יד וַיִּשְׁלַ֨ח מֹשֶׁ֧ה מַלְאָכִ֛ים מִקָּדֵ֖שׁ אֶל־מֶ֣לֶךְ אֱד֑וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ אָחִ֣יךָ יִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֥ת כָּל־הַתְּלָאָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מְצָאָֽתְנוּ׃

(יד) אחיך ישראל - מה ראה להזכיר כאן אחווה? אלא אמר לו, אחים אנחנו בני אברהם, שנאמר לו: (בראשית טו, יג) "כי גר יהיה זרעך", ועל שנינו היה אותו החוב לפורעו:

אתה ידעת את כל התלאה - לפיכך פירש אביכם מעל אבינו. (שם לו, ו) "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", מפני השטר חוב המוטל עליהם, והטילו על יעקב:

טו וַיֵּֽרְד֤וּ אֲבֹתֵ֨ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַֽאֲבֹתֵֽינוּ׃

(טו) וירעו לנו - סבלנו צרות רבות:

ולאבותינו - מכאן שהאבות מצטערים בקבר, כשפורענות באה על ישראל:

[לכאורה מלשון רש"י "שהאבות" הכוונה לארהם יצחק ויעקב, ולכן כתב "באה על ישראל" ולא על בניהם. אמנם בתחילת הפסוק "וירדו אבותינו" הוא כפשוטו אבותם, ולמה אין רש"י מתרגם ולאבותינו שמתו במדבר, שהיו במצרים? וצריך לעיין במרשים]

טז וַנִּצְעַ֤ק אֶל־יְהוָה֙ וַיִּשְׁמַ֣ע קֹלֵ֔נוּ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָ֔ךְ וַיֹּֽצִאֵ֖נוּ מִמִּצְרָ֑יִם וְהִנֵּה֙ אֲנַ֣חְנוּ בְקָדֵ֔שׁ עִ֖יר קְצֵ֥ה גְבוּלֶֽךָ׃

(טז) וישמע קלנו - בברכה שברכנו אבינו (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, שאנו צועקים ונענים:

מלאך - זה משה. מכאן שהנביאים קרואים מלאכים. ואומר, (ד"ה ב' לו, טז) "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים":

יז נַעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נַֽעֲבֹר֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם וְלֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר דֶּ֧רֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ נֵלֵ֗ךְ לֹ֤א נִטֶּה֙ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֔אול עַ֥ד אֲשֶֽׁר־נַעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ׃

(יז) נעברה נא בארצך - אין לך לעורר על הירושה של ארץ ישראל, כשם שלא פרעת החוב. עשה לנו עזר מעט, לעבור דרך ארצך: 

ולא נשתה מי באר - מי בורות היה צריך לומר? אלא כך אמר משה: "אף על פי שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו, אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם". מכאן לאכסנאי, שאף על פי שיש בידו לאכול, יקנה מן החנווני, כדי ליהנות את אושפיזו:

דרך המלך נלך וגו' - אנו חוסמים את בהמתנו, ולא יטו לכאן ולכאן לאכול:

יח וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱד֔וֹם לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר בִּ֑י פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ׃

(יח) פן בחרב אצא לקראתך - אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם, אמרתם, (דברים כו, ז) "ונצעק אל ה' וישמע קולנו", ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי, (בראשית כז, מ) "ועל חרבך תחיה":

יט וַיֹּֽאמְר֨וּ אֵלָ֥יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּֽמְסִלָּ֣ה^[1] נַֽעֲלֶה֒ וְאִם־מֵימֶ֤יךָ נִשְׁתֶּה֙ אֲנִ֣י וּמִקְנַ֔י וְנָֽתַתִּ֖י מִכְרָ֑ם רַ֥ק אֵין־דָּבָ֖ר בְּרַגְלַ֥י אֶֽעֱבֹֽרָה׃

(יט) רק אין דבר - אין שום דבר מזיקך:

כ וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַֽעֲבֹ֑ר וַיֵּצֵ֤א אֱדוֹם֙ לִקְרָאת֔וֹ בְּעַ֥ם כָּבֵ֖ד וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃

(כ) וביד חזקה - בהבטחת זקננו והידיים ידי עשו:

כא וַיְמָאֵ֣ן ׀ אֱד֗וֹם נְתֹן֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֲבֹ֖ר בִּגְבֻל֑וֹ וַיֵּ֥ט יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽעָלָֽיו׃ {פ}