וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם כו'.
הנה כתיב, "לך ה' הגדולה והגבורה כו'" בלשון נקבה,
שהם בחי' מקבלים מאור א"ס ב"ה.
כי באור א"ס ב"ה בעצמו לא שייך לשון גדולה, ש"במקום גדולתו כו'".
והנה "גדולה" היא מדת אברהם.
וכמ"ש "ואגדלה שמך".
וזהו שאומרים, "אלקי אברהם כו'" ושבחו של הקב"ה הוא, שכך ענוותנותו ית' כו', שנמשך ונתפשט אור א"ס ב"ה כ"כ, עד שיהיה שורה ומתגלה במדת "אברהם אוהבי כו'".
והנה "האבות הן הן המרכבה".
שהיו כל ימיהם בבחי' בטול כו'.
ועי"כ זכו להשראת השכינה אור א"ס ב"ה בגילוי ממש, שיהיה אור א"ס ומדותיו, הם המתגלים בנפשם, "אברהם אוהבי, ו"פחד יצחק כו'".
והן הן מדות גדולותיו וגבורותיו של הקב"ה עצמו, שנמשך ונשתלשל למטה על ידיהם, להיות גילוי אור א"ס ב"ה בכלל נפשות ישראל בבחי' גילוי ממש.
ולא במחשבה בעלמא, ש"כל ישראל מאמינים בני מאמינים כו'".
כי המחשבה היא ברשותו של אדם, אל כל אשר יחפוץ יטנו, והחפץ ימלא את לבו ומחשבתו להטותה, פעמים כך ופעמים כך.
וצריך שיהיה החפץ והרצון תקוע במקום נאמן.
והוא ע"י הדעת והכרה בבחי' הרגשה כאלו רואה כו'.
וכמארז"ל על אברהם אבינו ע"ה "שהכיר את בוראו כו'".
אך המשכת גילוי זה, מבחי' מעלת ומדרגת האבות עצמם כו'. כי האבות היו בבחי' מרכבה דאצי', ד"איהו וגרמוהי חד". ולא כל נפש תוכל שאת גילוי זה.
אבל להיות גילוי זה נמשך ונשתלשל בבי"ע, ששם מושרשות נפשות כלל ישראל, הוא ע"י בחי' ומדרגת השבטים.
כי "שבט" הוא לשון המשכה, כמו "כוכבא דשביט".
וגם, לשון שבט וענף, מן האילן הגדול שהם בבחי' מרכבה לעלמא דאתגליא, בבחי' (הים) "עמד על י"ב בקר", (מלכים א, כה), הם בחי' י"ב שבטים, כנגד ארבע חיות המרכבה, פני אדם כו' וכל א' כלול מג' אבות, הרי י"ב.
ומשם נמשך השפעת והמשכת גילוי אלקותו ית', בכלל הנפשות של ישראל, שבחי' ומדרגת השבטים יכולים כל ישראל שאת בנפשם.
וזהו שאמר הנביא על הגלות, (ונתקן בתקון חצות) "למה תתענו ה' מדרכך, תקשיח לבנו מיראתך, שוב למען עבדיך שבטי נחלתך".
פי' "מדרכך", מדת אברהם, שנאמר עליו (בראשית יא) "הלוך ונסוע הנגבה כו'".
ו"מיראתך", מדת יצחק כו'.
וקובל הנביא, למה תתענו ותקשיח לבנו, ממדת אברהם ויצחק, להיות רחוקים מאור פני ה', שיתגלה עלינו, ולהיות בגלות אדום הם ענייני עוה"ז כו'
על כל פנים,"שוב למען עבדיך שבטי נחלתך".
כלומר, שעם היות שבחי' מעלות ומדרגת האבות עצמם אינו שורה ומתגלה בנפש האדם בגלות, אבל ע"י השתלשלו' בחי' ומעלת השבטים, יוכל להיות גילוי זה בכל נפש מישראל:
והנה מדתו של יעקב אבינו ע"ה, היא בחי' הרחמים העליונים.
שאפילו על כל עולמות שייך ונופל בחינת הרחמנות כו', כמ"ש במ"א.
ומדרגות השבטים יוצאי ירך יעקב, הם במדריגה שלמטה הימנו.
דהיינו לעורר רחמים רבים על ניצוץ אלקות השורה בנפשו, ע"י התבוננותו בגדולת א"ס ב"ה.
איך שהוא רם ונשא, וכולא קמיה כלא חשיבי, ובטול כל הנבראים במקורם ובכללם.
גם נפשו כשהיתה במקור חוצבה, חלק אלוה ממעל ממש, שהיתה בטלה באור א"ס ממש.
ואיך ירדה פלאים מטה מטה, "מאיגרא רמא כו'".
ולפי רבוי ואריכות ההתבוננות, כך תגדל הרחמנות ביתר שאת.
ועד"ז נתקן כל סדר התפלה ובפסוד"ז, שכמה פסוקים המספרים בשבחו ש"מ בעילוי אחר עילוי.
שמזה תגדל הרחמנות על ירידת הניצוץ וריחוקו מאור א"ס ב"ה כנ"ל.
והנה ע"י שמתעורר בחי' הרחמנות באתעדל"ת אתעדל"ע.
כמו למשל השבט וענף של אילן שכופפין אותו כו', אזי נמשך כל האילן.
כך הוא ע"י אתעדל"ת זו, שמבחי' ומדרגת השבטים, גורם אתעדל"ע בחי' רחמים רבים, להיות נמשך גילוי אור א"ס ב"ה. ובחי' מעלות ומדרגות האבות, בבחי' גילוי ממש בנפשו, דהיינו בחי' דעת והרגשה כאילו רואה כו'.
וכמאמר, "אבינו אב הרחמן רחם נא עלינו ותן בלבנו בינה כו'".
שכדי להיות לבבנו מכון וכסא להשראת בינה ודעת בבחי' הרגשה בלב, הוא ע"י הרחמנות, כי הרחמנות והדעת תלוי זה בזה.
וכמארז"ל (ברכות לג.) כל מי שאין בו דעה כו':
אך הנה גם לבחי' אתעדל"ע שיהי' תלוי באתעדל"ת זו צ"ל בחי' המשכה מלמעלה.
והמשכה זו היא ממקור הרחמים עליונים שלמעלה מעלה מסדר ההשתלשלות, ששם מקור ושרש הרחמים, מה שאינו מושג ונתפס בסדר השתלשלות כלל.
וכמאמר, "אלקי עולם ברחמיך הרבים", "ברחמיך" דייקא כו'.
וכמ"ש במ"א, "וזהו וישכם לבן בבקר".
פי' לבן דקדושה, הוא בחי' לובן העליון, דהיינו בחי' אור עצמותו ומהותו של אא"ס ב"ה.
כמשל מראה וגוון לבן, שאינו דומה לכל המראות וגוונים שהגוונים שלהם נתהוו ע"י צבע, משא"כ מראה וגוון לבן הוא עצמות הדבר ומהותו שלא נשתנה ולא נתהוה ע"י צבע.
וכן הוא עד"מ אור א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו דלית בי' בחינת גוונין כלל, דלית מחשבה תפיסא בי', ואני ה' לא שניתי כתיב.
ולכן כתיב, "והחליף את משכורתי עשרת מנים, אם כה יאמר נקדים כו'".
שכל הבחי' עקודים ונקודים נתהוו ונשתלשלו ממנו.
ובירידתם והשתלשלם, הם נקראים בשם עקודים ונקודים.
משא"כ בראשיתם ומקורם, הם בטלים ונכללים ואינם עולים בשם כלל.
ולכן יכול הוא להפך מבחי' עקודים לבחי' נקודים, ומנקודים לעקודים.
ואין זה שינוי לפניו ית' כב"י. מאחר שהם בטלים במציאות, ואינם עולים בשם כלל, לא שייך שם שינוי כלל.
(וזלע"ז לבן דקליפה מחליף משכורתו ממש ברמאות).
והנה בחינת לבן דקדושה כנ"ל, שם הוא מקור הרחמים העליונים, מה שלמעלה מעלה מסדר ההשתלשלות.
ואתערותא דילי', בבוקר דאברהם, בחי' חסד, כמ"ש (בראשית כב) "וישכם אברהם בבקר".
להמשיך רחמים, להיות אתעדל"ע תלוי באתעדל"ת.
המשכת הרחמים היא בבחי' חסד דאברהם.
וכמאמר "אהבת עולם אהבתנו כו' אבינו אב הרחמן כו'".
וזהו "וינשק לבניו", הם הם בחי' השבטים, (שהם בני בניו, ובני בנים הרי הם כבנים)
בחי' המשכת אתעדל"ע כנ"ל.
"ובנותיו", הן הן לאה ורחל, עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא.
שלכל בחי' הללו נמשך בחי' לבן העליון, בבחינת נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא.
לכל המשפיעים שהם בחי' בניו, והמקבלי' שהם בחי' בנותיו, שיהי' נשפע ונמשך בהם בחי' רחמים עליונים להיות אתעדל"ע תלוי באתעדל"ת.
"ויברך אתהם כו'".
ענין הברכה כמ"ש (שם א) "ויברך אתם אלקים ויאמר להם כו' ומלאו את הארץ וכבשה כו'".
דהיינו שיהי' תוספת ברכה והמשכה למטה עד דאתהפכא חשוכא לנהורא.
וכמ"ש (שם יב) "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" שיהיו נברכים ונכללים כל בחי' הניצוצים שנפלו בשבה"כ, בקדושתו של זרע יעקב.
"וילך וישב לבן למקומו".
שזמן הארת בחי' זו היא בבוקר, זמן תפלת השחר.
אבל אחר התפלה מסתלק הארה זו.
ולכך צריך להתפלל בכל יום.
שבכל יום חוזר ונמשך הארה זו וחזר ונסתלק אחר התפלה.
"ויעקב הלך לדרכו".
בחי' "יעקב", יו"ד עקב הלך ונמשך בחי' תורה ומצות, דתורה אקרי דרך (קדושין ב:) וד"ל: