ה וְגַ֨ם־לְל֔וֹט הַֽהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹֽהָלִֽים׃
(ה) ההולך את אברם - מי גרם שהייתה לו זאת? הליכתו עם אברם:
ו וְלֹֽא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃
(ו) ולא נשא אותם - לא הייתה יכולה להספיק מרעה למקניהם. ולשון קצר הוא. וצריך להוסיף עליו. כמו, "ולא נשא אותם מרעה הארץ". לפיכך כתוב, "ולא נשא", בלשון זכר:
ז וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃
(ז) ויהי ריב - לפי שהיו רועים של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים. ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל. הם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל. והכתוב אומר, "והכנעני והפרזי אז יושב בארץ", ולא זכה בה אברם עדיין:
ח וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ[1]׃
(ח) אנשים אחים - קרובים. ומדרש אגדה: דומין בקלסתר פנים:
ט הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֨רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵֽעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃
(ט) אם השמאל ואימנה - בכל אשר תשב, לא אתרחק ממך, ואעמוד לך למגן ולעזר. וסוף דבר הוצרך לו. שנאמר, (יד, יד) "וישמע אברם כי נשבה אחיו" וגו':
ואימנה - אימין את עצמי. כמו, "ואשמאילה", אשמאיל את עצמי. ואם תאמר היה לו לינקד, ואימינה? כך מצינו במקום אחר, (שמואל ב יד,יט) "אם אש להימין", ואין נקוד להימין:
י וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יְהוָ֗ה אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְהוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם[2] בֹּֽאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃
(י) כי כלה משקה - ארץ נחלי מים:
לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה - היה אותו מישור:
כגן ה' - לאילנות:
כארץ מצרים - לזרעים:
באכה צער - עד צער. ומדרש אגדה: דורשה לגנאי. על שהיו שטופי זימה, בחר לו לוט בשכונתם. מסכת הוריות (י, ב):
יא וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃
(יא) ככר - מישור, כתרגומו:
מקדם - נסע מאצל אברם, והלך לו למערבו של אברם. נמצא נוסע ממזרח למערב. ומדרש אגדה: הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר אי אפשי לא באברם ולא באלוהיו:
יב אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּֽאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃
(יב) ויאהל - נטה אהלים לרועיו ולמקנהו, עד סדום:
יג וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים[3] לַֽיהוָ֖ה מְאֹֽד[4]׃
(יג) ואנשי סדום רעים - ואף על פי כן, לא נמנע לוט מלשכון עימהם. ורבותינו למדו מכאן, (משלי י ז) שם רשעים ירקב:
רעים - בגופם:
וחטאים - בממונם:
לה' מאוד - יודעים ריבונם, ומתכוונים למרוד בו:
יד וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֨יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃
(יד) אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו, היה הדבור פורש ממנו:
טו כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה[5] וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃
טז וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּֽעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃
(טז) אשר אם יוכל איש - כשם שאי אפשר לעפר להימנות, כך זרעך לא ימנה:
יז ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ[6] בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃
יח וַיֶּֽאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם[7] וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵֽלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א[8] אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן[9] וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ {פ}
(יח) ממרא - שם אדם.