Review

^[1]ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי' לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים כו'.

וצריך להבין השייכות של האבן עם שם הוי' - שכשהוי' יהיה לאלקים, אז דוקא יהיה האבן בית אלקים כו'?^[2]

גם צריך להבין, כי לשון: "האבן הזאת" - הוא לשון נקיבה, ומלת: "יהי'" הוא לשון זכר^[3]?

ולהבין את כל הנזכר לעיל, צריך להקדים ולבאר מה שכתוב לעיל מניה:^[4] "ויפגע במקום, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וגו' וישם אותה מצבה כו'^[5]".

וצריך להבין ענין האבנים מה הן?

וגם מה שהיו תחלה אבנים הרבה, כמו שכתוב:^[6] "ויקח מאבני המקום" וגו'. ויעקב עשה מהן אבן אחת כו'^[7].

אך הנה בריש הפרשה כתיב:^[8] "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".

פירוש: יעקב - הוא בחינת: יו"ד עקב. שהוא בחינת המשכת חכמה עילאה, שהוא בחינת י' - למטה מטה גם בבחינת עקביים.

וזהו: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". - שבחינת יעקב, הוא הממשיך מבחינת באר שבע^[9], שהוא למעלה מעלה, איהו וחיוהי וגרמוהי חד - עד השתלשלות למטה מטה, למדרגה היותר תחתונה, שהוא בחינת חרן^[10]. וכאשר יבואר לקמן בעזרת השם.

וכמו שכתוב:^[11] "צוה ישועות יעקב". - "ישועות", הם ש"ע נהורין עילאין^[12]. - ובחינת יעקב מחבר וממשיך אותן למטה, בבחינת עקביים גם כן.

וגם, "ישועות", הוא מלשון שעה - כמו שכתוב, "וישע ה' אל הבל וגו'". - שהוא בחינת ירידת והמשכת אורו יתברך למטה מטה כו'.

אך בהשתלשלות אור ה' כל כך בצמצומים רבים עד שבא גם למטה בבחינת חרן, נעשה עלמא דפרודא לגמרי. וכמו שכתוב: "ונהר יוצא מעדן", שהוא בחינת חכמה עילאה להשקות את הגן כו': "ומשם יפרד", שכשנמשך משם בהשתלשלות רבות וצמצומים רבים - נעשים בחינת נפרדים בתכלית.

ויעקב אבינו עליו השלום רצה להעלותם למעלה מעלה - שיהיה גם למטה בחינת יחוד ובטול ממש כמו שהוא למעלה, חיוהי וגרמוהי חד כו'. ולזאת נאמר: "ויקח מאבני המקום כו"'.

כי הנה נודע: שאבנים נקראו אותיות. וכמו שכתוב בספר יצירה: "שני אבנים בונות שתי בתים, שלש אבנים בונות ששה בתים כו'". - להיות, כמו שמאבנים הרבה נעשה בית אחד שיכולים לדור בתוכו. כמו כן מאותיות הרבה, נעשו תיבות שבהם התלבשות השכל.

וגם, כמו שהאבנים הם בחינת דומם, שהוא מדרגה היותר תחתונה מכל הד' יסודות: דומם, צומח, חי, מדבר. כמו כן האותיות לגבי השכל המלובש בהם, הם בחינת דומם בתכלית, שאינם מערך השכל כלל.

נמצא מובן מכל הנזכר לעיל, שאבנים נקראו אותיות, וכמו כן הוא למעלה.

דהנה כתיב:^[13] "בדבר ה' שמים נעשו כו'". וכמו שכתוב: "מלכותך מלכות כל עולמים". - פירוש, שחיות כל העולמות - שהם עולמות עד אין קץ, וכמו שכתוב^[14], "היש מספר לגדודיו?". - הנה עם כל זה, מקור ושרש חיותם, אינו אלא מבחינת מלכותו, שהוא בחינת: דבר ה' כו', המחיה ומהוה אותם מאין ליש תמיד.

להיות שהם נבראים בעלי גבול - שיש גבול להשגתן. ומהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו'^[15]. ואינם כלל בערך לגבי אור ה' שהוא בבחינת אין סוף המתגלה בעולמות עליונים.

ולזאת, אין יכולים לקבל חיותם רק מבחינת דבר ה', שהם אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כו'. שהם בחינת דומם לגבי אור אין סוף ברוך הוא.

וכמו שכתוב:^[16] "קדוש ה' צבאות". וכמאמר רבותינו שכרונם לברכה: "אות הוא בצבאות שלו"^[17].

ואף שהם אלף אלפין ^[18]? כמו שכתוב:^[19] "אלף אלפין ישמשונה, ורבו רבבן קדמוהי וגו'". וכמו שכתוב:^[20] "היש מספר לגדודיו?". - עם כל זה, מאחר שהם בעלי גבול, חיותם אינו אלא מבחינת אות אחת בלבד, שהוא בחינת דומם לגמרי, לגבי שם הוי' שהוא בבחינת אין סוף כו' כנזכר לעיל.

והנה השתלשלות כל העולמות ברבוי רבבות מדרגות, תלוי הכל לפי אופן צירופי האותיות שבבחינת: דבר ה' - להתהוות נבראים פרטיים בעלי גבול ונפרדים כו'. ויעקב אבינו עליו השלום רצה להעלותם למעלה.

לזאת: "ויקח מאבני המקום" - שהם אותיות הרבה ועשה מהן אבן אחת- שהוא אות היו"ד. שזהו: "וישם מראשותיו" כו'^[21].

שכמו שלמטה באדם יש שכל ומדות, והאותיות הם המלבישים לבחינת שכל ומדות, שמתלבשים בהם - כמו כן למעלה, יש בחינת חכמה בינה דעת, וז' תחתונים.

רק שם הוא: "חכים - ולא בחכמה ידיעא", "מבין - ולא בבינה ידיעא", "ולאו מכל מדות אלין" - ששם הוא בבחינת יחוד ובטול בתכלית. וכמו שכתוב:^[22] "לך ה' הגדולה" כו', וחיוהי וגרמוהי חד כו'.

ובחינת דבר ה', הם האותיות, שבהם מתלבשים חכמה בינה דעת ומדות, שהם עשר ספירות עליונות. ובחינת אות היו"ד, שהיא נקודה קטנה, מרמז על היות שבו מתלבש בחינת חכמה, שהוא בחינת אין ובטול בתכלית. ואות הה"א שהיא בחינת התפשטות אורך ורוחב, מרמז על שהוא בחינת לבוש לבחינת בינה וכו'. וכמו כן שאר האותיות, שבהם מתלבשים בחינת מדות העליונות.

וזהו שיעקב עשה מכל האבנים אבן אחת - שהוא אות היו"ד, להעלותן לבחינת חכמה עילאה. ואזי אחר כך^[23]: "וישם אותה מצבה", הוא בחינת אות הוא"ו שעשה והמשיך מבחינת י' לבחינת ו' - להיות התלבשות בחינת חכמה עילאה למטה בבחינת תורה ומצות.

וכנודע תמונת אות הוא"ו, שעל ראשו נקודת היו"ד^[24] ואחר כך הולך ומתמשך למטה. כמו כן, אורייתא מחכמה עילאה נפקת, ונמשך ומתפשט למטה בדברים גשמיים כו'.

וזהו: "ויצוק שמן על ראשה"^[25], פירוש שמן הוא בחינת חכמה עילאה,. וכמו שכתוב: "שמן משחת קדש" - להיות גלוי בחינת חכמה עילאה ממש למטה בבחינת מצבה הנזכר לעיל - שהוא בחינת תורה ומצות שמלובשים למטה בדברים גשמיים: "המחליף פרה בחמור כו'", כשר פסול כו'. - עם כל זה יהיה בהם גילוי בחינת חכמה עילאה ממש כמו שהוא למעלה.

וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה^[26]: "מה להלן באימה וביראה, אף כאן באימה וביראה" - פירוש: "מה להלן" בשעת מתן תורה על הר סיני, שהיו "באימה וביראה" - שאז היה בחינת גילוי בתכלית, ששמעו מפי עצמות המאציל: "אנכי ה' אלקיך כו'".

"אף כאן" - היינו אף כמו שהתורה מלובשת למטה בדברים גשמיים, יהיה על ידי גילוי חכמה עילאה ממש כמו שהיה אז. וכמו שכתוב^[27]: "ואשים דברי בפיך כו'".

ולהיות גילוי כזה למטה, הוצרך יעקב מתחלה להעלותן למעלה מעלה לבחינת סובב כל עלמין. וכמו שכתוב:^[28] "וירימה מצבה" - להיות כי נעוץ סופן בתחלתן. ועל ידי זה, נעוץ תחלתן בסופן כו'. - שמדרגה היותר גבוה יותר יכולה לירד ולהתפשט מטה מטה כידוע:

וזהו:^[29] "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי' לי לאלקים". - שכל זה יהיה על ידי העלאות והמשכות שממטה למעלה ומלמעלה למטה, שהוא בחינת: "וישם מראשתיו כו'"^[30], ואחר כך^[31]: "ויצק עליה שמן כו'", כנזכר לעיל.

כי הנה "אבי" קאי על יצחק. וכמו שכתוב:^[32] "כי אתה אבינו" - שלעתיד לבא יאמרו על יצחק: כי אתה אבינו כו'.

והנה יצחק הוא מלשון צחוק ותענוג. - וכמו שכתוב^[33]: "צחק עשה לי כו'", "כל השמע יצחק לי". והוא לשון עתיד^[34], שיתגלה בחינת התענוג העליון שלמעלה. והוא על ידי בחינת הבירורים שלמטה, בבחינת אתכפיא ואתהפכא מחשוכא לנהורא, על ידי העלאות והמשכות כנזכר לעיל.

וכמו התענוג והצחוק שלמטה, שאינו אלא מאיזו שינוי והתחדשות. כמו למשל צפור המדברת וכדומה, שאין דרכה וטבעה לדבר. מה שאין כן מאדם המדבר, אין מקבלים תענוג כלל. לפי שדרכו בתמידות לדבר.

וכמו כן ממש למעלה. הנה בחינת: יעקב - הוא י' עקב, שהוא בחינת ירידת והשתלשלות אלקות עד למטה מטה גם בבחינת עקביים, שהם עולמות הנפרדים לגמרי ובעלי גבול כו'. 

וכמו שכתוב: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". - שנמשך ונשתלשל בהשתלשלות וצמצומים כל כך, להתהוות יש מאין בעלי גבול ועלמין דפרודי, שהם בחינת נבראים נפרדים, שהם בחינת יש ונפרד בפני עצמן שנקרא: חר"ן. - והוא מלשון:^[35] "נחר גרוני כו'^[36]".

והיינו שהחיות אלקות הנמשך ומתלבש בהם^[37], שנקרא בחינת גרון ^[38], שהוא קול^[39] כנודע, מכוסה ומוסתר בהם לגמרי, עד שהם עלמין דפרודי וחשך לגמרי, כאלו הם יש ונפרד בפני עצמן, ואזי נקרא חרן - לשון נחר גרוני כו'. וכמו שכתוב:^[40] "נאלמתי דומיה כו'".

והנה, תכלית המכוון בירידת והשתלשלות אור ה' כל כך למקום חשך ועלמין דפרודי. היינו בכדי שיהיה אתכפיא ואתהפכא מחשוכא לנהורא כו'. להפוך את כל המדות רעות, שהם האהבה ורשפי אש של הבלי עולם או הכעס כו' - להפכם שיהיו רק לה' לבדו. ולהיות בבחינת בטול הרצון לה' לבד, ולא בבחינת יש ונפרד בפני עצמו כו'.

ונק' בחינת זאת בחינת: "תשובה", שהוא בחילא יתיר כו'. דהיינו המדות רעות שהם ברשפי אש להפכם ולהשיבם לה' לבד, כנזכר לעיל.

(וזהו:^[41] במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד).

ועל ידי זה נעשה תענוג גדול למעלה. והוא מבחינת אתכפיא ואתהפכא מחשוכא לנהורא שלמטה.

וזהו: "יפה שעה אחת בתשובה כו'". להיות שעל ידי בחינת תשובה דוקא נעשה התענוג למעלה כל כך, שהוא ממש כמשל צפור המדברת כנזכר לעיל, ואזי נעשה מבחינת חר"ן רנ"ה. וכנודע על ענין חמץ ומצה, שמאות החי"ת של חמ"ץ נעשה ה"א. כמו שכתוב בזהר פרשת פנחס על פסוק^[42]: גער חי"ת קנה כו'^[43]. ונעשה בחינת מצה. כמו כן מחרן נעשה רנה. כמו שכתוב:^[44] "באבוד רשעים רנה". שהוא בחינת התענוג שנעשה למעלה מבחינת אתכפיא ואתהפכא, כנזכר לעיל.

והנה בחינת התענוג הזה יתגלה לעתיד דוקא, שאז:^[45] "ואת רוח הטומאה אעביר כו'". - שלא יהיה עוד בחינת חשך ובירורים, כמו שהוא עתה בעליות וירידות, אלא כמו שכתוב:^[46] "בחריש ובקציר תשבות" כמבואר במקום אחר. ויהיה בחינת גילוי אור ה' למטה בבחינת יחוד וביטול בתכלית, כמו שהוא למעלה בעולמות עליונים, דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'. שעתה הוא מאין ליש כו', מה שאין כן לעתיד יהיה מיש לאין - בבחינת ביטול ואתהפכא כו'.

ואזי יתגלה בחינת ענג העליון, שהוא בבחינת אין סוף, והוא בחינת יום הז': ^[47]יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים - שהוא בחינת גילוי ענג העליון כנודע, שנעשה מהבירורים שלמטה בשיתא אלפי שנין כו'.

וזהו: "ושבתי כו' אל בית אבי". שהוא בחינת חזרה והשבה של בחינת יעקב מבחינת חר"ן כנזכר לעיל, לבחינת רנה, שנק' "בית אבי" - שהוא בחינת יצחק, שהוא בחינת הצחוק והתענוג העליון, שיתגלה לעתיד, מבחינת אתכפיא ואתהפכא הנזכר לעיל:

וזהו שיאמרו לעתיד על יצחק דוקא: כי אתה אבינו. להיות כי זהו תכלית המכוון בירידת והשתלשלות העולמות, כדי שעל ידי זה יהיה צחוק ותענוג למעלה, כנזכר לעיל. 

וזהו "ושבתי בשלום כו'"^[48]. כי בחינת ענג הנזכר לעיל שיתגלה לעתיד הוא דוקא על ידי בחינת העלאות והמשכות, שהם בחינת הבירורים למטה בבחינת אתכפייא ואתהפכא כנזכר לעיל, שנקרא בחינת שלום. להיות כי שלום הוא המחבר שני הפכים. וכמו שכתוב:^[49] "עושה שלום במרומיו" - שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש כו'.

והנה כתיב:^[50] "שלום שלום לרחוק ולקרוב". והיינו ב' בחינת שלום - שלום מלמטה למעלה, והיינו לרחוק שנעשה קרוב, שהוא בחינת העלאה ממטה למעלה. ושלום מלמעלה למטה, היינו בחינת ירידת והמשכת אלקות למטה בבחינת תורה ומצות, כמבואר לעיל במה שכתוב: ויצק שמן כו'.

ועל ידי ב' בחינת שלום הנזכר לעיל, שהם בחינת אתהפכא מחשוכא לנהורא, שלא יהיו בבחינת עלמין דפרודי רק בבחינת יחוד וביטול, כמו שהוא למעלה בעולמות עליוני' ממש. ואזי אשוב אל בית אבי - שיתגלה ממילא בחינת הענג העליון שהוא בבחינת אין סוף ממש, למעלה מעלה מהשתלשלות העולמות במדרגות רבות מעלה ומטה וחשך ואור. מה שאין כן לגבי עצמותו ומהותו יתברך קטן וגדול שוים ממש בלי שינוי:^[51] וכחשכה כאורה ממש. ואז: והיה הוי' לי לאלקים כו'. 

כי הנה כתיב^[52]: "כי שמש ומגן הוי' אלקים". - שכמו שהמגן הוא נרתק להשמש, ומכסה ומסתיר על אור השמש, כמו כן שם אלקים הוא בחינת נרתק לשם הוי', ומכסה ומסתיר עליו, להיות נבראים בעלי גבול ונפרדים בפני עצמן. מה שאין כן שם הוי' - הוא בחינת המשכת אור ה' למטה כו'. 

והנה כל זה הוא בבחינת השתלשלות: מעלה ומטה, וחשך ואור. אבל לעתיד שיתגלה בחינת ענג העליון, שהוא למעלה מעלה מבחינת ההשתלשלות, והוא למעלה מעלה מבחינת שם הוי' ושם אלקים, ואזי מה שעתה הוא בחינת שם הוי', יהיה אז בחינת אלקים, לגבי בחינת ענג העליון הנזכר לעיל.

ואזי: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה כנזכר לעיל, יהיה בית אלקים. שיהיה בית וכלי לבחינת אלקים דלעתיד שהוא בחינת הוי' עתה.

"וכל אשר תתן לי" - הוא לשון עתיד, היינו כל עליות שיהיו לעתיד - הכל: עשר אעשרנו לך בבחינת מעשר כנודע. וד"ל:  

קיצור (א) הנה יעקב המשיך היו"ד, חכמה עילאה, לבחינת עקביי'. וזהו ענין יציאת יעקב מבאר שבע, יסוד אי'^[53] לבחינת חרן, כדי להעלות בירורי נוגה. והיינו מה שלקח מאבני המקום, שהם בחינת אותיות דבר ה' המלובשים בדצ"ח ועשה מהם אבן אחת, הוא בחינת יו"ד. שזהו: וישם מראשותיו. (ע' זהר חלק א' דף ע"ב, ופרשת ויצא קנ"א, ופרשת ויחי רל"א, ובמה שכתוב על פסוק: אבן ישראל) ואחר כך: וישם אותה מצבה - המשכת בחינת ו', שנמשך מהיו"ד. והוא ענין אורייתא מחכמה נפקת. ויצק עליה שמן - להיות: מה להלן באימה ויראה אף כאן באימה ויראה: 

(ב) ועל ידי זה: ושבתי בשלום אל בית אבי - בחינת יצחק: כי אתה אבינו - והוא הצחוק והתענוג שיהיה לעתיד לבא מבירורים אלו. והיינו על ידי אתכפיא ואתהפכא נתברר מבחינת חר"ן ונהפך החי"ת לה"א, להיות רנ"ה בחינת תענוג.

(ועל דרך זה בענין יציאת מצרים - מיצר הגרון, על דרך בחינת חרן: נחר גרוני כו': וימררו חיי אבותינו. וכשנעשה יציאת מצרים הוא בחינת מצה, מה שאין כן חמץ^[54]. כענין ההפרש בין חרן לרנה):

(ג) וגילוי ענג זה על ידי ב' בחינת: שלום לרחוק ולקרוב, ואז שם הוי' יהיה רק בבחינת אלקי' לגבי גילוי ההוא. ולפיכך האבן הזאת שהיא בחינת המל' המקבלת משם הוי', יהיה בחינת: בית אלקים. (וגם יש לומר, כיון דלעתיד לבא יאמרו ליצחק: כי אתה אבינו - ע"כ שייך בחינת זו בשם אלקים. וז"ש: צחוק עשה לי אלקים):