דף נט,א
היו עליה טיפי דמים למטה,
טיפי דמים למטה - כלומר קטנים:
וטיפי דמים למעלה.
למעלה - גדולים:
תולה בעליון, עד כגריס".
מאי לאו, כגריס מלמטה?
כגריס מלמטה - בפחות מכגריס, ותלינן:
לא, כגריס מלמעלה.
איתמר, "נמצא עליה, כגריס ועוד, ואותו עוד רצופה בו מאכולת.
נמצא עליה כגריס ועוד - דהלכתא כרב חסדא דמיקל:
ר' חנינא אומר, טמאה.
ר' ינאי אומר, טהורה".
רבי חנינא אומר טמאה, כי תליא בכגריס, בכגריס ועוד לא תליא.
רבי ינאי אומר טהורה, הני מילי היכא דלא רצופה בו מאכולת, אבל היכא דרצופה בו מאכולת, מוכחא מילתא דהאי ועוד, דם מאכולת הוא.
פש ליה כגריס.
כיון דבעלמא תליא, הכא נמי תליא.
כיון דבעלמא - היכא דליכא ועוד, תליא כגריס במאכולת, השתא נמי תליא האי גריס במאכולת אחרינא:
בעי רבי ירמיה, נתעסקה בכגריס ונמצא עליה בכגריס ועוד מהו?
נתעסקה בכגריס - דם צפור או קילור:
תבעי לר' חנינא, תבעי לר' ינאי.
תבעי לר' חנינא, עד כאן לא קאמר ר' חנינא התם טמאה, אלא דלא נתעסקה, אבל הכא דנתעסקה, תליא.
אבל הכא דנתעסקה תליא - כגריס בדם צפור, ועוד דם, מאכולת הוה:
או דלמא אפילו לרבי ינאי דאמר טהורה, הני מילי היכא דרצופה בו מאכולת, אבל היכא דאין רצופה בו מאכולת לא תליא?
תא שמע.
"נתעסקה באדום, אין תולה בה שחור.
במועט, אין תולה בו מרובה".
היכי דמי?
לאו כי האי גוונא?!
לא.
כגון דנתעסקה בכגריס, ונמצא עליה שני גריסין ועוד.
אי הכי, מאי למימרא?
מאי למימרא - הא אפילו תליא כגריס בצפור, אכתי פש ליה גריס ועוד:
מהו דתימא שקול כגריס צפור שדי בי מצעי, זיל הכא ליכא שיעורא זיל הכא ליכא שיעורא.
מהו דתימא שקול כגריס - דם צפור ושדי בי מצעי:
קמ"ל.
אמר רבא, נמצא עליה מין אחד, תולה בו כמה מינין.
נמצא עליה מין אחד - מדבר הדומה לכתם, כגון קילור או שרף, ואחר כך מצאה על חלוקה כתם.
אפי' אין מראיתו דומה לאותו המין, תולה בו:
מיתיבי, "נתעסקה באדום, אין תולה בו שחור".
נתעסקה שאני.
נתעסקה שאני - דכיון דנתעסקה במין אדום היכי תלינן ביה כתם שחור.
אבל נמצא עליה מין אדום, תולה בה כתם שחור.
דאמרינן, כי היכי דניתן עליה האי מין בדלא ידעה, הכי נמי הוה עלה מינא אחרינא ולא ידעה:
איכא דאמרי אמר רבא, נתעסקה במין אחד תולה בו כמה מינין.
מיתיבי, "נתעסקה באדום אין תולה בו שחור".
כי קאמר רבא דאתעסקה בתרנגולת דאית בה כמה מיני דמא:
מעשה באשה [וכו']: והתניא, "לא אמרו חכמים את הדבר להקל אלא להחמיר".
אמר רבינא, לא להקל על דברי תורה, אלא להחמיר על דברי תורה.
לא להקל על דברי תורה - האי דגזור רבנן בכתמים להחמיר על ד"ת, שלא להקל בנדה גמורה.
ומיהו כתמים עצמן דרבנן, ואזלינן בהן לקולא, ותלינן בכל מידי:
וכתמים עצמן דרבנן:
עד שהוא נתון: איבעיא להו, מי פליגי רבנן עליה דר"א ברבי צדוק, או לא?
תא שמע.
"כתם ארוך, מצטרף.
כתם ארוך מצטרף - לכגריס ועוד:
טפין טפין, אין מצטרפין".
מני?
אי רבי אליעזר בר' צדוק, למה לי צירוף, האמר משוך כל שהוא, טמא?
משוך כל דהו טמא - דכיון דאמר משוך, מגופה אתי, ובמשיכה תליא טעמאץ
אפילו בכחרדל, טמא:
אלא לאו רבנן, שמע מינה פליגי.
לא.
לעולם ר' אליעזר ברבי צדוק,
לעולם - אפי' לרבי אליעזר בעי צירוף:
וכי אמר רבי אליעזר ברבי צדוק
וכי אמר רבי אליעזר - משוך ודאי מגופה אתא:
בעד,
בעד - שבודקת בו:
אבל בכתם, לא.
אבל בכתם - שעל חלוקה, כגריס ועוד בעינן:
ת"ש.
"דאמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כרבי אליעזר ברבי צדוק".
"הלכה", מכלל דפליגי.
שמע מינה: