דף נח,ב
מאי שנא מהא דתניא, "שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד, ואין בו אלא כסלע דם, ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו, שתיהן טמאות"?
שתיהן טמאות - ולא תלינן אחד מן הכתמים בצפור. ואע"ג דאיכא למתלי.
וה"נ אע"ג דבדקה, לימא שתיהן טמאות דאימור לאו יפה בדקה:
שאני התם, דאיכא סלע יתירה.
סלע יתירה - ומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמאה בהך תלייה בהך. הלכך שתיהן טמאות.
אבל הכא, טומאה תלויה בהך דלא בדקה:
ת"ר, "לבשה שלשה חלוקות הבדוקין לה.
שלשה חלוקות - זה על גב זה:
אם יכולה לתלות, תולה. ואפילו בתחתון.
יכולה לתלות - כדמפרש עברה בשוק של טבחים:
אין יכולה לתלות, אינה תולה. ואפי' בעליון.
כיצד?
עברה בשוק של טבחים, תולה אפילו בתחתון.
לא עברה בשוק של טבחים, אף בעליון אינה תולה:
משנה
ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות.
שחטה בהמה חיה ועוף.
נתעסקה בכתמים.
או שישבה בצד העסוקין בהן.
הרגה מאכולת.
הרי זו תולה בה.
עד כמה תולה?
עד כמה היא תולה - בדם מאכולת:
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, עד כגריס של פול.
כגריס - אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול, ובהכי מיהא תלייה:
ואף ע"פ שלא הרגה.
ואע"פ שלא הרגה - ורבי חנינא פליג אדרבנן דקאמרי הרגה אין לא הרגה לא:
ותולה בבנה או בבעלה.
ותולה בבנה ובבעלה - אם יש בהם מכה:
אם יש בה מכה, והיא יכולה להגלע ולהוציא דם, הרי זו תולה.
ואם יש בה מכה - יבשה וראויה להגלע, כלומר להתלחלח ולהוציא דם, תולה:
מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע.
אמרה לו, "ראיתי כתם".
אמר לה, "שמא מכה היתה ביך?"
אמרה לו, "הן, וחיתה".
אמר לה, "שמא יכולה להגלע ולהוציא דם?"
אמרה לו, "הן".
וטהרה ר"ע.
ראה, תלמידיו מסתכלין זה בזה.
אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם?
שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר, אלא להקל.
שנאמר, (ויקרא טו) "ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה", דם ולא כתם.
עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם.
עגול, טהור. משוך, טמא.
דברי ר"א ברבי צדוק:
גמרא
תנינא להא.
דת"ר, "מעשה ותלה ר"מ בקילור.
קילור - אפלשטור"א אדום:
ורבי תלה בשרף שקמה":
או שישבה: ישבה אין, לא ישבה לא.
לא ישבה לא - ולא אמרינן דלמא ישבה ולאו אדעתה:
תנינא להא.
דת"ר, "עברה בשוק של טבחים, ספק ניתז עליה ספק לא ניתז עליה, תולה.
ספק עברה ספק לא עברה, טמאה":
הרגה מאכולת: הרגה אין, לא הרגה לא.
מתני' מני רשב"ג היא.
דתניא, "הרגה, תולה. לא הרגה, אינה תולה.
דברי רשב"ג.
וחכ"א, בין כך ובין כך תולה.
אמר רשב"ג, לדברי אין קץ?
לדברי אין קץ - שאיני נותן שיעור. ואם לא הרגה אפילו כחרדל, טמאה.
ולדברי חברי אין סוף, שהם מקילים יותר מדאי. דאפילו לא הרגה, תולה ואין נותנין שיעור, אלא אפילו כסלע תולה או יותר:
ולדברי חברי אין סוף?
לדברי אין קץ, שאין לך אשה שטהורה לבעלה, שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה טיפי דם מאכולת.
לדברי חברי אין סוף, שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה, שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם.
אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס, מדברי ומדבריהם.
שהיה אומר, עד כמה היא תולה?
עד כגריס של פול.
עד כגריס - ואפילו לא הרגה. ויתר מכגריס לא, ואפילו הרגה.
ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד, ולטהר פחות מכגריס:
ולדבריו אנו מודים".
ולרבנן דאמרי תולה, עד כמה?
עד כמה - כלומר וכי אפשר לתלות כתם גדול במאכולת:
אמר ר"נ בר יצחק, תולה בפשפש, ועד כתורמוס.
אמר ר"נ תולה בפשפש עד כתורמוס - כתם רחב כתורמוס יכולה לתלות, ולא במאכולת אלא בפשפש.
שמא פשפש הרגה, שכתמו גדול.
פשפש פונייש"א בלע"ז:
ת"ר, "פשפש זה, ארכו כרחבו, וטעמו כריחו.
ברית כרותה לו, שכל המוללו מריח בו".
ברית כרותה לו - כלומר ריחו נודף ומבאיש.
וכל המוללו על כרחו מריח ריחו:
ארכו כרחבו, לענין כתמים.
לענין כתמים - דאי הוה כתם ארכו כרחבו אפילו יותר מכגריס תלינן בפשפש:
טעמו כריחו, לענין תרומה.
דתנן, "או שטעם טעם פשפש בפיו, ה"ז יפלוט".
או שטעם טעם פשפש - באוכל תרומה מיירי, וכ"ש חולין. דהא שרץ הוא.
אלא האי דנקט תרומה משום דפליגי לעיל מיניה.
אמרו לו נטמאת, ונטמאת התרומה.
ר"א אומר, יבלע.
ר' יהושע אומר, יפלוט.
אבל אומר לו טמא היית, וטמאה היתה התרומה.
או שנודע שהוא טבל.
או שטעם טעם פשפש לתוך פיו.
ה"ז יפלוט.
הואיל ועד שלא נתנה לתוך פיו אירע בה פסול זה, לא חיישינן להפסד תרומה:
מנא ידע?
מנא ידע - טעם פשפש:
"טעמו כריחו".
ואכתי מנא ידע?
ואכתי מנא ידע - והלא לא הריח בו:
"ברית כרותה לו, שכל המוללו מריח בו".
אמר רב אשי, עיר שיש בה חזירים, אין חוששין לכתמים.
חזירים - אוכלים שקצים ורמשים ומתיזים דם:
אמר ר"נ בר יצחק, והא דדוקרת, כעיר שיש בה חזירים דמיא:
דדוקרת - טבחים הרבה ואשפות ושקצים מצויין בה:
עד כמה היא תולה וכו': אמר רב הונא, כגריס אינה תולה, פחות מכגריס תולה.
ורב חסדא אמר, כגריס תולה, יתר מכגריס אינה תולה.
לימא ב"עד ועד בכלל" קא מיפלגי.
דרב הונא סבר, עד ולא עד בכלל.
ורב חסדא סבר, עד ועד בכלל.
אמר לך רב הונא, איכא עד ועד בכלל, ואיכא עד ולא עד בכלל.
והכא לחומרא והכא לחומרא.
והכא לחומרא - הילכך עד ולא עד בכלל.
דאי עד ועד בכלל הוה ליה קולא.
דקתני, "עד כגריס תולה".
וקיימא לן באלו טריפות (חולין נה) דבכל "עד" אזלינן לחומרא.
אי עד ועד חומרא הוא, אזלינן בתריה.
ואי עד ולא עד חומרא הוא, אזלינן בתריה:
ורב חסדא אמר לך, בעלמא אימא לך לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן, והכא כדרבי אבהו.
דא"ר אבהו, "כל שיעורי חכמים להחמיר, חוץ מכגריס של כתמים להקל".
איכא דאמרי לה להא שמעתא באפי נפשה.
אמרי לה באנפי נפשה - ולאו אמתני':
רב הונא אמר, כגריס, כיתר מכגריס.
ורב חסדא אמר, כגריס, כפחות מכגריס.
וקמיפלגי, ב"עד ועד" דהכא, כדאמרינן.
ה"ג וקמיפלגי בעד ועד דהכא - כדאמר רב הונא לחומרא, כדאמרינן בכל דוכתי. הלכך עד ולא עד בכלל. ולרב חסדא כרבי אבהו:
מיתיבי