ט אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃^[1]

(ט) אלה תולדות נח נח איש צדיק - הואיל והזכירו ספר בשבחו. שנאמר (משלי י, ז) זכר צדיק לברכה. דבר אחר, ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים:

בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח. כל שכן שאלו היה בדור צדיקים, היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי. לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום:

את האלהים התהלך נח - ובאברהם הוא אומר: (לקמן יז, א) "התהלך לפני", (לקמן כד, מ) אשר התהלכתי לפניו? נח היה צריך סעד לתומכו. אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו:

התהלך - לשון עבר. וזהו שמושו של למד בלשון כבד. משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד. (לקמן יג, יז) "קום התהלך", להבא. "התהלך נח", לשעבר. (שמואל א' יב, יט) "התפלל בעד עבדיך", להבא. (מלכים א' ח, מב) "ובא והתפלל אל הבית הזה", לשון עבר. אלא שהוי"ו שבראשו הופכו להבא^[2]:

י וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃

יא וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃

(יא) ותשחת - לשון ערוה ועבודה זרה. כמו, (דברים ד, טז) "פן תשחיתון". "כי השחית כל בשר" וגו': (פסוק יב): 

ותמלא הארץ חמס - גזל:

יב וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃^[3] {ס}

(יב) כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:^[4]

יג וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃

(יג) קץ כל בשר - כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיה באה לעולם. והורגת טובים ורעים:

כי מלאה הארץ חמס - לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל:

את הארץ - כמו מן הארץ. ודומה לו, (שמות ט, כט) "כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר", מן העיר. (מלכים א' טו, כג) "חלה את רגליו", מן רגליו. דבר אחר, "את הארץ", עם הארץ. שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה, נימוחו וניטשטשו:

יד עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃

(יד) עשה לך תבת - הרבה רווח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבניין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו, "מה זאת לך?" והוא אומר להם, "עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם", אולי ישובו^[5]:

עצי גפר - כך שמו. ולמה ממין זה? על שם גופרית, שנגזר עליהם להימחות בו:

קנים - מדורים מדורים לכל בהמה וחיה:

בַּכֹּפֶר – "זֶפֶת" בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וּמָצִינוּ בַּתַּלְמוּד "כֻּפְרָא". בְּתֵיבָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, (שמות ב, ג) עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם תָּשִׁים, דַּיָּהּ בַּחוֹמֶר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ. וְעוֹד: כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת. אֲבָל כַּאן מִפְּנֵי חוֹזֶק הַמַּיִם זִפְּתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ.

טו וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קֽוֹמָתָֽהּ׃

טז צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃

(טז) צהר - יש אומרים, חלון. ויש אומרים, אבן טובה, המאירה להם:

ואל אמה תכלנה מלמעלה - כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה. כדי שיזובו המים למטה:

בצדה תשים - שלא יפלו הגשמים בה:

תחתים שנים ושלשים - שלוש עליות זו על גב זו: עליונים לאדם. אמצעים למדור בהמה. תחתיים לזבל^[6]:

יז וַֽאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֨יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃

(יז) ואני הנני מביא - הנני מוכן להסכים עם אותם שזירזוני ואמרו לפני כבר (תהילים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו":

מבול - שבלה את הכל. שבלבל את הכל. שהוביל את הכל, מן הגבוה לנמוך. וזהו לשון אונקלוס שתרגם: "טופנא". שהציף את הכל, והביאם לבבל שהיא עמוקה. לכך נקראת "שנער", שננערו שם כל מתי מבול:

יח וַהֲקִֽמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃

(יח) והקמותי את בריתי - ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו. ושלא יהרגוהו רשעים שבדור:

אתה ובניך ואשתך - האנשים לבד והנשים לבד. מכאן, שנאסרו בתשמיש המטה:

יט וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַֽחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃

(יט) ומכל החי - אפילו שדים:

שנים מכל - מן הפחות שבהם לא פחתו משנים. אחד זכר ואחד נקבה:

כ מֵֽהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃

(כ) מהעוף למינהו - אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם. ומאליהם באו. וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה^[7]:

כא וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָֽסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃

כב וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃

ויעש נח - זה בנין התיבה

_______

Questions on Parshan Noach Rishon