דף סא,א
כאילו הן ראויות:
כאילו הן ראויות - לראות, ושתיהן טמאות.
דמכל מקום דם מבינייהו נפיק:
משנה
שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת, ונמצא דם תחת האמצעית, כולן טמאות.
תחת הפנימית, שתים הפנימיות טמאות, והחיצונה טהורה.
חיצונה - קרי להך דלצד דרך עליית המטה.
פנימית, אותה שלצד הקיר.
ובגמרא מפרש, מאי שנא הכא דמפליג בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת אמצעית.
וברישא קתני תחת אחת מהן כולן טמאות, אפילו נמצא תחת פנימית או חיצונה?:
תחת החיצונה, שתים החיצונות טמאות, והפנימית טהורה.
אימתי בזמן שעברו דרך מרגלות המטה,
אימתי - אמרו נמצא תחת חיצונה פנימית טהורה בזמן שעלו דרך מרגלות המטה, דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם:
אבל אם עברו דרך עליה, כולן טמאות.
אבל עברו - שלשתן דרך עלייה, שהן דורסות ועוברות על החיצונה, כולן טמאות, ואפי' פנימית.
דשמא כשעברה פנימית דרך שם, נפל ממנה:
בדקה אחת מהן ונמצאת טהורה, היא טהורה ושתים טמאות.
בדקו שתים ומצאו טהורות, הן טהורות ושלישית טמאה.
שלשתן ומצאו טהורות, כולן טמאות.
למה הדבר דומה.
לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים, ובדקו אחת מהן ומצאו טהור, הוא טהור ושנים טמאים.
גל טמא - שהיה שם כזית מן המת:
שנים ומצאו טהורין, הם טהורין ושלישי טמא.
שלשתן ומצאו טהורין, כולן טמאים.
דברי ר"מ.
שר"מ אומר, כל דבר שהוא בחזקת טומאה, לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא.
וחכמים אומרים, בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה:
לבתולה - קרקע בתולה ואם לא מצא הגל טהור:
גמרא
מאי שנא רישא דלא מפליג, ומאי שנא סיפא דקמפליג?
מאי שנא רישא - דקתני לעיל נמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, ולא מפליג בין נמצא תחת אמצעית לנמצא תחת פנימית או חיצונה:
אמר רבי אמי, במשולבות:
א"ר אמי רישא במשולבות - תכופות ודבוקות יחד, הלכך אפילו נמצא תחת הפנימית איכא לספוקי נמי בחיצונה:
בדקה אחת [וכו']: למה ליה למתני, "למה זה דומה"?
הכי קאמר להו ר' מאיר לרבנן, מ"ש בדם דלא פליגיתו, מאי שנא בדם דלא פליגיתו - דמודים אתם לי דהיכא דנמצא שלשתן טהורות כולן טמאות:
ומ"ש בגל דפליגיתו?
ובגל - אתם חלוקים עלי, דאם בדק ולא מצא, טהור. ואע"ג דמוחזק לן דהואי טומאה בחד מינייהו:
ורבנן?
בשלמא התם אימא עורב נטלה, אלא הכא, האי דם מהיכא אתא?!
תניא, "אמר ר"מ, מעשה בשקמה של כפר סבא, שהיו מחזיקין בה טומאה, ובדקו ולא מצאו.
לימים נשבה בו הרוח ועקרתו, ונמצא גולגולת של מת תחובה לו בעיקרו.
אמרו לו, משם ראיה?!
אימר לא בדקו כל צרכו".
תניא, "א"ר יוסי מעשה במערה של שיחין שהיו מחזיקין בה טומאה.
ובדקו עד שהגיעו לקרקע שהיתה חלקה כצפורן, ולא מצאו.
לקרקע חלקה כצפורן - לקרקע חלקה שלא נזרעה מעולם:
לימים נכנסו בה פועלים מפני הגשמים, ונתזו בקרדומותיהן, ומצאו מכתשת מלאה עצמות.
אמרו לו, משם ראיה?!
אימר לא בדקו כל צרכו".
תניא, "אבא שאול אומר, מעשה בסלע בית חורון שהיו מחזיקין בה טומאה.
ולא יכלו חכמים לבדוק, מפני שהיתה מרובה.
והיה שם זקן אחד ורבי יהושע בן חנניא שמו.
אמר להן, הביאו לי סדינים.
הביאו לו סדינים, ושראן במים ופרסן עליהם.
מקום טהרה יבש, מקום טומאה לח.
מקום הטומאה לח - שנבלעו שם מים של סדין מתוך שהיה העפר רך:
ובדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות".
תנא, "הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים.
דכתיב, (ירמיהו מא) 'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה',
ביד גדליה - משמע שע"י גדליה נהרגו:
וכי גדליה הרגן, והלא ישמעאל הרגן?!
אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן".
יוחנן בן קרח - אמר לו לגדליה, "שמעתי שבא ישמעאל בן נתניה להרגך" (ירמיהו מ):
אמר רבא, האי לישנא בישא אע"פ דלקבולי לא מבעי, מיחש ליה מבעי.
מיחש ליה מיבעי - ושמא הרגתם, ואסור להציל אתכם:
הנהו בני גלילא, דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא.
אתו לקמיה דרבי טרפון.
אמרו ליה, "לטמרינן מר".
אמר להו, "היכי נעביד?
אי לא אטמרינכו, חזו יתייכו.
אטמרינכו, הא אמור רבנן 'האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעי, מיחש ליה מבעי'.
זילו אתון, טמרו נפשייכו".
(במדבר כא, לד) "ויאמר ה' אל משה, אל תירא".
מכדי, סיחון ועוג אחי הוו.
דאמר מר, "סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו".
בני אחיה - שבא משמחזאי ועזאל שני מלאכים שירדו בדור אנוש:
מאי שנא מעוג דקמסתפי, ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי?
א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי, מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו.
מתשובתו של אותו צדיק - הוצרך הקב"ה להשיב שלא יירא ממנו:
אמר, "שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו.
שנאמר, (בראשית יד, יג) 'ויבא הפליט ויגד לאברם העברי'.
ואמר רבי יוחנן, 'זה עוג שפלט מדור המבול'".
עוג פלט מן המבול - שברח לא"י כדאמרינן בחלק:
תנו רבנן, "בגד שאבד בו כתם,
שאבד בו כתם - כגון שנכנס במים, או נגלל בדם בהמה, ואין נודע מקום הנדות.
וקי"ל במתני', אין דם הנדות טהור בלא שבעה סממנין:
מעביר עליו שבעה סממנין
מעביר [עליו] ז' סממנין - על הבגד:
ומבטלו.
ומבטלו - לדם.
והאי דנקט הך ברייתא הכא?
משום דאיירי לעיל בגלים שאבדה בהם טומאה ואין ידוע מקומה:
רבי שמעון בן אלעזר אומר,