אי נמי דאשתכח בגומא.
אי נמי - בסתמא, דלא אמר לא בדקתי, ואשתכח שרץ בגומא:
אי אמרת חזקתו בדוק, מאן דבדק, בגומא נמי בדיק.
אי אמרת חזקתו מתכבד, גומא לא מתכבדא:
וכן הכתם וכו': איבעיא להו, עד שעת כבוס חזקתו בדוק, או דלמא חזקתו מתכבס?
למאי נפקא מינה?
דאמר כיבס ולא בדק.
אי אמרת חזקתו בדוק, הא לא בדק.
אי אמרת חזקתו מתכבס, הא מתכבס.
אי נמי דאשתכחה בסטרא.
בסטרא - בצדי הבגד שיש שם קמטים ותפירות שקורין וירונ"ש:
אי אמרת חזקתו בדוק, מאן דבדק, בסטרא נמי בדיק.
אי אמרת חזקתו מתכבס, בסטרא לא מתכבס.
מאי?
תא שמע.
דתניא, "א"ר מאיר, מפני מה אמרו, 'השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ,
מפני מה אמרו כו' - כלומר מפני מה תלו בכיבוד, וטיהרו טהרות דקודם כיבוד:
למפרע - אפילו דקודם כיבוד טמאות:
או עד שעת כיבוד'?
מפני שחזקת בני ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כבודיהם.
ואם לא בדקו, הפסידוהו למפרע.
ומפני מה אמרו, "'כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם או עד שעת הכבוס'?
ומפני מה אמרו - ומפני מה תלו טהרה בכבוס:
מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן.
ואם לא בדקו, הפסידו למפרע".
ר' אחא אמר, תחזור ותכבסנו.
תחזור ותכבסנו - אם לא בדקתו בשעת כבוסו ולאחר זמן נמצא בו כתם, ואין ידוע אם קודם כבוס היה בו לטמא טהרות של קודם לכן:
אם נדחה מראיתו,
אם נדחו - מראיו מחמת כבוס זה:
בידוע שלאחר כבוס.
בידוע שלאחר כבוס - ראשון נפל בו, וטהרות של קודם כבוס ראשון טהורות.
דאי קודם כבוס קמא הוה ביה, כבר נדחו מראיו מחמת כבוס ראשון:
ואם לאו, בידוע שלפני הכבוס.
רבי אומר, אינו דומה כתם שלאחר הכבוס לכתם שלפני הכבוס, שזה מקדיר, וזה מגליד".
מקדיר - נכנס בבגד. טרשטריי"ש.
כתם שלפני כבוס מגליד וגלדו עבה:
ש"מ, חזקתו בדוק.
ש"מ:
ומטמא בין לח וכו': א"ר אלעזר, לא שנו אלא שרץ,
לא שנו - אדר' שמעון קאי:
אבל כתם, לח נמי מטמא למפרע.
למפרע - עד שעת הכבוס:
אימר, יבש היה, ומיא נפיל עליה.
שרץ נמי אימר יבש היה, ומיא נפיל עליה?
אם איתא דהכי הוא, אמרטוטי אימרטט:
משנה
כל הכתמין הבאין מרקם טהורין.
באין מרקם טהורים - שהן עובדי כוכבים ודמן טהור:
רבי יהודה מטמא, מפני שהם גרים,
שהן גרים - ודמן טמא:
וטועין.
וטועין - שאין מצניעין את כתמיהם:
הבאין מבין הגוים, טהורין.
מבין ישראל ומבין הכותים.
רבי מאיר מטמא.
וחכמים מטהרים.
וחכמים מטהרין - בגמרא פריך, ואי דישראל טהור, דמאן טמא?:
מפני שלא נחשדו על כתמיהן:
שלא נחשדו - ומכבסין אותם:
גמרא
קפסיק ותני, אפילו מתרמוד.
קא פסיק ותני - "הבאין מבין העובדי כוכבים, טהורין", ואפילו מתרמוד. אלמא בני תרמוד עובדי כוכבים גמורים הן:
א"ר יוחנן, זאת אומרת, מקבלין גרים מתרמוד.
זאת אומרת מקבלין גרים מן התרמוד - וכשרין לבא בקהל.
ולא אמרינן ממזרים הן שנתערבו בבנות עשרת השבטים, ועובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, הולד ממזר:
איני?
והא רבי יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו, "אין מקבלין גרים מתרמוד"?
וכי תימא, "זאת", ולא סבירא ליה.
והאמר רבי יוחנן, הלכה כסתם משנה?
אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן:
מבין ישראל וכו': ורבנן, אי דישראל מטהרי, דמאן מטמו?
חסורי מחסרא, והכי קתני.
"מבין ישראל טמא.
מבין הכותים, רבי מאיר מטמא, דכותים גרי אמת הן.
וחכמים מטהרין, דכותים גרי אריות הן".
גרי אריות הן - מפורש בספר מלכים (ב יז) "וישלח ה' בהם את האריות" וגו':
אי הכי, "שלא נחשדו על כתמיהן", גרי אריות מבעי ליה?!
אלא הכי קאמר, "מבין ישראל ומבין הכותים, טמאין. דכותים גרי אמת הן.
גרי אמת הן - ודמן טמא:
הנמצאין בערי ישראל, טהורין.
בערי ישראל - במקום גלוי:
שלא נחשדו על כתמיהם, ואצנועי מצנעי להו.
הנמצאין בערי כותים.
רבי מאיר מטמא, דנחשדו על כתמיהם.
נחשדו על כתמיהן - דלא מצנעי להו:
וחכמים מטהרין, שלא נחשדו על כתמיהן:
משנה
כל הכתמים הנמצאים בכל מקום, טהורין.
בכל מקום - במקום ישראל:
חוץ מן הנמצאים בחדרים,
בחדרים - מסתמא מדאצנעי דם נדה הוא:
ובסביבות בית הטמאות.
בית הטמאות - חדר שהנשים משתמשות בו בימי נדותן:
בית הטמאות של כותים, מטמאין באהל, מפני שהם קוברין שם את הנפלים.
ר' יהודה אומר, לא היו קוברין אלא משליכין, וחיה גוררתו.
נאמנים לומר, קברנו שם את הנפלים או לא קברנו.
נאמנים לומר על הבהמה, אם בכרה אם לא בכרה.
נאמנים על ציון קברות.
ואין נאמנין, לא על הסככות, ולא על הפרעות, ולא על בית הפרס.
סככות ופרעות - בגמ' מפרש להו.
וספק נינהו, ומדרבנן, וכותיים לית להו:
זה הכלל, דבר שחשודים בו, אין נאמנין עליו: