ובזה הנערה באה וגו'.
"ובזה" היינו העמוד שבין געה"ת לגעה"ע. (ע' זהר ויקהל רי"א א'. ויחי רי"ט א') שבו ועל ידו עולי' הנשמות מגעה"ת לגעה"ע. וזהו פי': "באה אל המלך"
(וממ"ש בזהר פקודי רס"א א' בפי' ובזה, שהוא בחי' יסוד - לק"מ. כי באמת בחי' העמוד הוא יסוד שבגן, כמ"ש המק"מ פ' ויחי שם. והיינו כי בחי' יסוד הוא המקשר המשפיע עם המקבל.
ועמש"ל ע"פ ואתה תצוה שהעמוד נק' ג"כ: "כל" וזהו ענין מרוב כל כו' ע"ש).
וענין העמוד, הוא בחי' בטול. שכל עלייה א"א להיות כ"א ע"י בטול בתחלה, שאז יהיה כלי קבול.
(וכמ"ש ע"פ הזהר וירא קי"ב א' בפי' ברתיה דח"ע דוקא)
וזהו ענין שארז"ל: "מיכאל מקריב נשמותיהן של צדיקים", והיינו מפני שהנשמה עצמה אין בה כח לעלות כ"כ, לכן צריכה לעזר וסיוע מהמלאכים. והיינו ע"י מיכאל, מלאך של חסד.
(ובזהר ויקהל שם נזכר מסדר ארבע אנפין דנשר כו'. ועמ"ש ע"פ כנשר יעיר קנו).
וזהו שארז"ל: (בב"מ פ"ה) בכולהו אזלי מלאכי כו' לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק.
וזהו באמת דבר חידוש, שאינו צריך לעזר וסיוע מהמלאכים. והיינו לפי שהי' בו בחי' הבטול ביותר.
וז"ש ג"כ באסתר: "לא בקשה דבר", שאין צריך סיוע מהמלאכים, כ"א: "את אשר יאמר הגי" פי' הגי מלשון: "הגיון לבי שהוא דבור שבמחשבה" וממנו מקבלים המלאכים. כי הגי הוא פועל יוצא, שמפעיל הדבור שידברו וישוררו המלאכים בעלי השיר, והוא ג"כ מלשון: "כאשר הוגה מן המסלה", דהיינו שנמשך מהמחשבה לדבור עד"מ שמחשב איך לדבר.
והוא ההשפעה הנמשכת מהיכל ק"ק.
(וזהו לשון: "כאשר הוגה מן המסלה", כי בהיכל ק"ק דבריאה נמשך אור האצי' כדי להעלות המל', כמ"ש בפע"ח גבי סמיכת גאולה לתפלה.
ועמש"ל בד"ה רני ושמחי, בפי': "וצדקתך ירננו", ובפי' מ"ש בזהר: רננא ברמשא ושמחה בצפרא.
וזהו ענין: "בערב היא באה", כמ"ש: "באו לפניו ברננה", דהיינו העלאה ממטה למעלה, זהו שייך במדת לילה שהוא הסתר והעלם אוא"ס ב"ה וכו' כמש"ש.
ומדת יום הוא המשכת אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה, בחי': "עבדו את ה' בשמחה", וזהו: "ובבקר היא שבה", כי באה ושבה הן הן בחי' רצוא ושוב):