י וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאֹבֹֽת׃

[טבלא מב מסעות] [ביאור]

יא וַיִּסְע֖וּ מֵֽאֹבֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֞וּ בְּעִיֵּ֣י הָֽעֲבָרִ֗ים בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מוֹאָ֔ב מִמִּזְרַ֖ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃

(יא) בעיי העברים - לא ידעתי למה נקרא שמם עיים. ועי לשון חורבה הוא. דבר הטאוט במטאטא. והעי"ן בו יסוד לבדה והוא מלשון יעים, (ישעיה כח, יז) "ויעה ברד":

העברים - דרך מעבר העוברים שם את הר נבו אל ארץ כנען. שהוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ אמורי:

על פני מואב ממזרח השמש - במזרחה של ארץ מואב:

[טבלא מב מסעות]

יב מִשָּׁ֖ם נָסָ֑עוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּנַ֥חַל זָֽרֶד׃

[טבלא מב מסעות]

יג מִשָּׁם֮ נָסָעוּ֒ וַֽיַּחֲנ֗וּ מֵעֵ֤בֶר אַרְנוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר הַיֹּצֵ֖א מִגְּבֻ֣ל הָֽאֱמֹרִ֑י כִּ֤י אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב בֵּ֥ין מוֹאָ֖ב וּבֵ֥ין הָֽאֱמֹרִֽי׃

(יג) מגבול האמורי - תחום סוף מצר שלהם. וכן (דברים ב, יח) גבול מואב. לשון קצה וסוף:

מעבר ארנון - הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב:

היוצא מגבול האמורי - רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון, שהוא גבול מואב. שם חנו ישראל. ולא באו לגבול מואב. "כי ארנון גבול מואב", והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם. ואף על פי שלא פירשה משה - פירשה יפתח. כמו שאמר יפתח: (שופטים יא, יז) "וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה". ומשה רמזה, (דברים ב, כט) "כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער". מה אלו לא נתנום לעבור בתוך ארצם, אלא הקיפום סביב. אף מואב כן:

[טבלא מב מסעות]

יד עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת יְהוָ֑ה אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן׃

(יד) על כן - על חניה זו ונסים שנעשו בה, "יאמר בספר מלחמות ה'", כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו, "את והב" וגו':

את והב - כמו את יהב. כמו שיאמר מן "יעד", "ועד", כן יאמר מן "יהב", "והב". והוי"ו יסוד הוא. כלומר, את אשר יהב להם הרבה נסים בים סוף:

ואת הנחלים ארנון - כשם שמספרים בנסי ים סוף, כך יש לספר בנסי נחלי ארנון. שאף כאן נעשו נסים גדולים. ומה הם הנסים? 

טו וְאֶ֨שֶׁד֙ הַנְּחָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה לְשֶׁ֣בֶת עָ֑ר וְנִשְׁעַ֖ן לִגְב֥וּל מוֹאָֽב׃

(טו) ואשד הנחלים - תרגום של "שפך", "אשד". שפך הנחלים, שנשפך שם דם אמוריים, שהיו נחבאים שם. לפי שהיו ההרים גבוהים, והנחל עמוק וקצר, וההרים סמוכים זה לזה. אדם עומד על ההר מזה, ומדבר עם חברו בהר מזה, והדרך עובר תוך הנחל. אמרו אמוריים: כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור, נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות. והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב, ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ. כיון שבאו ישראל לעבור, נזעדזע ההר של ארץ ישראל. כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה. ונתקרב לצד הר של מואב. ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים, והרגום. וזהו, "אשר נטה לשבת ער". שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו. וזהו, "ונשען לגבול מואב":

טז וּמִשָּׁ֖ם בְּאֵ֑רָה הִ֣וא הַבְּאֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לְמֹשֶׁ֔ה אֱסֹף֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָהֶ֖ם מָֽיִם׃ {ס}

(טז) ומשם בארה - משם בא האשד אל הבאר. כיצד? אמר הקב"ה: מי מודיע לבני הנסים הללו? המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו. לאחר שעברו, חזרו ההרים למקומם. והבאר ירדה לתוך הנחל, והעלתה משם דם ההרוגים, וזרועות ואיברים, ומוליכתן סביב המחנה. וישראל ראו ואמרו שירה:

יז אָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל^[1] אֶת־הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עֲלִ֥י בְאֵ֖ר עֱנוּ־לָֽהּ^[2]׃

(יז) עלי באר - מתוך הנחל והעלי מה שאת מעלה. ומניין שהבאר הודיעה להם? שנאמר, "ומשם בארה". וכי משם הייתה?  והלא מתחילת ארבעים שנה הייתה עימהם? אלא שירדה לפרסם את הנסים. וכן "אז ישיר ישראל. השירה הזאת", נאמרה בסוף ארבעים, והבאר נתנה להם מתחילת ארבעים. ומה ראה לכתב כאן? אלא העינין הזה נדרש למעלה הימנו:

יח בְּאֵ֞ר חֲפָר֣וּהָ שָׂרִ֗ים כָּר֨וּהָ֙ נְדִיבֵ֣י הָעָ֔ם בִּמְחֹקֵ֖ק בְּמִשְׁעֲנֹתָ֑ם וּמִמִּדְבָּ֖ר מַתָּנָֽה׃

(יח) באר חפרוה - זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים, משה ואהרן:

במשענותם - במטה:

וממדבר - נתנה להם:

יט וּמִמַּתָּנָ֖ה נַֽחֲלִיאֵ֑ל וּמִנַּֽחֲלִיאֵ֖ל בָּמֽוֹת׃

(יט) וממתנה נחליאל - כתרגומו:

כ וּמִבָּמ֗וֹת הַגַּיְא֙ אֲשֶׁר֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וְנִשְׁקָ֖פָה עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃ {פ}

(כ) ומבמות הגיא אשר בשדה מואב - כי שם מת משה ושם בטלה הבאר. דבר אחר: "כרוה נדיבי העם", כל נשיא ונשיא כשהיו חונים. נוטל מקלו ומושך אצל דגלו, ומחנהו. ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן, ובאין לפני חניית כל שבט ושבט:

במחקק - על פי משה שנקרא מחוקק. שנאמר, (דברים לג, כא) "כי שם חלקת מחוקק ספון". ולמה לא נזכר משה בשירה זו? לפי שלקה ע"י הבאר. וכיון שלא נזכר שמו של משה, לא נזכר שמו של הקב"ה. משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה. אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך:

ראש הפסגה - כתרגומו: ריש רמתא:

פסגה - לשון גובה, וכן, (תהילים מח, יד) "פסגו ארמנותיה". הגביהו ארמנותיה:

ונשקפה - אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון. והוא לשון מדבר שהוא שמם. דבר אחר: ונשקפה הבאר על פני הישימון. שנגנזה בימה של טבריה. והעומד על הישימון, מביט ורואה כמין כברה בים. והיא הבאר. כך דרש רבי תנחומא: