איכה פרק ה

א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט (הַבִּ֖יטָה) וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃

ב נַֽחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים׃

ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין (וְאֵ֣ין) אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃

ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃

(ד) מימינו בכסף שתינו - שהיו יראים לשאוב מים מן הנהר מפני האויבים, והיינו קונים מהם בכסף:

ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא (וְלֹ֥א) הֽוּנַֽח־לָֽנוּ׃

(ה) על צוארנו נרדפנו - בעול עבודה קשה.

יגענו - לאסוף ממון ונכסים.

ולא הונח לנו - יגיענו בידינו, כי האויבי' גובים וחוטפים הכל במסים וגולגליות וארנוניות:

ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃

(ו) מצרים נתנו יד - דרך אדם הנופל ורוצה לעמוד, מושיט יד למי שאצלו לעזור לו, ואף כאן למצרים הושטנו יד שיעזרונו.

ולאשור - שישבעונו בלחמם.

נתנו - כמו נתננו.

דגשות הנו"ן משמשת במקום נו"ן שנייה.

וכן, (דברי הימים א כט) "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".

וכן (בראשית לד), "ונתנו את בנותינו לכם":

ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם (וְאֵינָ֔ם) אנחנו (וַֽאֲנַ֖חְנוּ) עֲו͏ֹנֹֽתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃

ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃

ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃

(ט) בנפשנו נביא לחמנו - בסכנת נפשנו היינו מסוכנים כשהיינו מביאי' מזנותינו מן השדה, מפני חרב המדבר:

י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ^[1] מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃

(י) נכמרו - נתחממו.

וכן, (בראשית מג) "כי נכמרו רחמיו".

ובלשון גמרא יש הרבה, "על הכומר של ענבים, מכמר בישרא".

זלעפת רעב - כמו, (תהלים יא) "ורוח זלעפות", לשון שריפה:

יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃

יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃

יג בַּֽחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃

(יג) טחון נשאו - כשהיו האויבים מוליכין אותם בקולרין, היו נותנים על כתפיהם ריחיים ומשאות, כדי לייגעם.

וכן, "בעץ כשלו", כשל כחם.

ולשון כשלון נופל בתשות כח.

כמו שנאמר בעזרא, (נחמיה ב) "ויאמר יהודה כשל כח הסבל".

וכן (איכה א), "הכשיל כחי":

יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּֽחוּרִ֖ים מִנְּגִֽינָתָֽם׃

טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃

טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃

יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָֽשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃

(יז) על זה היה דוה לבנו וגו' - על המפורש במקרא של אחריו. על ששמם הר ציון. ושועלים הלכו בו:

יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שֽׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ {פ}

יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְד֥וֹר וָדֽוֹר׃

(יט) אתה ה' - ידענו כי לעולם תשב והואיל וכן הוא:

כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃

(כ) למה לנצח תשכחנו - הלא נשבעת לנו בך כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת:

כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב (וְֽנָשׁ֔וּבָה) חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃

כב כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד׃ {ש}

(כב) כי אם מאוס מאסתנו - בשביל שחטאנו לא היה לך להרבות קצף עד מאד כאשר קצפת:

(כב) השיבנו ה' - מפני שמסיים בדברי תוכחה, הוצרך לכפול מקרא שלפניו פעם אחרת. וכן ישעיה ותרי עשר וקהלת:

כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב (וְֽנָשׁ֔וּבָה) חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃