הנה השבטים הם ב' בחינות, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. עלמא דנוקבא ועלמא דדכורא.

(וכמו שנתבאר לעיל על פסוק: "והנה אנחנו מאלמים אלומים" - שנשמות השבטים נמשכו מבריאה. והן בבחינת, מלמטה למעלה, לעלות מבריאה לאצילות. ושרשן הן י"ב גבולי אלכסון שבז"א דאצילות^[1]. שנקרא: "שבטי י"ה". שנמשכים מלמעלה למטה).

והנה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא. שעל ידי בחי' ראובן שמלמטה למעלה, ממשיך גילוי בחינת ראובן, שמלמעלה למטה. והוא, כי בחינת ראובן, הוא בחינת: "ראו ב"ן" - בחי' ראיה, אותיות ארי"ה. ומלמטה למעלה, הוא בחי': לאסתכלא ביקרא דמלכא, שמזה נמשך תוקף האהבה. בחי'^[2]: פני אריה אל הימין וכו'. ועל ידי זה נמשך גם כן אתערותא דלעילא, מלמעלה למטה, גלוי בחינת ראיה עליונה^[3]: "כי ראה ה' בעניי" - בחי' התקרבות. "כי עתה יאהבני אישי"^[4]. "^[5]וימינו תחבקני".

וכמו כן, על ידי בחינת שמעון שמלמטה למעלה^[6]: "אם שמע תשמעו" - מעורר בחי' אתערותא דלעילא^[7]: "כי שמע ה'" כו'. וענין ראיה היא מקרוב, ושמיעה היא מרחוק. כמ"ש^[8]: "ה' שמעתי שמעך יראתי" - בחי' אודנין^[9]. כי חבקוק היה בבחי' הריחוק, שהוא בחי' שוב, כעני^[10]: "וינועו ויעמדו מרחוק". ומזה נמשך מלמעלה למטה^[11]: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי וגו'" - שמזה יהי' התקרבות מלמעלה. (ו"שנואה" (ו"שנואה""> שאינה אהובה כל כך. שהרי כתיב: "ויאהב גם את רחל מלאה^[12]") מחמת שעושה את עצמו רחוק, ושמאל דוחה. ונקרא "שנואה" כי, "שמאלו תחת לראשי".

ועל ידי זה אחר כך בחינת לוי, ט"ו ווי"ן דאמת ויציב^[13]. וג' בחינות אלו, הן ג' קוין. חח"ן^[14] בג"ה^[15]  ודת"י^[16]  שהוא קו האמצעי, הוא בחי' לוי. שעל ידי ג' בחי' אלו נמשך בחינת "יהודה יודוך אחיך". להיות בחי' הודאה - "כתר מלכות".

דהנה המלכות היא בחי' מקבל, ולית לה מגרמה כלום, ואף על פי כן, אחר שמקבלת, הרי היא בחינת מלכות עליהם. (ונקר' כתר מלכות, שהיא בחינת כתר. מלמטה למעלה) הגם, שהם ממשיכים לה האורות, ופרקין^[17](וע' בזהר בלק, על פסוק: "גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו" כו'.) והרי זה כמשל המלך בשר ודם, שהוא מקבל המס הכסף והזהב מאנשי מדינתו, ואף על פי כן הרי הוא מולך עליהם כו'.

כך המלכות שרשה בכתר: נעוץ סופן בתחלתן - רק שצריך המשכת הכתר, הנקרא: טמירו דכל טמירין - שיהיה בגילוי, בבחינת: "אתה". ולכן: "יודוך אחיך", מכתר למלכות על ידי ג' קוין הנזכרים לעיל. ראובן - פרשה ראשונה דקריאת שמע, בחי' שם מ"ב. ושמעון - פרשה שניה, ע"ב.

(ועיין במקום אחר. דלכאורה שם מ"ב הוא גבורה ושם ע"ב חסד? אלא שהוא בחינת אור הגבורה בכלי החסד. ואור החסד בכלי הגבורה)

ולוי - אמת ויציב, בחינת הממוצע, ונקרא היכל הרצון שלמעלה מהיכל האהבה, שלפני קריאת שמע וכו'.

והיכל קדשי קדשים: "אדני שפתי" כו': סמיכת גאולה לתפלה, להיות בחינת "יודוך אחיך"^[18]. בחינת הודאה, בחינת בטול, בחינת כתר^[19]: "ותעמוד מלדת"^[20]אין עמידה אלא תפילה.

(והוא^[21] ג"כ לשון עמידה ושתיקה ובטול. שהוא בחינת כתר, שהוא לשון שתיקה. כמו^[22]: כתר לי זעיר. כי הסייג דחכמה, הוא שתיקה. כמו שכתוב במקום אחר, בענין: יונת אלם וכו'):

ב ידך בעורף אויביך. כי המלכות יש לה עליות וירידות: "הפעם אודה", ובלילה יורדת לברר בי"ע. כמו שכתוב^[23]: "ותתן טרף". ואין בירור אלא בבחי' אחוריים, כי הפנימיות מתכלל כנר בפני אבוקה בלי בירור כו'.

וענין: "ישתחוו לך בני אביך", הוא בחינת המשכה מבחינת אבא למלכות, "אבא יסד ברתא". כי, "יודוך אחיך", הוא המשכה מכתר שהוא על ידי ג' קוין הנ"ל. משא"כ: "בני אביך", המשכת אבא. ב' קוין, והם ראובן ולוי. חכמה, חסד, נצח, על ידי גמילות חסדים. ודעת, תפארת, יסוד, על ידי תורה, נובלות חכמה של מעלה, כו':

ג וענין: "כי ראה ה' בעניי" (בראשית כט, לב). - הנהבירורים ותשובה הכל ענין א'. שהי' יורד ממקום גבוה וצריך לעלות לשם נק' תשובה, וכן הנשמה ירדה לצורך עלייה. והנה, ההתקרבות שמחמת בחינת עניי, שהוא מרירות הנפש על ריחוקה. (עד שגם הנפש הבהמית והגוף יהיו בבחינת אתהפכא כו') היא יותר גדולה. כיתרון האור, הבא מן החשך. וכנודע ממה שכתוב במקום אחר, בענין: "ויברך יעקב את פרעה". מה ההוא סט' וכו':