כתיב: "שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני"[3].
"שמאלו" - הוא בחינת: "יצחק", ממטה למעלה. "וימינו כו'" - הוא בחינת "אברהם" מלמעלה למטה.
והנה מדת אברהם הוא הכנסת אורחים כו', ויצחק היה חופר בארות כו'. ולהבין זה.
הנה, כתיב: "ואהבת"[4] - אשר לכאורה לא שייך בזה לשון צווי לאהוב כו'?
אך הוא שבתחלה כתיב: "הוי' אחד כו'"[5]. ובהתבוננות ענין אחד, איך שאין ערוך אליו כלל כו': "הוי' אלקינו, ואלקי אבותינו" (שהוא בחי' צמצום). פירוש שיתהווה בחינת: אבותינו - חכמה ובינה כו': "אנת חכים כו'" - אשר אין ערוך כלל לגבי מהותו יתברך: "אנת הוא חד כו'" - לכן צריך קודם בחינת: "אלקינו" - שהוא בחינת צמצום, ואחר כך: "ואלקי" - בחינת וא"ו, המשכה שיתהווה בחינת "אבותינו".
ובהתבונן כל זה, בוודאי כל איש ישראל יהיה חפצו ורצונו תמיד ליכלל בה' אחד, ולא שירד למטה במקום חשך.
אמנם זהו בחינת: רצוא. אבל צריך להיות אחר כך בחינת: "שוב". כדכתיב: "כיתרון האור מן החשך[6]". ורצונו יתברך, להיות לו דווקא דירה בתחתונים.
ולכן הצווי: "ואהבת" - הוא הפירוש בהיפוך, מלמעלה למטה. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "שיהא שם שמים מתאהב על ידיך"[7]. פירוש, להמשיך גילוי אור אלקותו מלמעלה למטה.
וזהו, מעשה אברהם - הכנסת אורחים. שנתן לערביים לאכול ואחר כך אמר להם: "דעו למי מברכים כו'", בכדי להיות גילוי אלקות למטה, שגם הערביים יכירו גדולתו כו'. כל זה הוא בחינת: "אברהם" - המשכה מלמעלה למטה. ויצחק היה חופר בארות. שהוא בחינת גילוי ממטה למעלה, מהעלם לגילוי. כמשל הבור אשר המים שם בהעלם ועל ידי החפירה נגלו המים כו'.
והנה הגם שאברהם היה גם כן חופר בארות - אבל כתיב: "ויסתמום פלשתים כו'"[8]. ויצחק חפר אותן, וקרא "להם שמות, כשמת אשר קרא להן אביו"[9]. הראשון - מלא, והשני - חסר. לפי שעל ידי חפירה דיצחק, לא נפסק עוד נביעתם, ונמשכים ונובעים הששה מדות, שהן בחינת וי"ו, על כן הוא "שמות" מלא בוי"ו. אבל: "שמת" דאברהם, חסר וי"ו, לפי שסתמום פלשתים, ויש לחיצונים יניקה מהם. לכן על ידי חפירה דיצחק, הוא "שמות" בוי"ו.
(ועיין מה שכתוב כהאי גונא על פסוק: "ששת ימים תאכל מצות כו'", מלא וי"ו)
ולעתיד לבא כתיב: "כי אתה אבינו"[10]. שעיקר הצחוק והשמחה יהיה מבחינת יצחק, שהוא ממטה למעלה, אשר בחינה זו אין קץ ותכלית כו'. מה שאין כן (אברהם), בבחינת ממעלה למטה, יש לה גבול המשכה למטה.
ולכן באברהם כתיב, ב' פעמים "אברהם, אברהם". הא', הוא המשכה, שיתהווה בחינת חכמה ובינה דאצילות, ו"אלקי אבותינו" כנזכר לעיל, והמשכה ב' בבריאה יצירה עשייה.
מה שאין כן יצחק, בחינת מלמטה למעלה, בחינת אין קץ ותכלית. ו"הכל ירוממוך סלה"[11].
ומזה נתהווה עיקר הצחוק. כי גמירי, "משמיא, מיהב יהבי, משקל לא שקלי כו'"[12]. "מיהב" - הוא בחי' השתלשלות מאין ליש כו'. אבל עבודת האדם הוא ההיפוך, והוא להיות בטול היש לאין, והוא בחינת: "יצחק" - צחוק ותענוג גדול כו':
והנה כתיב באברהם: "קח נא את בנך כו' אשר אהבת את יצחק כו'"[13]. כי ידוע הטבע, לאהוב ההיפוך. כדכתיב, "מים קרים, על נפש עיפה"[14]. וכמו כן להיפוך, מי שקר לו מאד רוצה למים חמים.
ולכן אברהם שמדתו המשכה מלמעלה למטה, אוהב גם כן ההיפוך בחינת יצחק, מלמטה למעלה. היינו שבחינת יצחק, הוא פחד, שהוא בחינת יראה ובטול. ולכן, זה אי אפשר שימשיך אברהם למטה, בחינת "פחד יצחק" הנזכר לעיל - שבחינת בטול כזה אי אפשר לנבראים לקבל. כי גם למעלה אמרו, "הושיט הקדוש ברוך הוא אצבעו הקטנה ביניהם, ושרפן"[15] על ידי גילוי רב, ומכל שכן למטה בנבראים. ולכן כתיב, "ויעקוד אותו על המזבח, ממעל לעצים"[16] למעלה מבחינת עץ החיים ועץ הדעת, שם יוכל להתגלות בחינת "פחד יצחק" הנזכר לעיל.
אמנם ביעקב כתיב, "ופחד יצחק היה לי"[17] כי יעקב היה בחור שבאבות, בחינת התכללות, "מבריח מן הקצה כו'"[18]. ולכן אמר: "אלקי אבי אברהם, ופחד יצחק היה לי"[19] שהיה לו שני הבחינות: בחינת אברהם, כנזכר לעיל וגם: "פחד יצחק" היה יכול להמשיך למטה גם כן.
והנה לעתיד לבא כתיב, "כי אתה אבינו"[20]. פירוש, כי עתה אי אפשר שבחינת "פחד יצחק" יהיה בבחינת "אבינו", שהיא המשכה למטה וכנזכר לעיל. אבל לעתיד לבא: כשיהיה "בלע המות לנצח"[21], "ואת רוח הטומאה אעביר כו'"[22] אז יתגלה בחינת פחד יצחק למטה, שיהיה הוא בחינת "אבינו". כדכתיב, "לבא בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים, מפני פחד ה'"[23]. שיתגלה בחינת פחד ובטול למטה: "וראו כל בשר"[24].
וזהו: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". ב' פעמים אברהם וב' פעמים יצחק.
כנודע ממשל גשמי, שהזכר יוכל להזריע בלא נקבה מה שאין כן הנוקבא כו'. והגם שאמרו: "אשה מזרעת תחלה כו'"[25]? - היינו גם כן על ידי התעוררות הדכר תוכל הנוקבא להזריע תחלה כו'. וגם אחר כך עיקר ההולדה מטפת הדכר, שממנו הלובן, והוא המברר הולד להיות הפסולת יוצא לחוץ, ומהבירור נעשה הולד כו'.
כמו כן למעלה, שיתהווה בחינת יצחק ממטה למעלה, שבאמת אין ערוך אליו כלל - הוא בא על ידי: "בן אברהם". פירוש על ידי ההארה הבאה מלמעלה למטה, שיתהווה בכל אחד בחינת יצחק, העלאת מים נוקבין, ממטה למעלה. וזהו: "תולדות יצחק" הוא "בן אברהם כו'".
ואחר כך: "אברהם הוליד את יצחק". פירוש, שיהיה בחינת יצחק בבחינת הולדה. כי באמת אין ערוך נברא לבורא, ושיהיה ההעלאה בחינת בטול לאלקות בתכלית אי אפשר כי אם על ידי אברהם שהוא בחינת: "אב"ר מ"ה", "בחכמה אתברירו" - שהוא המברר, להוליד בחינת יצחק, להיות נתפס בחינת גילוי אלקות. והפסולת יוצא לחוץ, על ידי טפת דכר, שממנו יוצא לובן העליון, כנזכר לעיל בחינת אברהם כו'. ודי למבין: