כא וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־סִיחֹ֥ן מֶֽלֶךְ־הָאֱמֹרִ֖י לֵאמֹֽר׃

(כא) וישלח ישראל מלאכים - ובמקום אחר תולה השליחות במשה? שנאמר (דברים ב, כו) "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות" וכן, (במדבר כ, יד) "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום". וביפתח הוא אומר, (שופטים יא, יז) "וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום" וגו'? הכתובים הללו צריכים זה לזה. זה נועל וזה פותח. שמשה הוא ישראל, וישראל הם משה. לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל:

[ביאור]

כב אֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נִטֶּה֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם לֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר בְּדֶ֤רֶךְ הַמֶּ֨לֶךְ֙ נֵלֵ֔ךְ עַ֥ד אֲשֶֽׁר־נַעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ׃

(כב) אעברה בארצך - אף על פי שלא נצטוו לפתוח להם בשלום, בקשו מהם שלום:

כג וְלֹֽא־נָתַ֨ן סִיחֹ֣ן אֶת־יִשְׂרָאֵל֮ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻלוֹ֒ וַיֶּֽאֱסֹ֨ף סִיחֹ֜ן אֶת־כָּל־עַמּ֗וֹ וַיֵּצֵ֞א לִקְרַ֤את יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּדְבָּ֔רָה וַיָּבֹ֖א יָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

(כג) ולא נתן סיחון וגו' - לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס, שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות. כיון שאמרו לו ישראל, "אעברה בארצך"' אמר להם, כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם, ואתם אומרים כך!:

ויצא לקראת ישראל - אילו הייתה חשבון מלאה יתושין, אין כל ברייה יכולה לכבשה. ואם היה סיחון בכפר חלש, אין כל אדם יכול לכבשו. וכל שכן אלו שהיה בחשבון. אמר הקב"ה: מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר? נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד, ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם, כי אין שם איש, אלא נשים וטף:

כד וַיַּכֵּ֥הוּ יִשְׂרָאֵ֖ל לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּירַ֨שׁ אֶת־אַרְצ֜וֹ מֵֽאַרְנֹ֗ן עַד־יַבֹּק֙ עַד־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֣י עַ֔ז גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

(כד) כי עז - ומהו חזקו? התראתו של הקב"ה, שאמר להם (דברים ב, יט) אל תצורם" וגו':

כה וַיִּקַּח֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הֶֽעָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤שֶׁב יִשְׂרָאֵל֙ בְּכָל־עָרֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחֶשְׁבּ֖וֹן וּבְכָל־בְּנֹתֶֽיהָ׃

(כה) בנתיה - כפרים הסמוכים לה:

כו כִּ֣י חֶשְׁבּ֔וֹן עִ֗יר סִיחֹ֛ן מֶ֥לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֖י הִ֑וא וְה֣וּא נִלְחַ֗ם בְּמֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיִּקַּ֧ח אֶת־כָּל־אַרְצ֛וֹ מִיָּד֖וֹ^[1] עַד־אַרְנֹֽן׃

(כו) והוא נלחם - למה הוצרך להיכתב? לפי שנאמר (דברים ב, ט) "אל תצר את מואב", וחשבון משל מואב הייתה. כתב לנו שסיחון לקחה מהם, ועל ידו טהרה לישראל:

מידו - מרשותו:

כז עַל־כֵּ֛ן יֹֽאמְר֥וּ הַמֹּֽשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן׃

(כז) על כן - על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב:

יאמרו המשלים - בלעם. שנאמר בו (במדבר כג, ז) "וישא משלו":

המשלים - בלעם ובעור. והם אמרו:

באו חשבון - שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו. וזהו שאמר לו בלק, (שם כב, ו) "כי ידעתי את אשר תברך מבורך" וגו':

תבנה ותכונן - חשבון בשם סיחון להיות עירו:

כח כִּי־אֵשׁ֙ יָֽצְאָ֣ה מֵֽחֶשְׁבּ֔וֹן לֶֽהָבָ֖ה מִקִּרְיַ֣ת סִיחֹ֑ן אָֽכְלָה֙ עָ֣ר מוֹאָ֔ב בַּֽעֲלֵ֖י בָּמ֥וֹת אַרְנֹֽן׃

(כח) כי אש יצאה מחשבון - משכבשה סיחון:

אכלה ער מואב - שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי. ולחיית בלשון ארמי:

ער מואב - ער של מואב:

כט אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖דְתָּ עַם־כְּמ֑וֹשׁ נָתַ֨ן בָּנָ֤יו פְּלֵיטִם֙ וּבְנֹתָ֣יו בַּשְּׁבִ֔ית לְמֶ֥לֶךְ אֱמֹרִ֖י סִיחֽוֹן׃

(כט) אוי לך מואב - שקללו את מואב שימסרו בידו:

כמוש - שם אלוהי מואב:

נתן - הנותן את בניו של מואב:

פליטם - נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו':

ל וַנִּירָ֛ם אָבַ֥ד חֶשְׁבּ֖וֹן עַד־דִּיבֹ֑ן וַנַּשִּׁ֣ים עַד־נֹ֔פַח אֲשֶׁ֖רׄ עַד־מֵֽידְבָֽא׃

(ל) ונירם - מלכות שלהם:

אבד חשבון עד דיבון - מלכות ועול שהיה למואב בחשבון, אבד משם. וכן "עד דיבון".  תרגום של "סר"' "עד". כלומר, סר ניר מדיבון. ניר לשון מלכות ועול וממשלת איש. כמו, (מלכים א' יא, לו) "למען היות ניר לדוד עבדי":

ונשים - שי"ן דגושה לשון שממה. כך יאמר המושלים ונשים אותם:

עד נפח - השימונום עד נפח:

לא וַיֵּ֨שֶׁב֙ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּאֶ֖רֶץ הָֽאֱמֹרִֽי׃

לב וַיִּשְׁלַ֤ח מֹשֶׁה֙ לְרַגֵּ֣ל אֶת־יַעְזֵ֔ר וַֽיִּלְכְּד֖וּ בְּנֹתֶ֑יהָ ויירש (וַיּ֖וֹרֶשׁ) אֶת־הָֽאֱמֹרִ֥י^[2] אֲשֶׁר־שָֽׁם׃

(לב) וישלח משה לרגל את יעזר - המרגלים לכדוה. אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכוח תפלתו של משה להלחם:

לג וַיִּפְנוּ֙ וַֽיַּעֲל֔וּ דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתָ֜ם ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי׃

לד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָֽדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן׃

(לד) אל תירא אותו - שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם. שנאמר' (בראשית יד, יג) "ויבא הפליט", הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחבריו בעשתרות קרנים. שנאמר' (דברים ג, יא) "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים":

[נדה סא א]

לה וַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כָּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־אַרְצֽוֹ׃

(לה) ויכו אותו - משה הרגו. כדאיתא בברכות בהרואה. (דף נד ב) "עיקר טורא בת תלתא פרסי" וכו'. 

במדבר פרק כב

א וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְב֣וֹת מוֹאָ֔ב מֵעֵ֖בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃ {ס}

[טבלא מב מסעות]