרק, שומא נינהו.
דאי משתכחי - השתא אמרינן נמי לאחר הפרק שומא נינהו ולא חלצה, אי לא אתו בה אחריני.
ולהכי הוא דמהימני, למיאון, להחמיר שלא תמאן:
אלא לאחר הפרק, למה לי בדיקה?
והאמר רבא, "קטנה שהגיעה לכלל שנותיה, אינה צריכה בדיקה, חזקה הביאה סימנין".
כי אמר רבא חזקה, למיאון, אבל לחליצה בעיא בדיקה.
אבל לחליצה בעיא בדיקה - ואשה נאמנת עליה, הואיל ולאחר הפרק הוה, ואורחא למהוי לה, כדפרשינן לקמן, לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא, סמכינן אנשים:
"תוך הפרק, אין נשים בודקות אותן".
קסבר, תוך הפרק כלאחר הפרק, ולאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא, סמכינן אנשים ובדקי.
ה"ג קסבר תוך הפרק כלאחר הפרק (דמי) ולאחר הפרק דאיכא חזקה כו' - והכי פירושא.
תוך הפרק להכי לא מהימנא, דקסבר רבי יהודה תוך הפרק אם הביאה אמרינן סימן הם וגדולה היא, הלכך אתי למשרי מידי דלאו אורחא, ע"פ נשים, דלאו כהלכתא.
דאע"ג שנאמנות הן לאחר הפרק?
התם הוא דאיכא חזקה דרבא, אבל תוך הפרק כו':
תוך הפרק דליכא חזקה דרבא, לא סמכינן אנשים, ולא בדקי נשים.
"ר"ש אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן".
קסבר, תוך הפרק כלפני הפרק, ובעיא בדיקה, דאי משתכחי לאחר הפרק, שומא נינהו.
ר"ש אומר כלפני הפרק דמי - ושומא נינהו, הלכך לאו עלייהו סמכינן למימר גדולה היא או קטנה היא.
ולהכי הוא דמהני דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו:
"ונאמנת אשה להחמיר, אבל לא להקל".
האי מאן קתני לה?
הא מאן קתני לה - דהא אדר"ש לא מתוקמא.
דכיון דאמר תוך הפרק כלפני הפרק, אי בדקו לה תוך הפרק מאי גדולה היא שלא תמאן איכא? והא אמרת אפי' משתכחי שומא נינהו:
איבעית אימא רבי יהודה, ואתוך הפרק,
אי בעית אימא רבי יהודה - ואתוך הפרק דקאמר, "אין הנשים בודקות אותן".
דתוך הפרק כלאחר הפרק דמי. ואי לא בדקו שפיר, אתי למימר אקטנה דגדולה היא. וקמ"ל דלהחמיר מהימנא
אבל לפני הפרק, ליכא למימר, גדולה שלא תמאן. דהא אפילו הביאה, דברי הכל שומא נינהו.
ולאחר הפרק, אפילו להקל קאמר רבי יהודה מהימנא: