ב וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

ג רַב־לָכֶ֕ם סֹ֖ב אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֑ה פְּנ֥וּ לָכֶ֖ם צָפֹֽנָה׃

(ג) פנו לכם צפנה - סובו לכם לרוח מזרחית, מן הדרום לצפון, ופניכם לצפון. נמצאו הולכין את רוח מזרחית. וזהו שנאמר (שופטים יא, יח) ויבואו ממזרח שמש לארץ מואב:

ד וְאֶת־הָעָם֮ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־עֵשָׂ֔ו הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד׃

(ד) ונשמרתם מאד - ומהו השמירה? "אל תתגרו בם" (פסוק ה):

ה אַל־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר׃

(ה) עד מדרך כף רגל - אפילו מדרך כף רגל. כלומר אפילו דריסת הרגל, איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות. ומדרשי אגדה: עד שיבוא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים. שנאמר, (זכריה יד, ד) "ועמדו רגליו" וגו':

ירשה לעשו - מאברהם. עשרה עממים נתתי לו. שבעה לכם. וקיני וקנזי וקדמוני, הן עמון ומואב ושעיר. אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט. בשכר שהלך אתו למצרים, ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, "אחותי היא", עשאו כבנו:

ו אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַֽאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם־מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם׃

(ו) תכרו - לשון מקח. וכן, (בראשית נ, ה) "אשר כריתי לי". שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:

ז כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת־הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר׃

(ז) כי ה' אלוהיך ברכך - לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאלו אתם עניים.אלא הראו עצמכם עשירים:

ח וַֽנַּעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵֽי־עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֨רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵֽאֵילַ֖ת וּמֵֽעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר {ס} וַנֵּ֨פֶן֙ וַֽנַּעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב׃

(ח) ונפן ונעבור - לצד צפון.הפכנו פנים להלוך רוח מזרחית:

ט וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אַל־תָּ֨צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה׃

(ט) ואל תתגר וגו' - לא אסר להם על מואב אלא מלחמה. אבל מיראים היו אותם. ונראים להם כשהם מזוינים. לפיכך כתיב, (במדבר כב, ג) "ויגר מואב מפני העם". שהיו שוללים ובוזזים אותם. אבל בבני עמון נאמר, (פסוק יט) "ואל תתגר בם". שום גירוי. בשכר צניעות אמם. שלא פרסמה על אביה, כמו שעשתה הבכירה. שקראה שם בנה, "מואב":

ער - שם המדינה:

י הָֽאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּֽעֲנָקִֽים׃

(י) האמים לפנים וגו' - אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם. לפי שהאימים שהם רפאים ישבו בה לפנים. אבל לא זו היא. כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט, והושבתים, תחתם:

יא רְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ אַף־הֵ֖ם כָּֽעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים׃

(יא) רפאים יחשבו וגו' - רפאים היו נחשבים אותם אימים. כענקים הנקראים רפאים, על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות:

אימים - על שם שאימתם מוטלת על הבריות. וכן, (פסוק יב) "ובשעיר ישבו החורים", ונתתים לבני עשו:

יב וּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִים֮ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֨רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְהוָ֖ה לָהֶֽם^[1]׃

(יב) יירשום - לשון הווה. כלומר נתתי בהם כוח. שהיו מורישים אותם והולכים:

יג עַתָּ֗ה קֻ֛מוּ וְעִבְר֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־נַ֣חַל זָ֑רֶד וַֽנַּעֲבֹ֖ר אֶת־נַ֥חַל זָֽרֶד׃

יד וְהַיָּמִ֞ים אֲשֶׁר־הָלַ֣כְנוּ ׀ מִקָּדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֗עַ עַ֤ד אֲשֶׁר־עָבַ֨רְנוּ֙ אֶת־נַ֣חַל זֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַדּ֜וֹר אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לָהֶֽם׃

[רש"י בראשית יט, טו]

טו וְגַ֤ם יַד־יְהוָה֙ הָ֣יְתָה בָּ֔ם לְהֻמָּ֖ם מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֑ה עַ֖ד תֻּמָּֽם׃

(טו) הייתה בם - למהר ולהומם בתוך ארבעים שנה. שלא יגרמו לבניהם עוד להתעכב במדבר:

טז וַיְהִ֨י כַֽאֲשֶׁר־תַּ֜מּוּ כָּל־אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם׃ {ס}

(טז) - ויהי כאשר תמו" וגו':

[רש"י ויקרא א,א] [בענין כלו מתי מדבר]  

יז וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר^[2]׃

(יז) וידבר ה' אלי וגו' - אבל משלוח המרגלים עד כאן, לא נאמר בפרשה (זו), "וידבר", אלא "ויאמר". ללמדך, שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה, פנים אל פנים וישוב הדעת. ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל:

אנשי המלחמה - מבן עשרים שנה היוצאים בצבא:

יח אַתָּ֨ה עֹבֵ֥ר הַיּ֛וֹם אֶת־גְּב֥וּל מוֹאָ֖ב אֶת־עָֽר׃

(יח - יט) אתה עובר היום את גבול מואב וגו' וקרבת מול בני עמון וגו' - מכאן שארץ עמון לצד צפון:

יט וְקָֽרַבְתָּ֗ מ֚וּל בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן אַל־תְּצֻרֵ֖ם וְאַל־תִּתְגָּ֣ר בָּ֑ם כִּ֣י לֹֽא־אֶ֠תֵּן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵֽי־עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי־ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה׃

רש"י בראשית יט, לז

כ אֶֽרֶץ־רְפָאִ֥ים תֵּֽחָשֵׁ֖ב אַף־הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ־בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָֽעַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים׃

(כ) ארץ רפאים תחשב - ארץ רפאים נחשבת אף היא. לפי שהרפאים ישבו בה לפנים. אבל לא זו היא שנתתי לאברהם:

כא עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּֽעֲנָקִ֑ים וַיַּשְׁמִידֵ֤ם יְהוָה֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁ֖ם וַיֵּֽשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם׃

כב כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לִבְנֵ֣י עֵשָׂ֔ו הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר אֲשֶׁ֨ר הִשְׁמִ֤יד אֶת־הַֽחֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁם֙ וַיֵּֽשְׁב֣וּ תַחְתָּ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

כג וְהָֽעַוִּ֛ים הַיֹּֽשְׁבִ֥ים בַּֽחֲצֵרִ֖ים עַד־עַזָּ֑ה כַּפְתֹּרִים֙ הַיֹּֽצְאִ֣ים מִכַּפְתֹּ֔ר הִשְׁמִידֻ֖ם וַיֵּֽשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם׃

(כג) והעוים היושבים בחצרים וגו' - עוים מפלשתים הם. שעימהם הם נחשבים בספר יהושע. שנאמר, (יהושע יג, ג) "חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים". ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם. והבאתי עליהם כפתורים והשמידום, וישבו תחתם. ועכשיו אתם מותרים לקחתה מידם:

כד ק֣וּמוּ סְּע֗וּ וְעִבְרוּ֮ אֶת־נַ֣חַל אַרְנֹן֒ רְאֵ֣ה נָתַ֣תִּי בְ֠יָֽדְךָ אֶת־סִיחֹ֨ן מֶֽלֶךְ־חֶשְׁבּ֧וֹן הָֽאֱמֹרִ֛י וְאֶת־אַרְצ֖וֹ הָחֵ֣ל רָ֑שׁ וְהִתְגָּ֥ר בּ֖וֹ מִלְחָמָֽה׃

[ביאור]

כה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָֽגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ׃

(כה) תחת כל השמים - למד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג. ונודע הדבר תחת כל השמים:

כו וָֽאֶשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ מִמִּדְבַּ֣ר קְדֵמ֔וֹת אֶל־סִיח֖וֹן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם לֵאמֹֽר׃

(כו) ממדבר קדמות - אף על פי שלא ציוני המקום לקרא לסיחון לשלום. למדתי ממדבר סיני, מן התורה שקדמה לעולם. כשבא הקב"ה ליתנה לישראל, חזר אותה על עשו וישמעאל. וגלוי לפניו שלא יקבלוה. ואף על פי כן פתח להם בשלום. אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. דבר אחר: ממדבר קדמות - ממך למדתי. שקדמת לעולם [בדברים]. יכול היית לשלוח ברק אחד, ולשרוף את המצריים. אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר, (שמות ה א) "שלח את עמי", במתון:

כז אֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֔ךָ בַּדֶּ֥רֶךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֵלֵ֑ךְ לֹ֥א אָס֖וּר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃

כח אֹ֣כֶל בַּכֶּ֤סֶף תַּשְׁבִּרֵ֨נִי֙ וְאָכַ֔לְתִּי וּמַ֛יִם בַּכֶּ֥סֶף תִּתֶּן־לִ֖י וְשָׁתִ֑יתִי רַ֖ק אֶעְבְּרָ֥ה בְרַגְלָֽי׃

כט כַּֽאֲשֶׁ֨ר עָֽשׂוּ־לִ֜י בְּנֵ֣י עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר וְהַמּ֣וֹאָבִ֔ים הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּעָ֑ר עַ֤ד אֲשֶֽׁר־אֶעֱבֹר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃

(כט) כאשר עשו לי בני עשו - לא לעניין לעבור את ארצם. אלא לעניין מכר אוכל ומים:

עד אשר אעבור את הירדן - מוסב על אעברה בארצך:

ל וְלֹ֣א אָבָ֗ה סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן הַֽעֲבִרֵ֖נוּ בּ֑וֹ כִּֽי־הִקְשָׁה֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־רוּח֗וֹ וְאִמֵּץ֙ אֶת־לְבָב֔וֹ לְמַ֛עַן תִּתּ֥וֹ בְיָֽדְךָ֖ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {ס}