[1]דברים פרק א
א אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַֽחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב׃
(א) אלה הדברים - לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן. לפיכך סתם את הדברים, והזכירם ברמז - מפני כבודן של ישראל:
אל כל ישראל - אילו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים: "אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך, אילו היינו שם היינו משיבים אותו". לכך כנסם כולם ואמר להם: "הרי כולכם כאן, כל מי שיש לו תשובה - ישיב":
במדבר - לא במדבר היו אלא בערבות מואב. ומהו: "במדבר"? אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר. שאמרו: (שמות טז ג) "מי יתן מותנו" וגו':
בערבה - בשביל הערבה. שחטאו בבעל פעור בשטים, בערבות מואב:
מול סוף - על מה שהמרו בים סוף,. בבואם לים סוף. שאמרו: (שם יד יא) "המבלי אין קברים במצרים?". וכן בנסעם מתוך הים. שנאמר: (תהילים קו ז) "וימרו על ים בים סוף". כדאיתא בערכין (טו א):
בין פארן ובין תפל ולבן - אמר רבי יוחנן [רשב"י]: חזרנו על כל המקרא, ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן? אלא הוכיחן על הדברים, שתפלו על המן שהוא לבן. שאמרו: (במדבר כא ה) "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". ועל מה שעשו במדבר פארן, על ידי המרגלים [עי' במדבר יג, ג. יג, כו]:
וחצרות - במחלוקתו של קרח. דבר אחר. אמר להם: היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:
ודי זהב - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם. שנאמר: (הושע ב י) "וכסף הרביתי להם, וזהב עשו לבעל":
ב אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃
(ב) אחד עשר יום מחורב - אמר להם משה: ראו מה גרמתם! אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע, כדרך הר שעיר. ואף הוא מהלך אחד עשר יום. ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים! שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב. שנאמר: (במדבר י יא) "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש" וגו'. ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע. צא מהם שלושים יום שעשו בקברות התאווה. שאכלו הבשר חדש ימים. ושבעה ימים שעשו בחצרות, להסגר שם מרים. נמצא בשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך. וכל כך הייתה שכינה מתלבטת בשבילכם, למהר ביאתכם לארץ. ובשביל שקלקלתם, הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה:
ג וַֽיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם׃
(ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש - מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב. שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר: "ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו? כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי". ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה. כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו. ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו. וכו'. כדאיתא בספרי. וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה. וכן שמואל, שנאמר: (ש"א יב, ג) "הנני ענו בי". וכן דוד את שלמה בנו:
[TABLE OF DATES MENTIONED IN THE TORAH]
ד אַֽחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן וְאֵ֗ת ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּרֹ֖ת בְּאֶדְרֶֽעִי׃
(ד) אחרי הכותו - אמר משה: אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ - יאמרו: "מה לזה עלינו? מה היטיב לנו? אינו בא אלא לקנתר, ולמצוא עילה שאין בו כוח להכניסנו לארץ". לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם, והורישם את ארצם, ואחר כך הוכיחן:
סיחון וגו' אשר יושב וגו' - אילו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון - היה קשה. שהמדינה קשה. ואילו הייתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה - הייתה קשה. שהמלך קשה. על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:
אשר יושב בעשתרות - המלך קשה והמדינה קשה:
עשתרות - הוא לשון צוקין וקושי כמו: (בראשית יד, ה) "עשתרות קרנים". ועשתרות זה, הוא "עשתרות קרנים", שהיו שם רפאים שהכה אמרפל. שנאמר: (בראשית יד ה) "ויכו את רפאים בעשתרות קרנים". ועוג נמלט מהם. והוא שנאמר: (שם יד יג) "ויבא הפליט". ואומר: (דברים ג יא) "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים":
באדרעי - שם המלכות:
ה בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר׃
(ה) הואיל - התחיל. כמו, (בראשית יח, כז) "הנה נא הואלתי":
באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם:
ו יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר[2] רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה׃
(ו) רב לכם שבת - כפשוטו. ויש מדרש אגדה: הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה: עשיתם משכן, מנורה, וכלים. קבלתם תורה. מניתם לכם סנהדרין: שרי אלפים ושרי מאות[3]:
ז פְּנ֣וּ ׀ וּסְע֣וּ לָכֶ֗ם וּבֹ֨אוּ הַ֥ר הָֽאֱמֹרִי֮ וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו֒ בָּֽעֲרָבָ֥ה בָהָ֛ר וּבַשְּׁפֵלָ֥ה וּבַנֶּ֖גֶב וּבְח֣וֹף הַיָּ֑ם אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַלְּבָנ֔וֹן עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת[4]׃
(ז) פנו וסעו לכם - זו דרך ערד וחרמה:
ובאו הר האמרי - כמשמעו:
ואל כל שכניו - עמון ומואב והר שעיר:
בערבה - זה מישור של יער:
בהר - זה הר המלך:
ובשפלה - זו שפלת דרום:
ובנגב ובחוף הים - אשקלון ועזה וקסרי וכו' כדאיתא בספרי:
עד הנהר הגדול - מפני שנזכר עם ארץ ישראל, קראו גדול. משל הדיוט אומר: עבד מלך מלך. הדבק לשחוור וישתחוו לך. קרב לגבי דהינא ואידהן:
ח רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠הוָה לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַֽחֲרֵיהֶֽם׃
(ח) ראה נתתי - בעיניכם אתם רואים. איני אומר לכם מאומד ומשמועה:
באו ורשו - אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה. אלו לא שלחו מרגלים, לא היו צריכים לכלי זיין:
לאבתיכם - למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב? אלא אברהם כדאי לעצמו, יצחק כדאי לעצמו, יעקב כדאי לעצמו:
ט וָֽאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹֽא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם׃
(ט) ואמר אליכם בעת ההוא לאמר - מהו לאמר? אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה:
לא אוכל לבדי וגו' - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל? אדם שהוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד את המן, והגיז את השליו, לא היה יכול לדונם? אלא כך אמר להם: "ה' אלוהיכם הרבה אתכם", הגדיל והרים אתכם על דייניכם. נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין. וכן אמר שלמה: (מלכים א' ג, ט) "כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה?". אפשר מי שכתוב בו: (שם ה, יא) "ויחכם מכל האדם", אומר: מי יוכל לשפוט?! אלא כך אמר שלמה, אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן, והורג, ומכה, וחונק, ומטה את דינו, וגוזל, אין בכך כלום! אני אם חייבתי ממון שלא כדין, נפשות אני נתבע! שנאמר,: (משלי כב, כג) "וקבע את קובעיהם נפש":
י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכֽוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃
(י) והנכם היום ככוכבי השמים - וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא שישים ריבוא, מהו "והנכם היום"? הנכם משולים, כיום: קיימים כחמה וכלבנה וככוכבים:
[בכמה חומשים מסתיים ראשון כאן, ופסוק יא הוא תחילת שני]
יא יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִֽיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃
(יא) יוסף עליכם ככם אלף פעמים - מהו שוב: "ויברך אתכם כאשר דבר לכם"? אלא אמרו לו, משה: "אתה נותן קצבה לברכתינו?! כבר הבטיח הקב"ה את אברהם: (בראשית יג, טז) "אשר אם יוכל איש למנות"" וגו'. אמר להם: "זו משלי היא, אבל הוא "יברך אתכם כאשר דבר לכם"":