דף סא,ב
בודקו שכונות שכונות.
בודקו שכונות שכונות - כל שלש ושלש אצבעות לבד:
אבדה בו שכבת זרע.
חדש, בודקו במחט.
במחט - מקום הזרע קשה, והמחט מתעכב ליכנס בו:
שחוק, בודקו בחמה".
חדש - אין נבדק בחמה, לפי שהוא עב ומהודק, אבל שחוק נבדק בחמה.
שוטחו כנגד עיניו, מקום הזרע הוי סתום, ואין החמה נראית בבגדו כל כך:
תנא, אין שכונה פחותה משלש אצבעות.
ת"ר, "בגד שאבד בו כלאים,
שאבד בו כלאים - שאם היה מכיר חוט הצמר בבגד הפשתן, נותקו וכשר:
הרי זה לא ימכרנו לגוי.
לא ימכרנו לעובד כוכבים - דאתא העובד כוכבים ומזבן ליה לישראל:
ולא יעשנו מרדעת לחמור.
אבל עושה ממנו תכריכין למת.
אמר רב יוסף, זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא.
א"ל אביי, ואי תימא רב דימי, והא א"ר מני א"ר ינאי "לא שנו אלא לספדו, אבל לקוברו אסור"?
א"ל, לאו איתמר עלה, "א"ר יוחנן, אפילו לקוברו".
ור' יוחנן לטעמיה.
דא"ר יוחנן, מאי דכתיב (תהילים פח, ו) "במתים חפשי"?
כיון שמת אדם, נעשה חפשי מן המצות.
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא, בגד שאבד בו כלאים, צובעו ומותר.
צובעו ומותר - שעל ידי הצבע הוא ניכר.
כדמפרש, "עמרא וכיתנא לא שליט בהו צבעא כי הדדי".
שהפשתן קשה לקבל הצבע יותר מן הצמר.
ואי לא מינכר בצבעא ודאי נפל:
א"ל רבא לרפרם בר פפא, מנא ליה לסבא הא?
מנליה לסבא הא - דסמכינן אהכי:
א"ל מתני' היא.
דתנן, "בודק עד שמגיע לסלע, ואי ליכא, אימר עורב נטלה".
הכי נמי, עמרא וכיתנא בהדדי לא סליק להו צבעא, וכיון דלא ידיע, אימר מנתר נתר.
אמר רב אחא בריה דרב ייבא משמיה דמר זוטרא, האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה, ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק, שפיר דמי.
מ"ט?
מדאורייתא, "שעטנז" כתיב. (ויקרא יט, יט)
עד שיהיה שוע
שוע - לשון חלק.
תרגום של "חלק", שעיע.
כלומר, שיהו חלוקין יחד במסרק:
טווי
וטווי - יחד:
ונוז.
ונוז - ארוג.
ורבנן הוא דגזור בארוג בלא שוע וטווי:
ורבנן הוא דגזרו ביה, וכיון דלא ידע אי נתקיה, שרי.
מתקיף לה רב אשי, אימר או שוע או טווי או נוז?
והלכתא, כמר זוטרא.
מדאפקינהו רחמנא בחדא לישנא.
ת"ר, "בגד צבוע מטמא משום כתם.
רבי נתן בר יוסף אומר, אינו מטמא משום כתם.
שלא תקנו בגדי צבעונין לאשה, אלא להקל על כתמיהן תקנו".
להקל על כתמיהן - שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור:
מאי תקנינהו?
אלא, "שלא הותרו בגדי צבעונין לאשה, אלא להקל על כתמיהן".
"הותרו", מכלל דאסירי?!
אין.
דתנן, (סוטה מט, א) "בפולמוס של אספסינוס,
בפולמוס - חיל:
גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס".
אירוס - מפרש בגמרא בסוטה (דף מט, ב) טבלא דחד פומא והיינו זוג המקשקש:
בקשו לגזור על בגדי צבעונין, אמרי, הא עדיפא, כדי להקל על כתמיהן:
משנה
שבעה סמנין מעבירין על הכתם.
מעבירין על הכתם - שאין הדם בטל עד שיעבירו כולן עליו:
רוק תפל,
רוק תפל - לקמן מפרש שלא טעם כלום כל אותו היום קודם לכן, והיינו "תפל", בלא טעם:
ומי גריסין,
מי גריסין - מפרש לקמן:
ומי רגלים,
ונתר,
ובורית,