תורה אור פרשת ויחי מאמר חכלילי עינים - Torah Ohr, Vayechi, Mamer Chachlili Einayim.word

תורה אור פרשת ויחי מאמר חכלילי עינים - Torah Ohr, Vayechi, Mamer Chachlili Einayim. PDF

 

חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב.

הנה גבי יין כתיב’ “תירושי המשמח אלקים כו'”.

ולהבין מהו בחינת יין המשמח אלקים?

ואיך יהיה כחו גדול כל כך לשמח אלקים?

הנה אמרו, "נכנס יין יצא סוד".

והענין, כי בתורה יש ב' בחינת "יין", ו"חלב".

וכדכתיב, "לכו שברו ואכלו כו' בלוא כסף ובלוא מחיר ייןוחלב".

וביאור הדבר, כי הנה יש ב' אהבות אהבת עולם ואהבה רבה.

אהבת עולם היא האהבה הגלויה. ואהבה רבה היא אהבה המסותרת.

ולהבין למה נקרא האהבה המסותרת בשם "אהבה רבה"?

אך, הנה אהבת עולם, היא האהבה שנלקחה מעולמות.

דהיינו מחמת התבוננות, איך שהוא יתברך מחדש בטובו כו'.

ומהווה מאין ליש בכל יום מבחינת מלכותו יתברך.

כי "מלכותך מלכות כל עולמים" כתיב.

שכל עולמים עליונים ותחתונים הם חיים וקיימים מבחינת מלכותו יתברךממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. "ואתה מחיה את כולם".

ואינו כדמיון הנשמה שמחיה את הגוף.

שהחיות מתפשט ומתלבש

מז,ב

בגוף ממש להחיותו.

כי הוא יתברך קדוש ומובדל כו'.

רק התפשטות בחינת שם בלבד.

דהיינו מחמת כי מלך שמו נקראעליהם.

וכמאמר, "ישתבח שמך לעד".

פירוש "לעד", עד איןקץ כו'.

ועל זה אנו אומרים, "אמןיהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך".

פירוש שאנו מתפללים ומבקשים,שיהיה שם זה בבחינת ברכה והמשכה מההעלם אל הגילוי.

דהיינו שלא יהיה בבחינת העלםוהסתר פנים אצלינו בידיעת אנשים מלומדה בלבד, שאין זה אלא בבחינת הודאה.

אבל בחינת ברכה היא בחינת גילויממש במוחו ולבו באמת לאמתו.

ושיהיה גילוי זה נמשך לעלםולעלמי עלמיא, אפילו בעולמות התחתונים, כמו בעולם הזה הגשמי.

וכענין שנאמר, "ברוך ה'אלקי ישראל מן העולם ועד העולם".

ועל דרך זה תקנו כל פסוקי דזמרהמ"ברוך שאמר עד קריאת שמע", להאריך ולהרחיב הדבור בשבחו של מקום, איךשמלכותו הוא מלכות כל עולמים.

ואיך שהוא קדוש ומובדל כו', עדשיהיה נקבע בקרב איש ולב עמוק.

ועל ידי זה יגיע לקיום הקריאתשמע, "שמע ישראל".

"שמע", לשון הבנה.

להתבונן כי "ה' אחד".

פירוש אחד, ז' רקיעים וארץ, וד'רוחות העולם, בטלים אל האל"ף, הוא אלופו של עולם.

וכמו שיש בגשמיות ז' רקיעים כו'.

כך ברוחניות יש כמה מדרגות זולמעלה מזו, וכולם בטלים אליו יתברך רק שברוך שם כו'.

שמבחינת דלי"ת רבתי דאחד,נמשך בחינת ברכה והמשכה להיות בחינת "שם כבוד מלכותו כו'".

ועל ידי זה יגיע למדרגת "ואהבת".

פירוש "ואהבת", הואמלשון רצון.

דהיינו שיהיה רצונך שהוי' יהיהאלקיך, "בכל לבבך", בשני יצריך, יצר טוב ויצר הרע, לאהפכא חשוכא כו'.

שיעקור רצונו מהבלי עולם, להיות לושינוי רצון ולהפך רצונו לה' אחד.

וכמו שכתוב "מי לי בשמיםועמך לא חפצתי בארץ":

והנה כלזה הוא בחינת אהבה עולם, שאומרים "אהבת עולם אהבתנו".

פירוש"אהבתנו", שאהבה זו היא מתלבשת בתוך נפשנו.

שהנפש יכולה להיות כלי, להגבילולהלביש את האהבה זו, בתוכה ממש.

להיות תוכה, רצוף אהבה זו.

אבל אהבה רבה, היא בשרש הנפש,במקור חוצבה, כי "חלק הוי' ממש עמו".

ו"אני הוי"ה לאשניתי" כתיב.

שהוא יתברך למעלה מגדר עלמין.

ואין ערוך אליו יתברך כלל, אפילוכמשל טפה מים אוקיינוס.

שעם היות, שהוא חלק קטן, מאלףאלפי אלפים ורבי רבבות.

עם כל זה שייך איזה ערך ויחוס,במהותו הדומה לו.

שגם מהות הטפה היא מים, כמו היםהגדול ממש.

מה שאין כן אליו יתברך, איןההשתלשלות ערוך כלל.

ולכך האהבה שנלקחה מבחי' זו,אינה מתלבשת ממש תוך הנפש.

ואין הנפש יכולה להגבילה, אלאהיא בבחי' מסותרת.

והיא באה לידי גילוי, בבחי'"בכל מאדך כו"'.

(וע' בתניא ס"פ מ"גועי' ג"כ פ' י"ט):

והנה,ההפרש שבין אהבת עולם לאהבה רבה הוא, כי אהבת עולם הבאה מחמת התבוננות ועומקמחשבתו, יש לה הפסק.

שאם לבבו פונה לדברים אחרים,וטרוד במחשבתו בעסקי עולם, אזי חולפת ועוברת ממנו כו'.

מה שאין כן האהבה רבה שבשרשנפשו, ממקור חוצבה, אין לה הפסק.

שגם אם לבבו פונה לדברים אחרים,הרי אין בזה לעומת זה, להיות לעומת האהבה הזאת, להטרידה ולהפסיקה.

ולזאת תשאר אהבה זו, בבחינתרשימו, להיות זכרונה תקועה בלב, בל תמוט עולם ועד.

 

אך כיצד תהיה אהבה רבה זו בבחינתגילוי, שיעלה ויגיע למדרגת בכל מאדך?

על זה אמרו, "נכנס יין, יצאסוד" היא התורה שנקראת בשם "יין".

וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה"ערבים עלי דברי סופרים, יותר מיינה של תורה".

כי על האהבה נאמר, "ויראאלקים את האור כי טוב".

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה"כי טוב, לגנוז בתורה".

וכשנכנס יינה של תורה, יצא סוד,הוא אור האהבה הגנוז,

מז,ג

מההעלם אל הגילוי, להיות אצלוגילוי האהבה רבה, המושרשת בשרש נפשו, במקור חוצבה, בבחינת "בכל מאדך".

ועל זה נאמר "פותח אתידיך".

יודי"ך, הן הם בחינתהצמצומים רבים ועצומים, מאור אין סוף ברוך הוא, להיות השתלשלות המדרגות, מעילהלעלול כו'.

ומקור התהוות העולמות מאין ליש,מרצון העליון ברוך הוא.

ועל ידי התורה, שהיא חכמתוורצונו יתברך, פותח את היודי"ן והצמצומים, להיות גילוי רצון העליון ברוך הוא.

ו"משביע, לכל חי",דהיינו בכל חיות, ואור המתפשט בעולמות, מריש כל דרגין כו'. להיות בהם בחינת רצון.

שיהיה שורה ומתגלה בהם, בחינת,"רצון העליון" ברוך הוא.

ונמשך לנפש האדם גם כן, שיהיהמתגלה בו, רצון העליון שבנפשו.

דהיינו, האהבה רבה המושרשת בשרשנפשו, למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת,

מאחר שהרצון עליון, בא אצלו לידיגילוי למטה, בלבושי הנפש דבור ומעשה, על ידי דבור בתלמוד תורה, ומעשה המצות.

ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה,ששואלים את האדם, "קבעת עתים לתורה?".

שעל ידי זה, יעורר את האהבהמלמעלה, בשרש נפשו, שאינה מתלבשת בשום כלי המעלים ומסתיר, שאין כמוה, ולא דוגמתה,בזה לעומת זה, הנזכר לעיל.

ואין לה הפסק, שאפילו בעסקו בשאר ענינים, תהיהאהבה זו תקועה בלבו.

ומזה יבא לידי "ודברת בםכו'".

(ועיין באגרת הקודש, דבור המתחיל"איתא".

ריש פרק ד' דמגלה, ודאשתמש בתגאכו' במי ששונה הלכות כו'. יעויין שם):

ובזה יובן הכתוב "חכליליעינים מיין".

פירוש "עינים", הוא מהשכתוב "עיני תמיד אל ה'".

"הנה עין ה' אליראיו".

והוא בחינת לאסתכלא ביקרא דמלכא.

דהיינו, שיאיר בלבו, אור האהבהלה', בבחינת ראיה, היא בחינת "אהבה בתענוגים", שהיא מדרגה העולה עלכולנה, למעלה מאהבה רבה ואהבת עולם.

(וצריך עיון בתניא פרק מ"גמשמע, ד"אהבה רבה" היא "אהבה בתענוגים".

וצריך לומר, שיש ב' בחינות אהבהרבה:

הא' האהבה הנזכר בתניא פרקי"ט, כשבאה לידי גילוי, כשאינה בבחינת גילוי התענוג.

וגדולה ממנה, היא אהבה רבהבתענוגים.

ועיין במקום אחר על פסוק"אחותי רעיתי יונתי כו'".

שם נתבאר, "אחותי",היא מצד אהבה טבעית. ו"יונתי", היא אהבה בתענוגים)

וכענין שכתוב, "עיניךיונים".

כמו זוג יונים, שמסתכלים תמיד זהעל זה, ומתענגים כו'.

כך יהיה קשר האהבה, בדביקות נפלאועצום.

עד שיהיו עיניו ולבו כל הימים,רק לאסתכלא ביקרא דמלכא.

וכמו שכתוב בזהר על פסוק"הסבי עיניך כו'", דמוקדין ליה בשלהובין דרחימותא.

שתהא האהבה מתלהבת ומתלהטת בלבאיש, להתענג על ה', מרוב כל, עד שאין כח בנפשו להגביל את האהבה בלב, רק בבחינתראיה מבחוץ.

(ועיין במקום אחר על פסוק"עיניך יונים", ועל פסוק "הראיני את מראיך"):

וזהו ענין "חכליליעינים".

פירוש, אדמומית העינים.

שאודם העינים, הוא מחמת תוקףרשפי אש, "דמוקדין ליה בשלהוביתא כו'".

והוא בחינת מעלת ומדרגת השבת,"אז תתענג כו'", "וקראת לשבת ענג".

אך, "מי שטרח בערב שבתכו'".

ולכן צריך כל ימות החול ליגע אתנפשו.

לעורר את האהבה רבה ואהבת עולם.

ועל ידי זה, יגיע לבחינת האהבהבתענוגים, המתגלית בשבת.

והנה כל זה בא, מבחינת ומדרגתיין.

יינה של תורה.

וזהו, "חכלילי", כלחיך הטועם, אומר: "לי לי".

לפי שיתגלה בחי' חיך הטועם אתהיין, דהיינו בחינת חכמה, וטעמי מצות, שהם בחינת תענוג העליון.

ועל ידי כן, נתעלה בעילוי אחרעילוי, "לי לי" עד רום המעלות.

(פירוש, חיך הטועם, זהו בחינתאהבה בתענוגים, המתגלה בשבת, שהוא בחינת שם ע"ב דחכמה.

ואזי אומר לי לי ב' פעמים,דהיינו שנכללו בו ב' אהבות הנזכרים לעיל, אהבה רבה ואהבת עולם, שהם מ"הוב"ן.

דמ"ה מברר ב"ן.

ועל ידי יחוד מ"הוב"ן, מתגלה בשבת בחינת הגבוה משניהם.

והוא בחינת שם ע"ב אהבהבתענוגים):

מז,ד

"ולבן שינים מחלב".

פירוש, כי שינים הם הטוחנות אתהמאכל, להיות מתעכל במעיו, שעל ידי זה יהיה מזון לגוף.

מה שאין כן כשלא ילעוס ויטחוןהמאכל בשיניו, לא יבא לידי עכול כלל, ולא יהיה לו למזון ולשובע.

וכך על דרך משל, כדי שיהיה מזון,לרמ"ח אברין דמלכא, שתהא נפשו מרכבה אליהם, שיתאחד ממש עם הנפש.

צריך להיות בבחינת שינים הטוחנותומפררות.

דהיינו לפרר ולברר כל מעשיוודבוריו ומחשבותיו, ולדקדק, ולפשפש בהן, ולהיות ממארי דחושבנא, לשקול כל דרכיו,ולפלס מעגלותיו.

ונקרא בלשון הגמרא "מדקדקבמעשיו".

שעל ידי כן יהיה בבחינת עכולבנפש.

שהטוב יקבל למזון ולשובע,והפסולת המעורב, תערובת זר ופסולת, ידחה לחוץ.

וכן בענין בירורי המדות, אהבהויראה, כל חד לפום מאי דמשער בלביה.

ושוקל במאזני שכלו, כיצד היאהאהבה האמיתית לה'.

וכיצד היא בחינת אתהפכא חשוכאכו,' באמת לאמתו.

להיות מייגע את עצמו, ביגיעתהנפש, לבא למדרגה זו.

שיהיה נקבע בלבו, באמת לאמתו,בלי דמיונות כו'.

וכיוצא בזה כמה דרכים, הידועיםלמבקשי ה', יבינו כל מאליהם, שצריך לדקדק ולפשפש כו', ולהיות מייגע עצמו כו'.

אך אחר כך יגיע לבחינת ומדרגת החלב.

כמו שהחלב על דרך משל, מגדל אתהולד להיות אבריו נגדלים.

כך בחינת החלב של תורה, מגדל אתמדותיו אהבה ויראה כו', להיות לו אהבה ויראה, היותר גדולים בגדלות המוחין.

(שהאברים הם המדות, ועיקרם הםחסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד, ובחינת חכמה בינה דעת שבתוכן, המקיימות אותן.

וכל א' מג' מיני בחינות אלו,כלולה מכל הנזכר לעיל, הרי פ"א.

וכל בחינה נחלקת לג' בחינות, ראשתוך סוף, הרי רמ"ג.

ושרשם ה' חסדים המגדילים, הרירמ"ח).

וזהו, "רוחצות בחלבכו'".

שהחלב מרחיץ המדות, ונהפכיןממהות למהות, להיות נהפך לבו, ונעשה כאיש אחר לגמרי, בשינוי המדות, כולן שויןלטובה.

ומזה יומשך, להיות ל"בןשינים", שיהיה בהם בחינת לבנונית ובהירות, בבירורי המדות, בעילוי אחר עילוי,עד רום המעלות, בבחינת ראיה חושיית, שלא ביגיעה, יגיעת הנפש ויגיעת בשר, רק מידיגיע אליו כו'.

וזה, "חכלילי כו' מיין כו'מחלב כו'", ובחינת יין וחלב, נעשה הכל, בחינת "חכלילי"""לי לי", עד רום המעלות: