כי תקנה עבד עברי וגו'.
הנה לפעמים כתיב: "קונה שמים וארץ". "קונה הכל".
וכתיב: "בורא שמים וארץ". "בורא הכל"?
והענין. כי יש בחי' שנק' דרך סדר ההשתלשלות מעילה לעילה.
ויש בחינה שנק' למעלה מדרך סדר ההשתלשלות.
(עמ"ש במ"א, ע"פ ואתחנן, ביאור הדבר כו')
וזהו ענין בורא וקונה.
פי' "בורא" הוא ההתהוות יש מאין. שזהו למעלה מדרך סדר ההשתלשלות.
כי הנברא אינו ערוך כלל אל הבורא. וא"כ התהוות הנברא היא התחדשות יש מאין. וזהו "בורא".
אבל אח"כ יש ג"כ בחי' השתלשלות העולמות זה מזה דרך עילה ועלול. וזה נק' "קונה". שהקנין אינו הויות דבר חדש, כ"א יציאה מרשות המוכר לרשות הלוקח. שמתחלה היתה הסחורה מונחת בקופסא אצל המוכר, וע"י הקנין בא לגלוי להלוקח.
וכן בחי' המשכת העלול מן העילה אינו התהוות דבר חדש. כי להוות דבר חדש הוא רק ביכולת הבורא ית'. אבל המשכת עילה ועלול הוא ענין גלוי ההעלם. כמו גילוי הדבור מהעלם המחשבה כו'.
וע"ז נא' "קונה הכל", להמשיכן מן ההעלם לגלוי, אחר שכבר נבראו מאין ליש, שייך קנין כשנמשך מההעלם לגלוי כו'.
ועד"ז יובן פי' "כי תקנה כו'".
דהנה כתיב: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם".
הנהר הוא בחי': "ונהר יוצא מעדן".
כמ"ש בזהר פ' אמור: שהוא בחינת בינה דאצי' שנמשך להתלבש בבריאה.
וזהו: "ומשם יפרד כו'".
ועבר הנהר הוא, מה שלמעלה מבחי' הבינה ושכל המושג, שם ישבו והושרשו האבות.
רק מה שירדו הנשמות אח"כ, עד שנק' "זרע בהמה", זהו רק בחי' הנצוץ הנמשך למטה ע"ז שייך לומר כן.
אבל שרשו ומקורו הוא אפי' בעבר הנהר, שהוא למעלה מהשתלשלות, עד ששם אדם ובהמה שוין. שוה ומשוה קטן וגדול.
וא"כ להמשיך בחי' הדעת בנשמות הנק' זרע בהמה, א"צ לזה רק בחי' קנין. שהיא המשכה מההעלם אל הגלוי. היינו להמשיך משרשן שהוא בעבר הנהר וכו'. ששם יש להם דעת גדול מאד, רק שזה נעלם לגמרי מהנצוץ המלובש בבי"ע. וצריך להמשיך משם מההעלם אל הגלוי.
וזהו: "כי תקנה עבד עברי כו'".
וזה בנקל יותר מאם היה צריך להיות הויה חדשה ממש: