כה וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־מַטֵּ֤ה אַֽהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָֽעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי־מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵֽעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃

(כה) ותכל תלונתם - כמו ותכלה תלונתם. לשון שם מפעל יחיד לנקבה. כמו תלונתם. מורמורי"ץ בלע"ז [תלונות]. ויש חילוק בין תלונותם לתלונתם. תלונתם תלונה אחת. תלונותם שם דבר בלשון יחיד, ואפילו הם תלונות הרבה:

למשמרת לאות - לזיכרון שבחרתי באהרן הכהן, ולא ילונו עוד על הכהונה:

כו וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ {פ}

כז וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּ׃

כח כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל־מִשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֹעַ׃ {ס}

(כח) כל הקרב הקרב וגו' - אין אנו יכולין להיות זהירין בכך. כולנו רשאין להיכנס לחצר אהל מועד, ואחד שיקריב עצמו יותר מחברו ויכנס לתוך אהל מועד, ימות:

האם תמנו לגוע - שמא הופקרנו למיתה. 

במדבר פרק יח

א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אַתָּ֗ה וּבָנֶ֤יךָ וּבֵית־אָבִ֨יךָ֙ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת־עֲוֹן הַמִּקְדָּ֑שׁ וְאַתָּה֙ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת־עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶֽם׃

(א) ויאמר ה' אל אהרן - למשה אמר שיאמר לאהרן. להזהירו על תקנת ישראל, שלא יכנסו למקדש:

אתה ובניך ובית אביך - הם בני קהת אבי עמרם:

תשאו את עוון המקדש - עליכם אני מטיל עונש הזרים, שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים, המסורים לכם. הוא, האהל, והארון, והשולחן, וכלי הקדש. אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע:

ואתה ובניך - הכהנים:

תשאו את עוון כהנתכם - שאינה מסורה ללווים, ותזהירו הלווים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

[רש"י במדבר ג, ו]

ב וְגַ֣ם אֶת־אַחֶיךָ֩ מַטֵּ֨ה לֵוִ֜י שֵׁ֤בֶט אָבִ֨יךָ֙ הַקְרֵ֣ב אִתָּ֔ךְ וְיִלָּו֥וּ עָלֶ֖יךָ וִֽישָׁרְת֑וּךָ וְאַתָּה֙ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֔ךְ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל הָֽעֵדֻֽת׃

(ב) וגם את אחיך - בני גרשון ובני מררי:

וילוו - ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם:

וישרתוך - בשמירת השערים, ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:

[ספר המצות מ"ע כב]

ג וְשָֽׁמְרוּ֙ מִֽשְׁמַרְתְּךָ֔ וּמִשְׁמֶ֖רֶת כָּל־הָאֹ֑הֶל אַךְ֩ אֶל־כְּלֵ֨י הַקֹּ֤דֶשׁ וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לֹ֣א יִקְרָ֔בוּ וְלֹֽא־יָמֻ֥תוּ גַם־הֵ֖ם גַּם־אַתֶּֽם׃

ד וְנִלְו֣וּ עָלֶ֔יךָ וְשָֽׁמְר֗וּ אֶת־מִשְׁמֶ֨רֶת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד לְכֹ֖ל עֲבֹדַ֣ת הָאֹ֑הֶל וְזָ֖ר לֹֽא־יִקְרַ֥ב אֲלֵיכֶֽם׃

(ד) וזר לא יקרב אליכם - אתכם אני מזהיר על כך:

[ספר המצות מ"ע כב] [ספר המצות מל"ת סז]

ה וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֵ֚ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד קֶ֖צֶף עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(ה) ולא יהיה עוד קצף - כמו שהיה כבר. שנאמר (במדבר יז, יא) "כי יצא הקצף":

[ספר המצות מ"ע כב] [ספר המצות מל"ת סז]

ו וַֽאֲנִ֗י הִנֵּ֤ה לָקַ֨חְתִּי֙ אֶת־אֲחֵיכֶ֣ם הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֶ֞ם מַתָּנָ֤ה נְתֻנִים֙ לַֽיהוָ֔ה לַֽעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

(ו) לכם מתנה נתנים - יכול לעבודתכם של הדיוט? תלמוד לומר: "לה'". כמו שמפורש למעלה. לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:

ז וְאַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִ֠תְּךָ תִּשְׁמְר֨וּ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֜ם לְכָל־דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ וּלְמִבֵּ֥ית לַפָּרֹ֖כֶת וַֽעֲבַדְתֶּ֑ם עֲבֹדַ֣ת מַתָּנָ֗ה אֶתֵּן֙ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֔ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃ {פ}

(ז) עבדת מתנה - במתנה נתתיה לכם:

ח וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַֽאֲנִי֙ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּֽי לְךָ֔ אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת תְּרֽוּמֹתָ֑י לְכָל־קָדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל לְךָ֨ נְתַתִּ֧ים לְמָשְׁחָ֛ה^[1] וּלְבָנֶ֖יךָ לְחָק־עוֹלָֽם׃

(ח) ואני הנה נתתי לך - בשמחה. לשון שמחה הוא זה. כמו (שמות ד, יד) "הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו". משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. א"ל המלך: כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך. הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן, לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה. בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה, ב"ברית מלח עולם". ולכך נסמכה פרשה זו לכאן:

משמרת תרומתי - שאתה צריך לשמרן בטהרה:

למשחה - לגדולה:

ט זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ מִקֹּ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים מִן־הָאֵ֑שׁ כָּל־קָ֠רְבָּנָם לְֽכָל־מִנְחָתָ֞ם וּלְכָל־חַטָּאתָ֗ם וּלְכָל־אֲשָׁמָם֙ אֲשֶׁ֣ר יָשִׁ֣יבוּ לִ֔י קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֥ים לְךָ֛ ה֖וּא וּלְבָנֶֽיךָ׃

(ט) מן האש - לאחר הקטרת האשים:

כל קרבנם - כגון זבחי שלמי צבור:

מנחתם חטאתם ואשמם - כמשמעו:

אשר ישיבו לי - זה גזל הגר:

י בְּקֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ כָּל־זָכָר֙ יֹאכַ֣ל אֹת֔וֹ קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶה־לָּֽךְ׃

(י) בקדש הקדשים תאכלנו וגו' - למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא בעזרה, ולזכרי כהונה:

יא וְזֶה־לְּךָ֞ תְּרוּמַ֣ת מַתָּנָ֗ם לְכָל־תְּנוּפֹת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְךָ֣ נְתַתִּ֗ים וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק־עוֹלָ֑ם כָּל־טָה֥וֹר בְּבֵֽיתְךָ֖ יֹאכַ֥ל אֹתֽוֹ׃

(יא) תרומת מתנם - המורם מן התודה ומהשלמים ואיל נזיר:

לכל תנופת - שהרי אלו טעונין תנופה:

כל טהור - ולא טמאים. דבר אחר."כל טהור", - לרבות אשתו:

[רש"י ויקרא כב, יא]

יב כֹּ֚ל חֵ֣לֶב יִצְהָ֔ר וְכָל־חֵ֖לֶב תִּיר֣וֹשׁ וְדָגָ֑ן רֵֽאשִׁיתָ֛ם אֲשֶׁר־יִתְּנ֥וּ לַֽיהוָ֖ה לְךָ֥ נְתַתִּֽים׃

(יב) ראשיתם - היא תרומה גדולה:

יג בִּכּוּרֵ֞י כָּל־אֲשֶׁ֧ר בְּאַרְצָ֛ם אֲשֶׁר־יָבִ֥יאוּ לַֽיהוָ֖ה לְךָ֣ יִֽהְיֶ֑ה כָּל־טָה֥וֹר בְּבֵֽיתְךָ֖ יֹֽאכְלֶֽנּוּ׃

יד כָּל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְךָ֥ יִֽהְיֶֽה׃

[רש"י ויקרא כז, כא] [רש"י ויקרא כז, כח]

טו כָּל־פֶּ֣טֶר רֶ֠חֶם לְֽכָל־בָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר־יַקְרִ֧יבוּ לַֽיהוָ֛ה בָּֽאָדָ֥ם וּבַבְּהֵמָ֖ה יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ אַ֣ךְ ׀ פָּדֹ֣ה תִפְדֶּ֗ה אֵ֚ת בְּכ֣וֹר הָֽאָדָ֔ם וְאֵ֛ת בְּכֽוֹר־הַבְּהֵמָ֥ה הַטְּמֵאָ֖ה תִּפְדֶּֽה׃

[רמב"ם ספר המצוות מע פ]

טז וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה^[2] בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא^[3]׃

יז אַ֣ךְ בְּֽכוֹר־שׁ֡וֹר אֽוֹ־בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ־בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קֹ֣דֶשׁ הֵ֑ם אֶת־דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֣ם תַּקְטִ֔יר אִשֶּׁ֛ה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהוָֽה׃

יח וּבְשָׂרָ֖ם יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ כַּֽחֲזֵ֧ה הַתְּנוּפָ֛ה וּכְשׁ֥וֹק הַיָּמִ֖ין לְךָ֥ יִֽהְיֶֽה׃

(יח) כחזה התנופה וכשוק הימין - של שלמים. שנאכלים, לכהנים, לנשיהם, ולבניהם, ולעבדיהם, לשני ימים ולילה אחד. אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:

לך יהיה - בא רבי עקיבא ולמד, הוסיף לך הכתוב הוויה אחרת. שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל אלא ליום ולילה:

[רש"י דברים טו, כ]

יט כֹּ֣ל ׀ תְּרוּמֹ֣ת הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ימוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לַֽיהוָה֒ נָתַ֣תִּֽי לְךָ֗ וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק־עוֹלָ֑ם בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְךָ֖ וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ׃

(יט) כל תרומת הקדשים - מחיבתה של פרשה זו כללה בתחילה וכללה בסוף ופרט באמצע:

ברית מלח עולם - כרת ברית עם אהרן, בדבר הבריא ומתקיים, ומבריא את אחרים:

ברית מלח - כברית הכרותה למלח, שאינו מסריח לעולם:

כ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן בְּאַרְצָם֙ לֹ֣א תִנְחָ֔ל וְחֵ֕לֶק לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ בְּתוֹכָ֑ם אֲנִ֤י חֶלְקְךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}

(כ) וחלק לא יהיה לך בתוכם - אף בביזה:

[רמב"ם ספר המצוות מל"ת ק"ע]