ונאסר יום עשרים.
ונאסר יום עשרים - הבא, שהרי למודה בעשרים ולא עקרתו אלא שני פעמים.
שהרי עקירה האחרונה של עשרים האחרונה שלא ראתה שאחר השלשים שניים, לאו עקירה היא, שהרי לא שינתה ליום שלשים השלישיים, ולא ראתה עד יום עשרים לחדש כווסתה:
מפני שאורח בזמנו בא":
מפני שאורח - זה שחזר לשוב יום עשרים בזמנו הראשון בא:
משנה
נשים בבתוליהם כגפנים.
יש גפן שיינה אדום, ויש גפן שיינה שחור.
ויש גפן שיינה מרובה, ויש גפן שיינה מועט.
ר' יהודה אומר, כל גפן יש בה יין,
כל גפן יש בה יין - כל אשה יש לה בתולים ודמים:
ושאין בה יין ה"ז דורקטי:
ושאין לה הרי זה דור קטוע - וכיון שאין להן דמים מרובים אין בניהן מרובין:
גמרא
תנא, "דור קטוע".
תני רבי חייא, "כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה".
תנא משום ר"מ, "כל אשה שדמיה מרובין, בניה מרובין":
מסכת נידה פרק י
משנה
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת.
ב"ש אומרים נותנין לה ארבע לילות.
תינוקת נותנין לה ארבע לילות - לשמש ואפי' רואה אמרינן דם בתולים הוא:
וב"ה אומרים עד שתחיה המכה.
עד שתחיה המכה - מפרש בגמרא:
הגיע זמנה לראות וניסת.
הגיע זמנה לראות - ולא ראתה:
ב"ש אומרים נותנין לה לילה הראשון.
וב"ה אומרים עד מוצאי שבת, ארבע לילות.
עד מוצאי שבת - והיא ניסת ברביעי:
ראתה ועודה בבית אביה.
ב"ש אומרים נותנין לה בעילת מצוה.
וב"ה אומרים כל הלילה כולה:
גמרא
אמר רב נחמן בר יצחק, ואפילו ראתה.
אפילו ראתה - בבית אביה אמרו ב"ה הואיל ולא הגיע זמנה לראות נותנין לה עד שתחיה המכה:
ממאי?
מדקא מפליג בסיפא בין ראתה בין בשלא ראתה, מכלל דרישא לא שנא הכי ולא שנא הכי.
מדפליג בסיפא - בהגיע זמנה קתני חילוק בין ראתה ללא ראתה:
תניא נמי הכי, "ב"ה אומרים, עד שתחיה המכה, בין ראתה בין לא ראתה":
עד שתחיה המכה: עד כמה?
אמר רב יהודה אמר רב, כל זמן שנוחרת.
שנוחרת - לקמן מפרש:
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי, "נחירה זו, איני יודע מה היא?
אלא כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש".
שהרוק מצוי - שרואה מחמת תשמיש:
נחירה דקאמר רב היכי דמי?
אמר רב שמואל בר רב יצחק, לדידי מפרשא לי מיניה דרב, עומדת ורואה יושבת ואינה רואה, בידוע שלא חיתה המכה.
על גבי קרקע ורואה על גבי כרים וכסתות ואינה רואה, בידוע שלא חיתה המכה.
על גבי כולם ורואה. ע"ג כולם ואינה רואה, בידוע שחיתה המכה:
הגיע זמנה וכו': איתמר, "שימשה בימים.
רב אמר, לא הפסידה לילות.
ולוי אמר, הפסידה לילות".
רב אמר לא הפסידה לילות, "עד מוצאי שבת" תנן.
ולוי אמר הפסידה לילות, מאי "ארבע לילות" דקתני, ארבעה עונות.
ולרב למה לי למיתנא "ארבע לילות"?
אורח ארעא קמ"ל, דדרכה דביאה בלילות.
וללוי ליתני ארבע לילות, "עד מוצאי שבת" למה לי?
עד מוצאי שבת תנן - ביום ובלילה:
הא קמ"ל, דשרי למבעל לכתחלה בשבת, כדשמואל.
דשרי למבעל בשבת - אף ע"פ שלא בעל עדיין כי אם שתי בעילות ופתח דחוק:
דאמר שמואל, "פרצה דחוקה, מותר ליכנס בה בשבת, ואע"פ שמשיר צרורות".
איתמר, "בעל ולא מצא דם, וחזר ובעל ומצא דם.
וחזר ובעל - בתוך ארבע לילות:
רבי חנינא אמר, טמאה.
טמאה - דדם נדה הוא:
ורבי אסי אמר, טהורה.
ר' חנינא אמר טמאה, דאם איתא דהוה דם בתולים מעיקרא הוי אתי.
ורבי אסי אמר טהורה, דילמא אתרמי ליה כדשמואל.
דאמר שמואל, יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם.
ואידך, שאני שמואל דרב גובריה.
אמר רב, בוגרת נותנין לה לילה הראשון.
בוגרת נותנין לה לילה הראשון - ואפי' לב"ה דאמרי בהגיע זמנה לראות ארבעה, הני מילי נערה, דמשיגיעו ימי הנעורים הוי זמנה, אבל בוגרת לילה הראשון ותו לא:
וה"מ שלא ראתה, אבל ראתה, אין לה אלא בעילת מצוה ותו לא.
מיתיבי, "מעשה ונתן לה רבי ארבע לילות מתוך י"ב חדש".
מתוך שנים עשר חדש - שבעל לילה הראשון והלך בדרך מיד, ושהה שלשה חדשים וחזר ובעל ומצא דם, וכן פעם שניה ושלישית.
ובא לפני רבי ואמר, דם בתולים הוא:
ה"ד?
אילימא דיהיב לה כולהו בימי קטנות?