וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה.
הנה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה, "שלש מטמוניות הטמין יוסף.
אחת נתגלה לקרח.
ואחת נגלה לאנטונינוס.
ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא".
ולהבין זה.
הנה כתיב, "אור זרוע לצדיק".
וידוע, דהיינו בחינת "אור קדמאה, דהוה נהיר, מסייפי עלמא, עד סייפי עלמא, דגניז קוב"ה לצדיקייא".
וענין הגניזה הזאת יובן.
דהנה, בעבודת השם, ימצא ב' בחינות ומדרגות, באהבת ה'.
הא' הוא בחינת האהבה, הנולדת ונמשכת, מן ההתבוננות בגדולת אור אין סוף ברוך הוא.
כשיעמיק בשכלו, ברוממות גדולתו יתברך, יולד מזה, התפעלות, בתשוקה והתלהבות, אליו יתברך.
כי, "לפי שכלו, יהולל איש".
שהמדות, נמשכים אחר השכל וההתבוננות.
אהבה זו, היא בחינת הולדה חדשה.
שנמצאת מחדש, על ידי השכל וההתבוננות.
ויש בחינה ב' באהבה.
והוא הנקרא, "אהבה מסותרת".
שהיא האהבה, שיש בטבע תולדת הנפש האלקית.
שהיא חפצה בטבעה, להתכלל באין סוף ברוך הוא, שהוא מקורה ושרשה.
אלא, שהיא אצלו, בחי' העלם והסתר גדול.
ויציאתה אל הגלוי, הוא על ידי התבוננות.
כמו שכתוב בתניא.
ונמצא, כשיוצאת אל הגלוי על ידי ההתבוננות, אין זו הולדה חדשה מן השכל ממש, שממנו נולדה האהבה.
שהרי אהבה זו כבר היתה מתחלה בנפשו.
רק שהיתה בהעלם. ועל ידי ההתבוננות, יצתה מן ההעלם אל הגילוי.
וזהו ענין מאמר רבותינו זכרונם לברכה, "נכנס יין יצא סוד".
פירוש "סוד", הוא בחינת אהבה מוסתרת הנ"ל.
ויציאתה אל הגלוי, הוא ע"י ההתבוננות, הנקרא בשם יין, "יינה של תורה" כו'.
ובאמת, מעלת ומדרגת אהבה זו המסותרת, היא גדולה ורבה, מבחי' האהבה
מד,ג
הנולדה מהתבוננות הנזכר לעיל.
אף שזו היא הולדה חדשה.
וזו אינה התחדשות גמורה.
אף על פי כן, שרשה נעלה יותר כו'.
ואהבה הנולדה מהתבוננות, היא למטה ממנה במדרגה.
רק שלא נשפלה כל כך, כמו אהבה הנזכר לעיל המסותרת כו'.
(וכמו שכתוב בתניא, שבחינת אהבה מסותרת, כשיוצאה אל הגלוי, נקראת "אהבה רבה", שלמעלה, מ"אהבת עולם" שמבחי' ההתבוננות, כו'.
ועיין מה שכתוב לקמן על פסוק "חכלילי", מענין אהבה רבה ואהבת עולם).
והנה בחינת ומדרגת יוסף, הצדיק עליון, הוא בחינת אהבה רבה המסותרת, שיש בכל נפש מישראל, ששרשה גבוה מאד נעלה.
שזהו בחינת יוסף, שהוא בחינת יסוד.
דהיינו, בחינת י' סוד כו'.
וזהו פירוש, "אור זרוע לצדיק".
שהוא בחינת, "אור קדמאה, שגנזו לצדיקים".
ו"אור קדמאה", הוא בחינת אהבה רבה הנזכר לעיל.
שהיא למעלה מעלה מבחינת אהבת עולם, הנקרא גם כן "אור".
(כי, "אור" הוא בחינת חסד.
ויש חסד עולם, והוא בחינת האהבה הנמשכת מן השכל.
אבל אור קדמאה, הוא בחינת אהבה רבה שלמעלה מהשכל.
ונלקחה מבחינת "ורב חסד".
"וחסדי מאתך לא ימוש" כו'.)
אלא שגנזו לצדיקים, בבחי' יוסף צדיק עליון.
וממנו נזרע בכל אחד מישראל, בחי' אהבה הנזכר לעיל.
אלא שהיא מסותרת, בבחינת גניזה וסוד והעלם.
ו"נכנס יין יצא סוד" כנזכר לעיל:
ועל פי זה יובן גם כן מה שכתוב בזהר תרומה, (דף קס"ו ע"ב. ודף קס"ז ע"א).
"האי אור זרע לי' קודשא בריך הוא, בגינתא דעדנוי.
על ידי דהאי צדיק, דאיהו גננא דגינתא.
ונטל להאי אור, וזרע ליה זריעה דקשוט כו'.
ובגלותא, גנתא לא עאל ביה גננא.
וההוא אור דאיהו זרוע, תדיר עביד איבין.
ומינין ומגרמיה, אזדרע כקדמיתא".
ופירוש "גנתא", הוא בחינת המשכת הקו וחוט.
ממלכות דאין סוף, שהוא ראשית הקו, עד סיומו, נקרא הכל בחינת "גנתא". שהוא בחי' מל'.
(עיין במקדש מלך, בזהר פרשת בא, דף ל"ה ע"א בשם הרב חיים וויטאל בפירוש, "בחד צדיק כו' דזרע בגנתא" כו'. ע"ש.)
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "מה הגן צריך לעדור ולהשקות ולזמור", שהוא בחי' עבודת הבירורים.
שזה נעשה ע"י יוסף הצדיק.
והנה כמו בארץ הגשמית, יש ב' מיני צמיחה.
הא', התבואות הנזרעים מדי שנה, ועולים וצומחים.
והב', הם הנקראים "ספיחין".
דהיינו, מה שצומח מאיליה, שלא נזרע עכשיו כלל.
אלא מן הזריעה שנפל בה מכבר כו'.
והם הנקראים, "ספיחא דארעא", דמקיימי ארעא.
שעיקר קיום הארץ, הוא ע"י הספיחין.
וכך נמצא למעלה, בארץ העליונה, הנקרא "גנתא", ב' בחינות ומדרגות אלו.
דהיינו בחינות המשכות, הנמשכות בה, בבחי' זריעה.
כמו שכתתוב, "אור זרוע" כו'.
ויש בחינות שגדילים בה, מבחי' ספיחין.
דהיינו ממה שנזרע כבר כו'.
והספיחים, אף שאין זה ענין התהוות והמשכה חדשה ממש, רק שהוא בחי' גידול, ממה שהיה בהעלם בהארץ.
עם כל זה, יש בו מעלה יתירה, ששרשו גבוה ביותר.
והוא כנזכר לעיל בענין האהבה המסותרת, כשיוצאת אל הגלוי.
הגם שאינו התהוות חדשה, כמו האהבה הנולדה מההתבוננות.
עם כל זה, שרשה גבוה יותר, כו'.
ובחי' גלוי אהבה המסותרת, זהו ענין הספיחים.
שהארץ מוציאה צמחה מעצמה.
"ומגרמיה אזדרע".
דהיינו, מאותה האהבה שנזרע בה כבר, שהיתה מסותרת כו'.
וזהו בחינת, "אור זרוע" כו'.
(שנזרע כבר בנפש האלקית.
אבל האהבה הנולדת ונמשכת מההתבוננות הנקראת אהבת עולם, הוא כמשל הזריעה שזורעים עכשיו מחדש)
וכל זריעות אהבות אלו, הכל הוא מבחינת יוסף הצדיק שנקרא "גננא, דגנתא".
שממנו נמשך האור בבחינת מלכות הנקרא גנתא.
(שהוא מקור נש"י):
וזהו ענין וילקט יוסף את כל הכסף כו' שהוא בחינת חסדים.
שכולם נמשכים בבחינת יוסף הצדיק.
וכנזכר לעיל בענין, "אור קדמאה דגנזיה לצדיקים", שהוא נמשך בבחי' יוסף. הנקרא צדיק עליון.
והוא
מד,ד
"גננא דגנתא".
שממנו נמשך, בחינת אהבה מסותרת, הנזכר לעיל, בכל אחד מישראל.
וזהו, "ויבא ביתה פרעה", הוא בחינת המלכות, הנקרא גנתא, ועלמא דאתגליא, שהוא מקור נשמות ישראל.
וזהו ענין, "שלש מטמוניות הטמין יוסף" כו'.
דהנה ידוע בכתבי האר"י ז"ל, שהחסד,
(מה"ח הנמשכים בז"א והחסד שבת"ת)
מתחלק לג' פרקין.
היינו, השליש העליון, הוא בבחי' העלם והסתר.
ונקרא, "חסדים מכוסים".
וב' שלישים מתגלין.
והיינו ענין "ג' מטמוניות" הנזכרים לעיל.
ששנים נתגלו, שהם ב' שלישים המתגלים.
והשליש עליון, שהוא בחינת חכמה בינה דעת שבו, הוא מכוסה ונעלם.
ויתגלה לצדיקים לעתיד לבא.
וכמו שכתוב, "אור זרוע לצדיק".
והיינו ענין בחינת "אור קדמאה שגנזו לצדיקים" כו'.
וכל זה הטמין יוסף, שהוא בחינת יסוד.
שבו נמשכים החסדים הנזכרים לעיל.
וכנודע לי"ח.
(אפשר לומר גם כן, דחסדים מכוסים ומגולים, הם בחינת אהבה רבה, ואהבת עולם, הנזכרים לעיל.
וזהו, "וילקט יוסף את כל הכסף".
הן חסדים המכוסים, הן המגולים.
והכל "הביא ביתה פרעה".
שמתגלים ביחוד ז"א ונוקבא.
עוד יש לומר, "פרעה" לשון פריעה.
שעל ידי פריעה, מתגלים ג' פרקי החסד, כנזכר בעץ חיים.
והכל א'.
ועיין מה שכתוב בזהר בלק, (ד' ר"ד) בענין בקר דיוסף.
דלשם מבואר גם כן, ד"אור קדמאה", הנזכר לעיל, נמשך בבחי' יוסף.
ודוד אתקין ליה חופאה.
כמ"ש, "בקר אערך לך ואצפה".
והוא ענין, "וילקט יוסף את הכסף ויבא ביתה פרעה".
והמבין יבין.
ועיין מה שכתוב במקום אחר על פסוק, "וימינך מקרב חיקך כלה".
דהענין, שיתגלו החסדים מכיסויים, יסוד דאימא כו'.
ואפשר לומר גם כן, דפירוש.
כסף הנמצא בארץ מצרים, הם חסדים מכוסים.
ובארץ כנען, הם חסדים מגולים):