רות פרק א
א וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּֽׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו׃
(א) ויהי בימי שפוט השופטים - לפני מלוך מלך שאול, שהיו הדורות מתפרנסים על ידי שופטים. ובימי אבצן היה. שאמרו רבותינו, "אבצן זה בועז".
וילך איש - עשיר גדול היה. ופרנס הדור. ויצא מארץ ישראל לחוצה לארץ, מפני צרות העין. שהיתה עינו צרה בעניים הבאים לדוחקו, לכך נענש:
ב וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָֽעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו ׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵי־מוֹאָ֖ב וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם׃
(ב) אפרתים - חשובים. וכן (שמואל א, א), "בן תוחו בן צוף אפרתי". אבגי"נוס. ראה חשיבותו! שהרי השיא עגלון מלך מואב את בתו למחלון! דאמר מר, "רות, בתו של עגלון היתה". ד"א, "אפרתים", בית לחם קרויה אפרת:
ג וַיָּ֥מָת אֱלִימֶ֖לֶךְ אִ֣ישׁ נָֽעֳמִ֑י[1] וַתִּשָּׁאֵ֥ר הִ֖יא וּשְׁנֵ֥י בָנֶֽיהָ׃
(ג) איש נעמי - למה נאמר? מכאן אמרו, "אין איש מת אלא לאשתו". (ואמר, "איש נעמי", כלומר, לפי שהוא היה "איש נעמי", ושולט עליה, והיא טפלה לו, לכן פגעה בו מדת הדין, ולא בה).
ד וַיִּשְׂא֣וּ לָהֶ֗ם נָשִׁים֙ מֹֽאֲבִיּ֔וֹת שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָרְפָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית ר֑וּת וַיֵּ֥שְׁבוּ שָׁ֖ם כְּעֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃
ה וַיָּמֻ֥תוּ גַם־שְׁנֵיהֶ֖ם מַחְל֣וֹן וְכִלְי֑וֹן וַתִּשָּׁאֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה מִשְּׁנֵ֥י יְלָדֶ֖יהָ וּמֵֽאִישָֽׁהּ׃
(ה) גם שניהם - מהו "גם"? בתחלה לקו בממונם ומתו גמליהם ומקניהם, אח"כ מתו גם הם:
ו וַתָּ֤קָם הִיא֙ וְכַלֹּתֶ֔יהָ וַתָּ֖שָׁב מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כִּֽי־פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לָֽחֶם׃
ז וַתֵּצֵ֗א מִן־הַמָּקוֹם֙[2] אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־שָּׁ֔מָּה וּשְׁתֵּ֥י כַלּוֹתֶ֖יהָ עִמָּ֑הּ וַתֵּלַ֣כְנָה בַדֶּ֔רֶךְ לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃
(ז) ותצא מן המקום - למה נאמר, הרי כבר נאמר, "ותשב משדה מואב", ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום שהיתה שם? אלא, מגיד, שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם.
פנה זיוה, פנה הדרה, פנה שבחה של עיר.
וכן, (בראשית כה, י) "ויצא יעקב מבאר שבע".
ח וַתֹּ֤אמֶר נָֽעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ יעשה (יַ֣עַשׂ) יְהוָ֤ה עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּֽאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־הַמֵּתִ֖ים וְעִמָּדִֽי׃
ט יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה׃
י וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ כִּֽי־אִתָּ֥ךְ נָשׁ֖וּב לְעַמֵּֽךְ׃
יא וַתֹּ֤אמֶר נָֽעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַֽאֲנָשִֽׁים׃
יב שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִֽהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֨רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֨יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים׃
כי זקנתי מהיות לאיש - שאנשא לו, ואוליד בנים, ותנשאו להם.
- שאינם אסורים לכם, ואינכם אסורים להם, משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, שאינה זקוקה ליבם?
לפי, שלא היו למחלון וכליון קדושין בהן. שנכריות היו. ולא נתגיירו. ועכשיו הן באות להתגייר.
כמו שנאמר, "כי אתך נשוב לעמך", מעתה נהיה לעם אחד. -
כי אמרתי יש לו תקוה - כי אפילו אמר לי לבי יש לי תקוה לינשא עוד וללדת בנים.
וגם הייתי הלילה לאיש - ויותר מכן, אפילו הריתי הלילה זכרים.
וגם ילדתי בנים - או אפילו כבר ילדתי בנים:
יג הֲלָהֵ֣ן ׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּֽעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי־מַר־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד־יְהוָֽה׃
(יג) הלהן תשברנה - בתמיה. שמא להם תצפנה עד אשר יגדלו?!
לשון, (תהלים קמו) "שברו על ה' אלהיו".
תעגנה - לשון אסור, כלא.
כמו, (תענית פרק ג' משנה ח') ׁ"עג עוגה ועמד בתוכה".
ויש פותרין לשון עיגון.
ולא יתכן, שאם כן, היה לו לינקד הנו"ן דגש, או לכתוב שני נוני"ן.
כי יצאה בי יד ה' - אמר רבי לוי, כל מקום שנאמר "יד ה'", מכת דבר היא. ובנין אב לכולם, (שמות ט) "הנה יד ה' הויה":
יד וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עָרְפָּה֙ לַֽחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃
טו וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַֽחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ׃
(טו) הנה שבה יבמתך - זה טעמו למעלה, תחת השי"ן. לפי שהוא לשון עבר.
(אסתר ב, ) "ובבקר היא שבה", טעמו למטה, בבי"ת. לפי שהוא לשון הווה. וכן כל כיוצא בהם:
[רש"י בראשית יח, יט] רש"י בראשית טו,יז
טז וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י[3] לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַֽחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּֽלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַֽאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֨ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵֽאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃
(טז) אל תפגע בי - אל תפצרי בי.
כי אל אשר תלכי אלך - מכאן אמרו רבותינו ז"ל, גר שבא להתגייר מודיעים לו מקצת עונשים. שאם בא לחזור בו, יחזור. שמתוך דברים של רות אתה למד.
שאמרה לה נעמי:
אסור לנו לצאת חוץ לתחום בשבת.
א"ל "באשר תלכי אלך".
אסור לנו להתייחד נקבה עם זכר שאינה אישה.
אמרה לה, "באשר תליני אלין".
עמנו מובדלים משאר עמים בשש מאות ושלש עשרה מצות.
"עמך עמי".
אסור לנו ע"א.
"אלהיך אלהי".
ארבע מיתות נמסרו לבית דין.
"באשר תמותי אמות".
שני קברים נמסרו לבית דין, אחד לנסקלין ונשרפין ואחד לנהרגין ונחנקין.
אמרה לה, "ושם אקבר":
(רש"י בראשית כג, ו)
יז בַּֽאֲשֶׁ֤ר תָּמ֨וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַֽעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃
(יז) כה יעשה ה' לי - כאשר התחיל להרע, שיצאה בי ידו להמית אישי ולירד מנכסי.
וכה יוסיף - אם יפריד ביני וביניך, כי אם המות:
יח וַתֵּ֕רֶא כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ׃
(יח) ותחדל לדבר אליה - מכאן אמרו אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו:
יט וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד־בּוֹאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם[4] וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֨נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם[5] וַתֵּהֹ֤ם כָּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נָֽעֳמִֽי׃
(יט) ותלכנה שתיהן - אמר רבי אבהו, בא וראה כמה חביבים הגרים לפני הקב"ה, כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי.
ותהם כל העיר - נעשית הומיה כל העיר.
כולם נתקבצו לקבור אשתו של בועז, שמתה בו ביום.
הזאת נעמי - "ה"א" נקודה חטף. מפני שהיא בתמיה.
הזאת נעמי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים?!
חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוצה לארץ?!:
כ וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן אַל־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נָֽעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א כִּֽי־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד׃
כא אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה הָלַ֔כְתִּי וְרֵיקָ֖ם הֱשִׁיבַ֣נִי יְהוָ֑ה לָ֣מָּה תִקְרֶ֤אנָה לִי֙ נָֽעֳמִ֔י וַֽיהוָה֙ עָ֣נָה בִ֔י וְשַׁדַּ֖י הֵ֥רַֽע לִֽי׃
(כא) מלאה הלכתי - בעושר ובנים.
ד"א שהיתה מעוברת.
ענה בי - העיד עלי שהרשעתי לפניו.
ד"א, ענה בי מדת הדין.
כמו, (הושע פרק ה, ה) "וענה גאון ישראל":
כב וַתָּ֣שָׁב נָֽעֳמִ֗י וְר֨וּת הַמּֽוֹאֲבִיָּ֤ה כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃
(כב) בתחלת קציר שעורים - בקצירת העומר הכתוב מדבר: