אם הקפיד עליו אין, אי לא לא:
אם הקפיד עליו אין - והא דקתני "אם יכול לצאת, טמא", כשהקפיד:
איזהו רוק תפל: תנא' "כל שלא טעם כלום מבערב".
סבר רב פפא קמיה דרבא למימר, כמאן דאמר, לא טעם מידי באורתא.
באורתא - שאפילו אמש לא טעם כלום:
אמר ליה רבא, מי קתני "בערב"? "מבערב" קתני,
מבערב קתני - אבל אמש אכל כשאר ב"א:
לאפוקי היכא דקדים ואכיל.
לאפוקי דקדים - קודם היום לאחר שניעור משנתו ואכיל, דלא הוי רוק תפל, לפי שהשינה ממררת את הרוק ומחזקתו, והאוכל ממתקו ומעביר את כחו:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, איזהו רוק תפל?
כל שעבר עליו חצות לילה, ובשינה.
למימרא דבשינה תליא מילתא?
והתנן, "ישן כל היום, אין זה רוק תפל.
ניעור כל הלילה, הרי זה רוק תפל".
התם במתנמנם.
התם - דקתני ניעור כל הלילה הרי זה רוק תפל, לא דניעור ממש אלא מתנמנם.
דודאי שינה של לילה בעינן ושינת היום אע"ג דישן לאו תפל הוא הואיל וטעם כלום שהטועם שחרית נהנה כל היום כולו:
היכי דמי מתנמנם?
אמר רב אשי, נים ולא נים תיר ולא תיר.
דקרו ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר.
תנא, השכים ושנה פרקו אין זה רוק תפל.
השכים ושנה פרקו - הדבור מעביר כח הרוק:
ועד כמה?
אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אשי אמר רבי אלעזר, כל שיצא רוב דבורו של שלש שעות:
של שלש שעות - שהוא עשוי לדבר בשלש שעות:
מי גריסין לעיסת גריסין של פול וכו': לימא מסייע ליה לריש לקיש, דאמר ר"ל, "רוק תפל צריך שיהא עם כל אחד ואחד"?
לימא מתני' - דבעי לעיסה כדי שיהא רוק מעורב בגריסין, מסייע ליה לריש לקיש:
דלמא הבלא דפומא מעלי.
מתניתין דלא כרבי יהודה.
דתניא, "ר' יהודה אומר, מי גריסין רותח, ועובר שיתן לתוכו מלח".
עובר - קודם שהמלח מעביר כח הגריסין:
מאי משמע, דהאי "עובר" לישנא דאקדומי הוא?
אמר ר"נ בר יצחק, דאמר קרא, (שמואל ב יח) "וירץ אחימעץ דרך הככר, ויעבור את הכושי".
ויעבור את הכושי - קדם לפניו:
אביי אמר מהכא, (בראשית לג) "והוא עבר לפניהם".
ואיבעית אימא מהכא, (מיכה ב) "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם":
מי רגלים שהחמיצו: תנא, "כמה חימוצן?
שהחמיצו - שהסריחו:
שלשה ימים".
א"ר יוחנן, כל שיעורי חכמים בכתמים, צריך שיעור לשיעורן.
דילד או דזקן?
הני מי רגלים דילד או דזקן - של זקן מעלו טפי:
דאיש או דאשה?
מכוסים או מגולים?
מכוסין - מעלו טפי:
בימות החמה או בימות הגשמים?:
בימות החמה - מעלו טפי:
וצריך לכסכס שלש פעמים: בעי רבי ירמיה, אמטויי ואתויי חד, או דלמא אמטויי ואתויי תרתי?
בעי רבי ירמיה האי שלש פעמים דקתני אמטויי ואתויי חד - הולכה והובאה חשיב חד, או דלמא אמטויי חשיב חד, ואתויי חד, דהוו להו תרי:
מאי?
תיקו:
העבירן שלא כסדרן: ת"ר, "הקדים שניים לראשונים.
שניים לראשונים - נתר ובורית וקמוניא ואשלג, לרוק תפל ומי גריסין ומי רגלים:
תני חדא, "שניים עלו לו,
תני חדא שניים עלו לו - אותם שהעביר בשנייה עלו לו:
ראשונים לא עלו לו".
ראשונים לא עלו לו - וכי הדר מעביר נתר ובורית וקמוניא ואשלג זימנא אחריתי, בתר רוק וגריסין ומי רגלים, נמצא עוברין עליו כסדרן:
ותניא אידך, "ראשונים עלו לו, שניים לא עלו לו".
ותניא אידך כו' - וקשיין אהדדי:
אמר אביי, אידי ואידי, שניים עלו לו ולא ראשונים.
אמר אביי הא והא סבירא להו שניים שהעביר - שניים שהיה לו להעביר ראשון, עלו לוץ וראשונים שהעביר ראשון לא עלו לו.
דהכי שפיר, דכי הדר מצרכינן לעבורינהו בתר שניים, הוי ליה כסדרן:
ומאי ראשונים?
ומאי ראשונים - דקתני באידך ברייתא עלו לו:
ראשונים לכסדרן, ושניים, להעברתן:
ראשונים לכסדרן - שהיה לו להעביר תחלה, שהוא העביר לבסוף, דהוו להו הנך ראשונים לכסדרן, שניים להעברתן:
משנה
כל אשה שיש לה וסת, דיה שעתה.
דיה שעתה - בכל ראיות שתראה ע"י וסתות אלו:
ואלו הן הוסתות:
מפהקת,
מפהקת - אישטריליי"ר בלע"ז:
ומעטשת,
וחוששת בפי כריסה,
פי כרסה - נגד טבורה:
ובשפולי מעיה,
שפולי מעיה - בית הרחם:
ושופעת,
ושופעת - בגמרא פריך מאי קאמר:
וכמין צמרמורות
צמרמורות - פריצונ"ש:
אוחזין אותה.
אוחזין אותה - בכך למודה להיות בכל עת שהיא רואה:
וכן כיוצא בהן.
כיוצא בהן - מפרש בגמרא:
וכל שקבעה לה שלשה פעמים, הרי זה וסת:
גמרא
תנינא חדא זימנא, "כל אשה שיש לה וסת, דיה שעתה"?
התם בוסתות דיומי, הכא בוסתות דגופא.
בוסתות דיומי - כגון מט"ו לט"ו:
כדקתני, "אלו הן וסתות, היתה מפהקת מעטשת וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה ושופעת".
"שופעת", הא שפעה ואזלא?
הא קא שפעה ואזלא - והיכן הוא הוסת הואיל וכל ימיה רואה:
אמר עולא בריה דרב עלאי,