משנה
הרואה כתם על בשרה.
כנגד בית התורפה, טמאה.
הרואה - "כנגד בית התורפה"' אותו מקום.
דאיכא למימר דם מאותו מקום נפל להתם וטמאה:
ושלא כנגד בית התורפה, טהורה.
על עקבה ועל ראש גודלה, טמאה.
על עקבה ועל ראש גודלה טמאה - ראש גודלה של רגל.
ובגמרא מפרש טעמא:
על שוקה ועל פרסותיה.
מבפנים,
מבפנים - בין שני שוקים, כל גובהן מן הארץ:
טמאה.
מבחוץ,
מבחוץ - מכאן ומכאן:
טהורה.
ועל הצדדין מכאן ומכאן, טהורה.
צדדים - אחורי השוק, כל גובהן כנגד העקב, ולפניו כל גובהן כנגד הרגל:
ראתה על חלוקה.
מן החגור ולמטה, טמאה.
מן החגור ולמטה - כנגד בית התורפה הוא:
מן החגור ולמעלה, טהורה.
ראתה על בית יד של חלוק.
אם מגיע כנגד בית התורפה, טמאה.
אם מגיע כנגד בית התורפה - כגון שנמצא בראש בית ידה סמוך ליד, שפעמים שפושטתן מזרועה, ונופל כנגד מטה:
ואם לאו, טהורה.
שלא כנגד בית התורפה - כגון שנמצא סמוך לכתפה:
היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה, כל מקום שנמצא בו כתם, טמאה.
מפני שהוא חוזר.
שהוא חוזר - פעמים שראש החלוק נהפך כלפי פניה שלמטה:
וכן בפוליוס:
וכן בפוליוס - מעפורת שמתכסה בו אירי"ל בלע"ז:
גמרא
אמר שמואל, בדקה קרקע עולם וישבה עליה, ומצאה דם עליה, טהורה.
שנאמר, (ויקרא טו) "בבשרה", עד שתרגיש בבשרה.
האי בבשרה מיבעי ליה, שמטמאה בפנים כבחוץ?
א"כ לימא קרא, "בבשר", מאי "בבשרה"?
שמע מינה, עד שתרגיש בבשרה.
ואכתי מיבעי ליה "בבשרה", ולא בשפיר ולא בחתיכה?
תרתי שמע מינה.
תא שמע.
"האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם.
צרכיה - מטלת מים:
רבי מאיר אומר, אם עומדת טמאה,
עומדת טמאה - דאיידי דדחיק לה עלמא, דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור, הדור מי רגלים למקור, ואייתו דם:
ואם יושבת טהורה".
יושבת טהורה - דמכה יש לה במקום מי רגלים, שאין דרך דם נדה לצאת עם מי רגלים:
היכי דמי?
אי דארגשה, "יושבת" אמאי טהורה?
אלא לאו, דלא ארגשה, וקתני "עומדת טמאה"?
לעולם דארגשה, ואימור הרגשת מי רגלים הואי.
"עומדת" הדורמי רגלים למקור, ואייתי דם. ו"יושבת", טהורה.
ת"ש.
"עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם.
עד - סדין שבודקת בו:
אם עגול, טהור.
עגול - אין זה דם בדיקה דדרך קינוח להיות משוך:
ואם משוך, טמא".
היכי דמי?
אי דארגישה, עגול אמאי טהור?
אלא לאו, דלא ארגישה, וקתני, "משוך טמא"?
לא.
לעולם דארגישה, ואימור הרגשת עד הואי.
דארגישה - בשעת בדיקה, ועגול.
להכי טהור, לעולם דאימור הרגשת עד הואי, שציערתה בדיקת העד:
"משוך" ודאי מגופה אתא. עגול, טהור".
תא שמע.
"נמצא על שלו, טמאין, וחייבין בקרבן.
נמצא על שלה אתיום, טמאין, וחייבין בקרבן.
נמצא על שלה לאחר זמן, טמאים מספק, ופטורין מן הקרבן".
היכי דמי?
אי דארגישה, "לאחר זמן" אמאי פטורין מן הקרבן?
אלא לאו דלא ארגישה, וקתני "נמצא על שלה אתיום, טמאין וחייבין בקרבן"?
לא.
לעולם דארגישה, ואימא הרגשת שמש הוה.
תא שמע.
"נמצאת אתה אומר ג' ספקות באשה:
על בשרה ספק טמא ספק טהור, טמא.
על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא - כולו מפרש לקמן:
על חלוקה, ספק טמא ספק טהור, טהור.
ובמגעות ובהיסטות, הלך אחר הרוב".
ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב - אשה שלא מצאה כתם והרי היא מחזקת עצמה בספק נדה, כגון שאין לה וסת, ורגילה לראות תדיר, ונגעה או הסיטה, הלך אחר רוב ימיה.
אם רוב ימיה רגילה לראות, מגעה והסיטה טמא. ואע"ג דהשתא לא ארגישה:
מאי "הלך אחר הרוב"?
לאו, אם רוב ימיה טמאין, טמאה ואע"ג דלא ארגשה.
לא.
אם רוב ימיה בהרגשה חזיא, טמאה. דאימור ארגשה ולאו אדעתה.
אמר מר "על בשרה ספק טמא ספק טהור, טמא.
על חלוקה ספק טמא ספק טהור, טהור".
ה"ד?
אי מחגור ולמטה, על חלוקה אמאי טהור, והא תנן, "מן החגור ולמטה טמא"?
ואי מחגור ולמעלה, על בשרה אמאי טמא?
והתנן, "ראתה דם על בשרה, שלא כנגד בית התורפה, טהורה"?
אב"א, מחגור ולמטה.
ואב"א, מחגור ולמעלה.
אי בעית אימא מחגור ולמטה, כגון שעברה בשוק של טבחים.
"על בשרה", מגופה אתאי, דאי מעלמא אתאי על חלוקה מיבעי ליה אשתכוחי.
"על חלוקה", מעלמא אתא, דאי מגופה אתא על בשרה מיבעי ליה אשתכוחי.
ואיבעית אימא מחגור ולמעלה, כגון דאזדקרה.
דאזדקרה - זקפה עצמה לאחוריה, ואע"ג דעברה בשוק של טבחים, טמאה.
דאי מעלמא אתאי, על חלוקה אבעי ליה לאשתכוחי:
"על בשרה", ודאי מגופה אתאי, דאי מעלמא אתאי, על חלוקה איבעי ליה אשתכוחי.
"על חלוקה", מעלמא אתאי, דאי מגופה אתאי, על בשרה איבעי ליה אשתכוחי.
קתני מיהת, "על בשרה ספק טמא ספק טהור, טמא", ואע"ג דלא הרגישה?
ועוד, תנן, "הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה, טמאה", ואע"ג דלא הרגישה.
אמר רב ירמיה מדפתי, מודה שמואל שהיא טמאה,