Enjoying this page?

006 - PARSHAS KI TISA 34:10-26 - פרשת כי תשא - לד:י-כו - ששי

י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮  כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒[1] נֶ֤גֶד כׇּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכׇל־הָאָ֖רֶץ וּבְכׇל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כׇל־הָ֠עָ֠ם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה יְהֹוָה֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ׃

(י) כֹּרֵת בְּרִית – עַל זֹאת.
אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת – לְשׁוֹן "וְנִפְלִינוּ", שֶׁתִּהְיוּ מֻבְדָּלִים בָּזוֹ מִכָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עֲלֵיהֶם.

יא שְׁמׇ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם הִנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מִפָּנֶ֗יךָ אֶת־הָאֱמֹרִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י וְהַחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃

(יא) אֶת הָאֱמוֹרִי וְגוֹמֵר – שֵׁשׁ אֻמּוֹת יֵשׁ כַּאן, כִּי הַגִּרְגָשִׁי עָמַד וּפָנָה מִפְּנֵיהֶם (ויק"ר יז, ו).

יב הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה בָּ֣א עָלֶ֑יהָ פֶּן־יִהְיֶ֥ה לְמוֹקֵ֖שׁ בְּקִרְבֶּֽךָ׃

יג כִּ֤י אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן׃

(יג) אֲשֵׁרָיו – הוּא אִילָן שֶׁעוֹבְדִים אוֹתוֹ.

יד כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר כִּ֤י יְהֹוָה֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא׃

(יד) קַנָּא שְׁמוֹ – מְקַנֵּא לְהִפָּרַע וְאֵינוֹ מְוַתֵּר. וְזֶהוּ כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה, אוֹחֵז בְּנִצְחוֹנוֹ וּפוֹרֵעַ מֵאוֹיְבָיו [ס"א: מֵעוֹזְבָיו].

טו פֶּן־תִּכְרֹ֥ת בְּרִ֖ית לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וְזָנ֣וּ ׀ אַחֲרֵ֣י אֱלֹֽהֵיהֶ֗ם וְזָבְחוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ׃

(טו) וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ – כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁאֵין עֹנֶשׁ בַּאֲכִילָתוֹ, וַאֲנִי מַעֲלֶה עָלֶיךָ כְּמוֹדֶה בַּעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה בָּא וְלוֹקֵחַ מִבְּנוֹתָיו לְבָנֶיךָ (ע"ז ח' ע"א).

טז וְלָקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ בְנֹתָ֗יו אַחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת־בָּנֶ֔יךָ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶֽן׃

יז אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃

יח אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם׃

(יח) חֹדֶשׁ הָאָבִיב – חֹדֶשׁ הַבִּכּוּר, שֶׁהַתְּבוּאָה מִתְבַּכֶּרֶת בְּבִשּׁוּלָהּ.

יט כׇּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י[2] וְכׇֽל־מִקְנְךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה׃

(יט) כל פטר רחם לי - כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי – בָּאָדָם.
וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר וְגוֹמֵר – וְכָל מִקְנְךָ אֲשֶׁר תִּזָּכָר בְּפֶטֶר שׁוֹר וָשֶׂה, אֲשֶׁר יִפְטוֹר זָכָר אֶת רַחְמָהּ. פֶּטֶר – לְשׁוֹן פְּתִיחָה, וְכֵן: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז, יד). תָּי"ו שֶׁל "תִּזָּכָר" לְשׁוֹן נְקֵבָה הִיא, מֻסָּב עַל הַיּוֹלֶדֶת.

כ וּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה[3] וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ[4] כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֙יךָ֙ תִּפְדֶּ֔ה וְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם[5]׃

(כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר – וְלֹא שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה (בכורות ה' ע"ב).
תִּפְדֶה בְשֶׂה – נוֹתֵן שֶׂה לַכֹּהֵן, וְהוּא חֻלִּין בְּיַד כֹּהֵן, וּפֶטֶר חֲמוֹר מֻתָּר בַּעֲבוֹדָה לַבְּעָלִים (שם ט' ע"ב).
וַעֲרַפְתּוֹ – עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ: הוּא הִפְסִיד מָמוֹן כֹּהֵן, לְפִיכָךְ יֻפְסַד מָמוֹנוֹ (מכילתא פסחא יח, על יג,יג; בכורות י' ע"ב).
כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶה – חֲמִשָּׁה סְלָעִים פִּדְיוֹנוֹ קָצוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה" וְגוֹמֵר ["כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"] (במדבר יח, טז).
וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא – דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, וְאֵינוֹ מֻסָּב עַל הַבְּכוֹר, שֶׁאֵין בְּמִצְוַת בְּכוֹר רְאִיַּת פָּנִים. אֶלָּא אַזְהָרָה אַחֶרֶת הִיא: וּכְשֶׁתַּעֲלוּ לָרֶגֶל לֵרָאוֹת – "לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם", מִצְוָה עֲלֵיכֶם לְהָבִיא עוֹלַת רְאִיַּת פָּנִים (חגיגה ז ע"א). וּלְפִי מִדְרַשׁ בָּרַיְתָא, מִקְרָא יָתֵר הוּא וּמֻפְנֶה לִגְזֵרָה שָׁוָה‏, לְלַמֵּד עַל הַעֲנָקָתוֹ שֶׁל עֶבֶד עִבְרִי, שֶׁהוּא חֲמִשָּׁה סְלָעִים מִכָּל מִין וּמִין, כְּפִדְיוֹן בְּכוֹר. בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (דף י"ז ע"א).

כא שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת[6]׃ 

(כא) בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת – לָמָּה נִזְכָּר חָרִישׁ וְקָצִיר? יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: עַל חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית; לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. וְכָךְ מַשְׁמָעוֹ: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת"; וַעֲבוֹדַת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ, יֵשׁ שָׁנָה שֶׁהֶחָרִישׁ וְהַקָּצִיר אָסוּר; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע" וְגוֹמֵר (ויקרא כה, ד). וְיֵשׁ [מֵהֶם] אוֹמְרִים, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּשַׁבָּת; וְחָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁהֻזְכַּר בּוֹ, לוֹמַר לְךָ: מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת; יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר, שֶׁהוּא מִצְוָה וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת (ר"ה ט' ע"א; מכות ח' ע"ב).

כב וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה׃

(כב) בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים – שֶׁאַתָּה מֵבִיא בּוֹ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִן הַחִטִּים.
בִּכּוּרֵי – שֶׁהִיא מִנְחָה רִאשׁוֹנָה הַבָּאָה מִן הֶחָדָשׁ שֶׁל חִטִּים לַמִּקְדָּשׁ; כִּי מִנְחַת הָעֹמֶר הַבָּאָה בַּפֶּסַח, מִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא (מנחות פ"ד ע"א).
וְחַג הָאָסִיף – בִּזְמַן שֶׁאַתָּה אוֹסֵף תְּבוּאָתְךָ מִן הַשָּׂדֶה לַבַּיִת. אֲסִיפָה זוֹ – לְשׁוֹן הַכְנָסָה לַבַּיִת, כְּמוֹ: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב, ב).
תְּקוּפַת הַשָּׁנָה – שֶׁהִיא בַּחֲזָרַת הַשָּׁנָה, בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה הַבָּאָה.
תְּקוּפַת – לְשׁוֹן מְסִבָּה וְהַקָּפָה.

כג שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כׇּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן ׀ יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ 

(כג) כָּל זְכוּרְךָ – כָּל הַזְּכָרִים שֶׁבְּךָ. הַרְבֵּה מִצְווֹת בַּתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ וְנִכְפְּלוּ, וְיֵשׁ מֵהֶם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְאַרְבַּע, לְחַיֵּב וְלַעֲנֹשׁ עַל מִנְיַן לָאוִין שֶׁבָּהֶם וְעַל מִנְיַן עֲשֵׂה שֶׁבָּהֶם.

כד כִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת־גְּבֻלֶ֑ךָ וְלֹא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת־אַרְצְךָ֔[7] בַּעֲלֹֽתְךָ֗ לֵרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה׃ 

(כד) אוֹרִישׁ – כְּתַרְגּוּמוֹ, "אֲתָרֵיךְ". וְכֵן: "הָחֵל רָשׁ" (דברים ב, לא), וְכֵן: "וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמוֹרִי" (במדבר כא, לב), לְשׁוֹן גֵּרוּשִׁין.
וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ – וְאַתָּה רָחוֹק מִבֵּית הַבְּחִירָה, וְאֵינְךָ יָכוֹל לֵרָאוֹת לְפָנַי תָּמִיד, לְכָךְ אֲנִי קוֹבֵעַ לְךָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים הַלָּלוּ.

כה לֹֽא־תִשְׁחַ֥ט עַל־חָמֵ֖ץ[8] דַּם־זִבְחִ֑י[9] וְלֹא־יָלִ֣ין לַבֹּ֔קֶר[10] זֶ֖בַח חַ֥ג הַפָּֽסַח׃ 

(כה) לֹא תִשְׁחַט וְגוֹמֵר –  לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּם; אַזְהָרָה לַשּׁוֹחֵט, אוֹ לַזּוֹרֵק, אוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה (פסחים ס"ג ע"ב).
וְלֹא יָלִין – כְּתַרְגּוּמוֹ [וְלָא יְבִיתוּן לְצַפְרָא (נ"א: בַּר מִמַּדְבְּחָא) תַּרְבֵּי נִכְסַת חַגָּא דְּפִסְחָא]. אֵין לִינָה מוֹעֶלֶת בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ (מכילתא כג,יח), וְאֵין לִינָה אֶלָּא בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר (זבחים פז ע"א).
זֶבַח חַג הַפָּסַח – אֵמוּרָיו. וּמִכַּאן אַתָּה לָמֵד לְכָל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים.

כו רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃

(כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ – מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִים בִּשְׁבַח אַרְצְךָ, "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וְגוֹמֵר וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח), הוּא דְּבַשׁ תְּמָרִים (ביכורים א, ג).
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי – אַזְהָרָה לְבָשָׂר בֶּחָלָב. וּשְׁלֹשָׁה פְעָמִים כָּתוּב בַּתּוֹרָה: אֶחָד לַאֲכִילָה, וְאֶחָד לַהֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (חולין קט"ו ע"ב).
גְּדִי – כָּל וָלָד רַךְ בְּמַשְׁמָע, וְאַף עֵגֶל וָכֶבֶשׂ. מִמַּה שֶּׁהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: "גְּדִי עִזִּים" (בראשית לח, יז, ועוד), לָמַדְתָּ שֶׁגְּדִי סְתָם, כָּל יוֹנְקִים בְּמַשְׁמָע (חולין קי"ג ע"ב).
בַּחֲלֵב אִמּוֹ – פְּרָט לְעוֹף שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (חולין קיג ע"א)[11].

  1. 1 [רש"י שמות לג, יט]
  2. 2 [רמב"ם ספר המצוות מע ק"מ]
  3. 3 [רמב"ם ספר המצוות מע פ"א]
  4. 4 [רמב"ם ספר המצוות מע פ"ב]
  5. 5 [חגיגה ז ע"א]
  6. 6 [הוריות ד, ב] [רמב"ם ספר המצוות מ"ע קל"ה] [מכות ח' ע"ב] [ר"ה ט' ע"א]
  7. 7 [פסחים ח, ב]
  8. 8 [רש"י שמות יב, טו]
  9. 9 [פסחים ה, א]
  10. 10 [רש"י ברכות ב, א]
  11. 11 [לעיין - דברים פרק יד פסוק ג מפרש רש"י, "כל תועבה. בשל בשר בחלב. הרי דבר שתיעבתי לך. והזהיר כאן על אכילתו". ובפסוק כא מפרש רש"י "ולא תבשל גדי - שלוש פעמים. פרט לחיה, ולעופות, ולבהמה טמאה". לכאורה מפירושי רש"י אלו, משמע שאיסור אכילה בשר בחלב לומדים מהפסוק "לא תאכל כל תעבה". ולא מזה שהתורה כתבה ג' פעמים "לא תבשל גדי בחלב אמו". וצריך עיון לתווך את זה עם מה שפירש"י בפרשת משפטים, וכי תשא? וצריך לעיין בלקו"ש חלק ו בשיחה לפרשת משפטים, ופרשת כי תשא, וכמדומה ששם מפרש אדמו"ר ג"כ רש"י פסוק כא לא תבשל גדי. אח"ז ראיתי בלקו"ש חלק כט שיחה ג לפרשת ראה אות ד' ע' 90 מביא מרע"ב, ספר זכרון, לבוש האורה, דברי דוד, צידה לדרך ועוד שהקשו כן. ובאות ט שם ע' 94 מתרץ כ"ק אדמו"ר, שהאיסור בפסוק ג "כל תועבה" הוא על הגברא, כדיוק לשון רש"י "בשל בשר בחלב". והוא עשה דבר מתועב, ואסור משום "לא תאכל כל תועבה". והיינו שעל המבשל, יש איסור בנוסף, על האיסור של אכילת בשר בחלב, שלומדים מזה שהתורה כתבה ג פעמים, לא תבשל גדי בחלב אמו, שישנו לכל אדם, אף שהאדם ההוא לא בשלו בעצמו את הבשר בחלב. ובהשיחה שם אינו מזכיר כלל מ"ש רש"י בפסוק כא. ולכאורה נראה שלומד בפשטות, שזה שרש"י אומר "שלש פעמים", הוא לא על כל האיסור, של "לא תבשל גדי בחלב אמו" אלא הפרט שנזכר במיוחד, "לא תבשל גדי", אבל עצם האיסור נצרך לאיסור בישול, אכילה והנאה. וצ"ע בכ"ז ובפרט לדייק בלקו"ש ח"ו ובהערות שם]