כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.
הנה מ"ש "נראה אור" יש בו ב' פירושים.
הא' הוא כפשוטו, שהאורנראה ומתגלה.
והב' לשון רבים, מדברים בעדם, כלומר אנחנו נראה את האור.
ולהבין זה.
גםלהבין מהו "כי עמך מקור חיים", ולא כתיב "כי אתה"?
כי הנה כתיב (זכריה ד, ב) "ראיתי והנה מנורת זהב כולה, וגולה על ראשה, ושבעהנרתיה עליה, שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה, ושנים זיתים עליה".
וביאור הדבר.
כיהנה ענין המנורה הוא כמ"ש: "זה דבר ה' אל זרובבל".
כלומר שהמנורה הוא בחי' דברה', הוא בחי' כנ"י מקור נשמות ישראל.
ושבעה נרותיה הם ז' מדות עליונות, אהוי"ר והתפארות כו' שמאירים מלמעלה בכל נפש מישראל בבחי' אתעדל"ע.
שאפי'ברשע שורה עליו מלמעלה בבחי' מקיף.
ולכן כתיב "עליה", שבבחי' זו שהוא בבחי' השראהמלמעלה בבחי' מקיף, כולם שוים לטובה.
וכמארז"ל: "אכל בי עשרה שכינתא שריא", וכמ"ש בתניא.
"ושבעה ושבעה מוצקות", הם בחי' המשכות ממדריגות עליונות מבחינתסוכ"ע לאתעדל"ע זו.
וכמה דרגין, דא לעילא מן דא, עד רום המעלות וכולם הםבחי' שבעה שבעה.
וזהו "לנרות אשר על ראשה".
והנה כתיב "מנורת זהב כולה", שכל המשכותמלעילא לעילא, מריש כל דרגין, הוא ע"י בחי' זהב, שהוא בחי' שמאל, כמ"ש: "מצפוןזהב יאתה, על אלוה נורא הוד" (איוב לז, כב):
והענין, כי הנה כתיב: "המגביהי לשבת המשפילילראות בשמים ובארץ".
"שמים" פי' שם מים, דהיינו בחינת מים, שהוא בחינת המשכה ממקום גבוה מסוכ"עלמקום נמוך, להיות בחי' ממכ"ע, והוא בחינת השפלה וירידה אצלו ית'.
ופי' "בשמיםובארץ" (בביתי"ן הנוספין), מתפרש לשני ענינים.
הא', שהוא משפיל א"ע כביכוללראות תוך השמים ותוך הארץ.
והב', כלומר שע"י בחינת שמים וארץ משפיל א"ע, שהם הם הגורמים לבחי' ירידה והשפלה זו.
וביאור הענין, כי פי' "המגביהי לשבת", איןר"ל שהוא ית' גבוה בבחינת מקום, שהרי "הנה מקום אתי" כתיב, והוא ית' מקומו שלעולם כו'.
אלא פי' גבוה במעלה, ועילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית, שהוא קדוש ומובדלמגדר עלמין, "כי כלם בחכמה עשית", ועולם חסד יבנה.
והוא ית', רם ונשא ממדרגת חכמה עילאהוחסד עליון, ואין להם ערוך אליו ית' כלל.
וכדכתיב: "לך ה' הגדולה כו'"" שמדת הגדולה היאבטילה אליו, ואין עולה בשם גדולה כלל.
וכן בחינת חכמה, נחשבת לגבי הקב"ה כעשי'גשמית, כמ"ש: "כולם בחכמה עשית".
אלא מה שמתלבש אור א"ס ב"ה בחכמה וחסדומתפשט תוך עלמין, הוא בחינת ירידה והשפלה גדולה.
והנה בחינת התלבשות זו היא בבחינתתורה ומצות.
וכמארז"ל: "הקב"ה מניח תפילין", "הקב"ה מתפלל".
ואמרו: "מלמדשנתעטף הקב"ה כו'". ואמרו: "ג' ראשונות יושב ועוסק בתורה כו'". וכן עד"ז כלהמצות.
וזהו: "אשר קדשנו במצותיו", במצותיו דייקא, שהמצות רמ"ח פקודין הןרמ"ח אברין דמלכא.
כלומר כמו למשל אבר הגשמי שהוא בטל ומתאחד עם החיות הרוחניהשוכן בקרבו, כך כל המצות הם בטלים ומתאחדים באור א"ס ב"ה ממש, ובהם ועלידיהם נמשך גילוי אור א"ס ב"ה להתלבש בבחי' חכמה וחסד.
ו"קדשנו", שבאתעדל"ת, בעשיית האדם מצות ה', גורם אתעדל"ע, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוחכו':
וזהו: "הבט משמים וראה והשקיפה ממעון קדשךמן השמים וברך את עמך את ישראל".
כי הנה כתיב: "רם על כל גוים ה'", שהעכו"ם מקבלים חיות מצד רוממות ה' והתנשאותובעצמותו כביכול.
שהוא מצד עצמותו ומהותו רם ונשא מגדר עלמין עליונים ותחתונים, ואיןלהם יחוס ושייכות אליו כלל.
ומזה נמשך ממשלת העכו"ם על ישראל בזמן הגלות, "גויםמרקדין בהיכלו כו'".
כי "שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך" שאינו תופס מקום כלל.
וכךכל העולמות עליונים ותחתונים כולא כלא ממש חשיבי קמי קוב"ה, וכדכתיב "כי נשגב שמולבדו", רק "הודו" וזיוו והארתו "על ארץ ושמים".
וזהו כד סליק קוב"ה לעילא כו'.
ר"ל, שנסתלקהחיות מההארה למעלה מעלה לבחי' עצמותו ומהותו, ואזי העולמות אינם תופסים מקום כלל, והנהגת העולמות הוא בבחי' שינה כביכול, כאדם הישן שנסתלק שכלו מהכלי שהוא הגוףלמקורו ושרשו, ולא נשאר כ"א כח הדמיון שהוא רשימו כו'.
ולכן כתיב: "ויקץ כישן ה'", וכתיב: "עורה למה תישן ה'", שיהיה גילוי אור א"ס ב"ה בחכמה וחסד בבחינתעצמותו ומהותו ית' בכבודו ובעצמו, ויאר פניו פנימיות רצונו כו'.
והיינו ע"יהמשכת התומ"צ.
וזהו: "הבט משמים וראה", ו"השקיפה ממעון קדשך מן השמים", שם מים, שהיאבחי' התורה שנמשלה למים, ואזי: "וברך את עמך את ישראל", כי ע"י בחינה זו נהי'אנחנו עם בני ישראל נתראים לפניו לדבר חשוב.
שכל עיקר ההשגה והגילוי הוא ע"יהתורה, והתורה היא אצלנו בהתגלות.
וזהו: "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים" (יחזקאל א, א), בחינתאספקלריא המאירה.
שע"י בחי' שמים. הנה מתראה לפניו כביכול כאלו עד"מ רואהבמראה המאירה שהיא מכלי זכוכית שע"י המראה נראה הדבר שרואין בה לדבר גדוליותר ומשובח יותר ממה שרואין אותה כך בלא מראה.
כך ע"י הבטה והשקפה בבחי'התורה, שם נראים לפניו ישראל שהם מקיימי' התורה, בבחי' שבח וגדולה.
וזהו: "ומי כעמךישראל גוי אחד בארץ", פי' שהם ממשיכים להיות שורה ומתגלה בחי' הוי"ה אחד שיהיהשורה בארץ התחתונה.
והנה ארז"ל: "מצות צריכות כוונה", היינו כוונת הלב, רעותא דלבא, להמשיך אא"ס ב"ה ממקורא דכולא שיומשך ויתגלה בבחי' חכמה וחסד.
וזהו בחי'הזהב, שהזהב הוא מנוצץ כעין ניצוצי וגחלי אש לוחשות.
וכך צריך להיות בחי' רעותאדלבא ברשפי אש האהבה.
והיינו כשיקיים מארז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.דהיינו כשישים אל לבו ויתבונן במוחו ושכלו מ"ש אני ראשון ואני אחרון. ואניהוי"ה לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם כו'. וזהו פי' הא' של בשמים ובארץדהיינו שמשפיל א"ע לתוך בחינת שמים וארץ:
וביאור פי' הב' שבחינת שמים וארץ הוא הגורםההשפלה יובן עם מ"ש: "וגלה על ראשה", שפי' גולה הוא מלשון גולת הכותרת, שהיא בחי' כתר למעלה מן הראש.
והיינו בחי' כתרמלכות עטרת תפארת.
והענין כי זה כלל גדול בעבודת ה' שהעבודה שמצד הרצון והבחירהשמחמת השגת המשכילים קרבת אלקים כי טוב, אין זו נק' בשם עבודת עבד.
כי עיקר העבודההיא לקבל עליו עול מ"ש שהיא למעלה מן הטעם והדעת המושג.
וכמ"ש: "שום תשיםעליך מלך", וכמארז"ל: "בטל רצונך מפני רצונו", שיהיה לו ביטול רצון, וכאלו אין לו רצוןאחר כלל, רק לקיים מה שמצוה עליו השי"ת.
ובקבלה זו אתכפיי' סט"א ואסתלקיקרא דקוב"ה כו'.
וזהו ברוך אתה הוי"ה אמ"ה, שנמשך להיות בחי' מלכותו על העולם, מחמת ביטול רצון להיות עבד לו.
ואזי נמשך מלמעלה להיות בחי' מלך, כי אין מלך בלא עם.
וזהו כי לי בני ישראל עבדים, פירושו שע"י שיהיו בבחי'עבדים אזי יהיו לי, ואזי יומשך גילוי אור א"ס ב"ה ממקורא דכולא.
וזהו המשפילי לראות בשמים ובארץ, פי' שע"י בחי' שמים וארץ שהם בחי' תושב"כותורה שבע"פ, ופעמים שהם נקראים בחינת תורה ותפלה, ועי"ז גורם ירידתוהמשכת אור א"ס ב"ה כי התפלה היא מבחי' ארץ שהיא בחי' ביטול רצון להיותכעפר.
וזהו ענין הצעקה במרירות, צעק לבם ויצעקו אל ה' בצר להם ועי"ז ופרעההקריב כי ע"י אתעדל"ת מעומק' דלבא במרירו' נפשו מפנימיות נקודת הלב אזיאתכפיי' סט"א ואסתלק יקרא דקוב"ה וכו'
וכן ע"י התורה והמצות אשרקדשנו במצותיו שהעלנו בקדש העליון כו' כמ"ש במ"א רוח אייתי רוח ואמשיךרוח ה' וגילוי אור א"ס ב"ה ממקורא דכולא. וזהו בחי' מנורת זהב כו' בחי'שמאל וכמ"ש מצפון זהב יאתה כו'.
אך הגורם לבחי' ומדרגה רבה זו וביטול רצון זה. הנה כתיב ושניםזיתים עליה אחד מימין הגלה וא' על שמאלה.
וכתוב אחד אומר אשר הם מריקים הזהב (זכריה ד, יב) פי'שע"י נמשך בחי' הזהב והם הם בחי' התורה והמצות בשרשם שמהם נשפע בחינתהתעוררות בנצוץ אלקות שבאדם לעורר את האהבה כרשפי אש ומרירות על נפשו מעומקא דלבאבצר לו בגלותא במאסר הגוף ולהיות כלתה נפשו להשתפך אל חיק אביה בכלות הנפש לצאתמנרתקה.
וזהו כי עמך מקור חיים ר"ל שמקור החיים והמשכות שפע אור אלקי בכלהעולמות עליונים ותחתונים הוא בטל וטפל לגבי קוב"ה בכבודו ובעצמו כיהקב"ה בכבודו ובעצמו אינו בגדר המשכה והשפע' כלל אלא שבאורך נראה אור דהיינוע"י הארת אור התורה ומצות שהן הן בחי' אברין דמלכא שם בחי' המשכה להיות נראהאור ונתגלה בבחי' גילוי וגם אנחנו נראה כי מאחר שעל ידינו מתראה האור הרי אנחנו נראים באור זה ומתגל' הארת קדוש' ישראל כמ"ש ומי כעמך ישראל כו':