כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך כו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.[1]
להבין מהו ענין מהלכים בין העומדים?
הנה נודע שהמלאכים נקראים "עומדים".
כמו שכתוב "שרפים עומדים".
וגם הנשמות קודם בואם לעולם הזה נקראים גם כן "עומדים".
כמו שכתוב "חי ה' אשר עמדתי לפניו".
רק אחרי ירידת הנשמות לעולם הזה בהתלבשותן בגוף ונפש הבהמית נקראים "מהלכים".
והטעם שהמלאכים ונשמות נקראים "עומדים", כי שרש התהוותם הוא מבחינת אותיות.
והמלאכים הם מאותיות הדבור.
כמו שכתוב "וברוח
ל,ב
פיו כל צבאם".
וישראל עלו במחשבה, הם מאותיות המחשבה.
והאותיות הם בחינת דומם.
כמו שכתוב בספר יצירה "שתי אבנים בונות כו'".
לפי שהן בטילות לגבי השכל המנהיגן.
כי האותיות הן לפי השכל כו'.
ולכך נקראים עומדים כבחינת דומם שאין להם בחינת הילוך.
ומה שכתוב "ובשתים יעופף", הרי שמצינו להם בחינת הילוך?
הוא על ידי אתערותא דלתתא, כשישראל אומרים קדושה למטה, גם המלאכים אומרים קדוש למעלה, ואזי נאמר, "ובשתים יעופף וקרא זה אל זה כו'".
אך להבין ביאור הדבר, איך הוא אתערותא דלעילא על ידי אתערותא דלתתא?
הנה נודע שיש ב' בחינות, ממלא כן עלמין וסובב כל עלמין.
פירוש ממלא כן עלמין, היינו לפי סדר המדרגות בהשתלשלות וירידות המדרגות, מעילה לעילה כו'.
ומהוה ומחיה לכל אחד ואחד לפי מזגו ותכונתו, בבחינת השתלשלות ממש.
והשפעת והמשכת חיות זה הוא מבחינת מלכותו יתברך.
"מלכותך מלכות כל עולמים".
ו"כבוד הדר מלכותו.
פירוש "הדר" הוא תפארת גדולתו יתברך, ברבוא רבבות עולמות, "אלף אלפין ישמשונה כו' ולגדודיו אין מספר", שכל זה, יקר תפארת גדולתו יתברך.
ואין זה אלא מבחינת מלכותו יתברך, וכל המלאכים זמירות יאמרו, רק "למלך אל חי וקים".
"כי הוא לבדו", פירוש בבחינת עצמותו יתברך "מרום וקדוש כו'".
ועל זה אומרים ג' פעמים "קדוש", להיות המשכת קדושה עליונה מאור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין, עד שיהיה "הוי"ה צבאות", ולהיות "מלא כל הארץ כבודו"
ופירוש "כבודו", התלבשותו.
וגם "כבוד" בגימטריא ל"ב, הם ל"ב נתיבות חכמה.
שבחינת התלבשות אור אין סוף ברוך הוא, היא בחכמה.
וכמו שכתוב (תהלים קד, ) "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית".
וכתיב, "מלאה הארץ קניניך".
"קניניך", הם בחינת "קנה חכמה' קנה בינה".
והן הן "מלא כל הארץ"' שהוא ענין התלבשות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת ממלא כל עלמין, ונקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה:
והנה נודע, כי תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה לא ירדה בשביל עצמה, כי הנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה.
אלא עיקר ירידתה להתלבש בנפש הבהמית כדי להיות בחינת אתכפייא ואתהפכא בנפש הבהמית, עד שלא יהיה לה כי אם רצון אחד לאביה שבשמים.
וכמו שכתוב "מי לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ".
והיינו על ידי נפש האלקית המתלבשת בה, המשכלת ומתבוננת בה' אחד, בקריאת שמע "שמע ישראל".
"שמע" לשון הבנה, איך הוא יתברך אחד בשמים וארץ.
והח', והד', שהם ז' רקיעים והארץ, וד' רוחות העולם, כולם בטלים לבחינת האל"ף, הוא יחודו יתברך.
כי הוא לבדו הוא כמו קודם שנברא העולם.
כי אני ה' לא שניתי.
ו"ברוך שאמר והיה העולם", באמירה אחת.
רק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
שבחינת מלכותו יתברך, הוא שמחיה ומהוה את כל העולמות מאין ליש, להיות נראה ונגלה לעיני בשר ליש ודבר בפני עצמו כו'.
ועל ידי זה "ואהבת בכל לבבך", בשני יצריך.
אך קודם קריאת שמע, תקנו חכמים שתים לפניה לקיום הקריאת שמע.
ומתחילין תחלה לספר מענין המלאכים, איך שהם "מקדישים ומעריצים כו' והאופנים ברעש גדול כו'".
כי הנה להיות קיום "ואהבת, בשני יצריך", שגם היצר הרע ישוב לאתכפיא ולאתהפכא, הוא על ידי מלחמה גדולה.
וכמו שכתוב "ולאום מלאום יאמץ".
וכתיב "ויאבק איש עמו עד עלות השחר".
שעד עלות השחר לעתיד לבא, כל ימי משך זמן הגלות, הכל היא בבחינת מלחמה.
וכתיב "ורב יעבד צעיר".
בחינת "רב" הוא בחינת "לפני מלך מלך כו'".
אלא שירדה ונפלה בשבירת הכלים כנודע.
וירידה זו מאיגרא רמא כו' היא צורך עלייה, על ידי ישראל, בנפשות אלקיות שבהם, למשול ולשלוט על רוח הנפש הבהמית עד שתשוב להיות בבחינת אתכפיא ואתהפכא כו'.
ואין הדינין נמתקין אלא בשרשן.
ולכך אי אפשר להכניע ולכבוש את רוח הנפש הבהמית תחת ממשלת הנפש האלוקית, כי אם על ידי שרשה של הנפש הבהמית.
שמקור חוצבה ויסודתה בהררי קדש הוא מחיות הקדש שבמרכבה "פני אריה פני שור כו'".
ולכך צריך להזכיר לפניה תחלה איך שהמלאכים וחיות הקדש מקדישים וממליכים כו'.
ומזה יבא לקיום הקריאת שמע להיות "ואהבת בכל לבבך בשני יצריך".
ל,ג
והנה בקריאת שמע ממשיכים לה בחינת בטול ממש בה' אחד, במסירת נפש ממש באור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין, עד שתתפשט לצאת מנרתקה כו':
והענין, כמו שכתוב "סוס ורוכבו רמה בים".
שהסוס בטל לגבי רוכבו, שבלתי הרוכב אין מעלת הסוס כלום.
אבל כשיש רוכב עליו, ניכר מעלת הסוס ביותר, שיכול לרוץ למקום שאין הרוכב יכול לילך מצד עצמו.
וכך, בחינת נפש הבהמית מצד עצמה, היא מקושרת למטה, אבל כשרוכב עליה הנפש האלוקית, המתלבשת בה, הנה זאת תהיה העלאת הנפש הבהמית ביתר שאת וביתר עז, במסירת נפש ממש.
והיינו, לפי ששרשה ממקום עליון יותר, מ"לפני מלך מלך כו'", "ורב יעבד כו'".
ואזי גדול ורב כחה, עד שבתפלת שמונה עשרה, היא הממשכת ומשפעת, המשכת בטול אור אין סוף, במלאכים.
עד שהם אומרים "קדוש" כשישראל אומרים למטה.
וזהו ענין "באתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא" שממטה למעלה, להיות בטול באור אין סוף ברוך הוא, ממטה למעלה:
והנה, כך הוא בענין המשכת אור אין סוף ברוך הוא, מלמעלה למטה.
הוא על ידי ישראל בעסק התורה, שהיא חכמתו ורצונו יתברך בתרי"ג מצות דאורייתא, וז' דרבנן, שהם תר"ך, בגימטריא כת"ר.
שהן הם בחינת כתר עליון, בחינת כותרת ומקיף, שלמעלה מעלה מבחינת סדר ההשתלשלות.
ומשם ממשיכים ישראל, הארת אור אין סוף ברוך הוא, הסובב כל עלמין.
וזהו שאחר, "ואהבת בכל לבבך" ממטה למעלה, אומרים "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו'", המשכת "הדברים האלה" מבחינת "אנכי" ממש, מלמעלה למטה כו', שלא יסתיר ולא יעלים כו'.
והמלאכים מקבלים מהם, המשכת התורה הנמשכת בגן עדן, כמו שכתוב "היושבת בגנים כו'".
וגם בעסק התורה בעולם הזה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה, על[2] יש מהחכמים הגדולים, שנתקבצו מלאכי השרת כבמזמוטי[3] חתן וכלה כו'.[4]
ונמצא שהשפעת המלאכים מישראל היא, בין מלמטה למעלה, ובין מלמעלה למטה.
וזהו "ונתתי לך מהלכים", ב' מיני הילוך, ממטה למעלה וממעלה למטה.
"בין העומדים", פירוש בפנימיות העומדים, הם המלאכים.
להיות השפעת בחינת הילוך, בבחינת פנימית המלאכים, בין ממטה למעלה, ובין מלמעלה למטה:
אך הנה כל זה "אם בדרכי תלך כו'".
והענין הוא, כי הנה הכח הזה הניתן לישראל, להיות בהם ועל ידם, העלאה והמשכה זו, הוא, לפי שהם בני יעקב, הבריח התיכון, "מבריח מן הקצה אל הקצה".
ועל ידי התורה ומצוות, שהן תר"ך עמודי אור, כעמוד המחבר מעלה ומטה כו'.
וזהו "אם בדרכי תלך".
"דרך" הוא המחבר מעיר לעיר כו'.
וכל התורה והמצות נקראים "דרך", שבהם ועל ידם, על ידי כולם דוקא, עוברת ההשפעה.
וכנודע שהטפה יורדת דרך כל האיברים כו'.
ועל זה נאמר "כל ארחות ה' חסד ואמת".
שאין הילוך ההשפעה אלא בבחי' "חסד" דוקא.
ובבחינת "אמת" דוקא.
אך אי אפשר להיות מלמעלה למטה, כי אם שיהיה תחלה ממטה למעלה.
"כל האומר אין לי אלא תורה כו'".
ועוד זאת, "וגם אתה תדין את ביתי".
"תדין", "דינא דמלכותא דינא", כי "בדברים לא יוסר עבד" היא הנה"ב.
וצריך להכותה בשבט, "לעולם ירגיז כו'".
והיא בחי' זיעתן של חיות.
כענין זיעה שבאדם, שהיא שמחמת פחדו, נעשה תגבורת האש על המים שבו.
ודוחה האש את המים לחוץ, בבחינת זיעה.
כך הנה כתיב, (דניאל ז, י) ו"נהר די נור כו'". שהוא מזיעתן של חיות (חגיגה יג, ב), שהם בבריאה.
ומשם יורד ליצירה ועשיה, ונעשה נהר די נור "על ראש רשעים יחול" (ירמיהו כג, יט).
דהיינו, הזיעה שהיא בחינת המים, שדוחה בחינת האש שלהם[5]
שזעים וחלים מאימת כסא, ומגודל הפחד, יוצאת מהם בחינת הזיעה, שהיא בחינת המים, שהיא בחינת השפעה והמשכה כמים, ומזה נעשה "נהר די נור כו"'.
וכענין כעס על ההפוך, הנמשך מחמת המשכת האהבה כו':
"ותדין את ביתי", היא בחינת נפש האלוקית, "כי היכל ה' המה" (ירמיהו ז, ד).
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר כו'".
"וגם אתה", הוא יהושע הכהן הגדול, הוא שושבינא דמטרוניתא, "בהעלותך את הנרות כו'".
כהנא רבא, חסד עלאה.
ואף על פי כן "תדין", בבחינת גבורות.
ועל ידי זה "תשמור את חצרי".
"חצרי", הוא בחי' נפש הבהמית.
כי ההפרש שבין בית לחצר הוא, שבית מקורה בגג.
שהוא ענין פריסת אהל ומקיף, מבחינת סובב כל עלמין, מה שאין כן חצר, אינה מקורה כו', וצריך שמירה.
והנה אחר כל זה "ונתתי לך מהלכים" ב' בחי' הילוך כו'.
והוא לעתיד לבא.
כי כהיום נקרא בחינת "רצוא ושוב".
רצוא, ממטה למעלה.
ושוב, מלמעלה למטה.
אבל לעתיד לבא כשיתגלה בחינת סובב כל עלמין "כחשכה כאורה", ואין בו מעלה ומטה, יהיה הכל בחינת הליכה.
שיהיה גם השוב בחינת הליכה, כמו הרצוא כו'.
רק שמקודם צריך להיות בחינת "תדין" כנזכר לעיל.
וזהו ענין הנס שהי' בחנוכה, (וכן בפורים), שהיה תחלה מלחמה, ואחר כך הנס ביום מנוחה: