זה שמי לעולם וזה זכרילדר דר.
איתא בתיקוני זוהר,"'שמי' עם י"ה, שס"ה. 'זכרי' עם ו"ה', רמ"ח".
וצריך להבין, מפני מה שרשמצות לא תעשה גבוה יותר משרש המצות עשה?
שהלא תעשה נמשכים מבחינת"י"ה" דהוי', והמצות עשה נמשכים מבחינת "ו"ה"דהוי"ה?
גם יש להבין, מפני מה לאניתנה תורה שבעל פה גם כן בכתב?
הענין הוא, דכתיב"איה סופר וגו'".
ונתבאר במקום אחר הפירוש,דבחינת "אי"ה" עצמו הוא הסופר.
(והוא בחינת "איהמקום כבודו")
כי איתא בספר יצירה"בג' דברים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, בסופר וספר וספור".
והנה תורה שבכתב נקרא"ספר".
ובחינת "סופר"שלמעלה מבחינת "ספר", הוא בחינת "אי"ה", שהוא א'י"ה.
כי מקור ושרש י"הדשם הוי"ה, נמשך מבחינת האל"ף, שהוא בחינת חכמה דאצילות.
(רצונו לומר, מקור ושרשהחכמה.
כמו שכתוב במקום אחרבכוונת א' ד"אחד" דקריאת שמע, שהוא בחינת מזל "נוצר", (אותיות רצון) דמשם יונק אבא.
או רצונו לומר, חכמהסתימאה)
כמו שכתוב "אאלפךחכמה".
ועוד שבאות אל"ף,נכללו בו ג' אותיות דשם הוי' ברוך הוא, כנודע מהארי זכרונו לברכה, שתמונתהאל"ף בתורה שבכתב, הוא י' ו' י', ובתפילין י' ו' ד'.
מפני שבתורה שבכתב מלובשאור אבא דאצילות.
כי אורייתא מחכמה עילאהנפקת.
והיינו מבחינת יסוד אבא.
לכך נכתב גם הקוץ התחתוןשל האל"ף כתמונת י', רמז לחכמה דאצילות שהוא בחינת י' דשם הוי' כנודע.
אבל בתפילין נכתב קוץהתחתון של האל"ף בתמונת ד', שהוא בחינת מחשבה עילאה, שהוא בחינת לאה.
שהוא על דרך משל כמו הד',שיש בו התפשטות לאורך ורוחב.
וזהו, "איהסופר".
דהיינו, שמקור של התורהשבכתב שנקרא "ספר עילאה".
כמו שכתוב בזהר,"אית ספר ואית ספר".
הוא בחינת אי"ה, א'עם י"ה, שהאל"ף הוא מקור לי"ה. כנכר לעיל שהוא הסופר את הספר.
דהיינו שהוא מקור התורהשבכתב, שנמשכים הימנו:
דהנה כללות התורה שבכתבהוא מדבר בענין קיום מצות עשה.
שנמשכים מבחינת ו"ה,שהוא בחינת ז"א דאצילות.
שהאורות מחולקים בתוךהכלים, שהן רמ"ח אברים דז"א, שמשם נמשכים רמ"ח מצות עשה.
ולכך המקיים מצות עשה,ממשיך עליו אור עליון דז"א.
ולכך ניתנה התורה בכתב,להיות האורות דז"א מתלבשים בכלים ממש.
נב,ד
לכך נתלבשה חכמת התורה גםכן בכתב כו', באותיות ותגין כו'.
אמנם שרש הלא תעשה אף שהןגם כן בתורה שבכתב, מכל מקום הן למעלה ממדרגת המצות עשה, אלא שהם נמשכים מבחינתי"ה.
מפני ששרש הלא תעשה הואמבחינת ומדרגה גבוה שאינו יכול להתלבש בתוך כלים כמו הממצות עשה.
שהתפילין והאתרוג הם כליםלהאור כו', מה שאין כן הלא תעשה.
שאין לאותו האור כלי,שיוכל לשכון בו בבחינת הן, על ידי מעשה.
רק על ידי לאו ושלילה הואמושג.
שאין יכולים להכיר מהותו,רק לשלול ההפוך.
כמו "לא תאכל חלבודם", לפי שזהו מנגד לקדושת האור, לפי שהיא מבחינת סטרא אחרא.
ועל ידי שלילת ההפוך,נמשך גלוי האור.
אבל אי אפשר להמשיכו עלידי מעשה, כמו על ידי תפילין וציצית, על דרך האורות הנמשכים על ידי מצות עשה.
לפי שמעלת האורות הנמשכיםעל ידי לא תעשה, גדולים וגבוהים יותר, מהנמשכים על ידי מצות עשה.
ואי אפשר לעשות להם כליםבבחינת הן, רק על ידי לאו שקדם להן, דהיינו על ידי שלילת ההפוך.
וזהו "בארץ לאזרועה".
וזהו שהלא תעשה נמשכיםמבחינת י"ה, שלמעלה מו"ה:
והנה כל דברי סופרים הואהכל על דרך זה של הלא תעשה.
שהרי דברי סופרים הםלעשות סייג לתורה, "עשו משמרת למשמרתי כו'".
לכך נקרא "דבריסופרים", ששרשם מבחינת "סופר" שהוא בחינת "אי"הסופר", שהוא ענין "א' י"ה". כנזכר לעיל, שהלא תעשה נמשכיםמי"ה.
וכמו כן כל דברי סופריםנמשכים משם, לכן הם למעלה מתורה שבכתב שנקרא "ספר".
דרמ"ח מצות עשהנמשכים מו"ה, שהם מתלבשים בכלים.
מה שאין כן דברי סופרים,הם מבחינה שלמעלה מזו.
לכן לא היה באפשר להתלבשבמעשה הכתב, אלא בעל פה דוקא.
כי אבא יסד ברתא.
שבחינת הדבור נמשך מןהחכמה עילאה, שהוא בחינת "איה סופר" כנזכר לעיל.
(ועיין מה שכתוב על פסוק"שחורה אני ונאוה" מענין זה):
והנה גם בתורה שבכתבעצמה, ימצאו ענינים אשר לא נכתבו מצד מעלתן הרמה.
דהיינו שלפעמים נאמר,"וידבר ה' אל משה לאמר, כך וכך.
שנתפרש ונכתב בתורה הצוויוהאמירה של הקדוש ברוך הוא למשה בענין מצוה ההיא.
ולפעמים לא נכתב רק הצווישל משה לישראל בענין מצוה ההיא, ולא נכתב הצווי של הקדוש ברוך הוא אליו.
וכמו כל משנה תורה, שאמרמשה לישראל כמה מצות, אשר לא נתפרשו היכן צוהו השם יתברך על זה.
וכהאי גוונא נמצא הרבהבתורה.
וצריך להבין למה לא נכתבהצווי של הקדוש ברוך הוא?
אך הענין, כי משה הואבחינת יסוד אבא, ולכן זכה שתנתן התורה על ידו, דאורייתא מחכמה עילאה נפקת.
ופירוש "ויאמר"או "וידבר ה' אל משה", הוא בחינת הדבור וההמשכה מן המאציל אור אין סוףברוך הוא ליסוד אבא, חכמה עילאה, בענין המצוה ההיא, או ההגדה ההיא.
וענין "וידבר משה אלבני ישראל", הוא ההמשכה שנמשך מיסוד אבא, גילוי ענין ההוא לישראל.
ולכך יש איזו עניניםגבוהים מאד.
שלא היה יכול להתלבשבכתב, ענין ההמשכה מאור אין סוף ברוך הוא בחכמה עילאה בענין ההוא, רק נכתב ההמשכהוהגלוי מיסוד אבא למטה, שזהו ענין "וידבר משה כו'".
וכמו בענין הארבה, שהתרהמשה את פרעה "כי אם מאן אתה כו' הנני מביא מחר ארבה כו'", ולא נאמרהצווי של הקדוש ברוך הוא בענין ההתראה?
והיינו להיות ששרש הארבהגבוה מאד, כידוע בענין "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק כו'".
(צריך עיון, דאחר כךנכתב הצווי של הקדוש ברוך הוא בענין הארבה, "נטה את ידך".
וצריך לומר דבענין ההתראהלפרעה לא היה יכול להיות נכתב)
ויש ענינים שיוכל להיותנכתב הצווי של הקדוש ברוך הוא למשה, ולא נכתב הצווי של משה לישראל בענין ההוא, רק שממילא מובן שמסתמא אמר משה לישראל, מאחר שנכתב שאמר השם יתברך למשה כו':