יב וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶֽיךָ׃

(יב) והיה עקב תשמעון - אם המצוות הקלות, שאדם דש בעקביו, "תשמעון":

ושמר ה' וגו' - ישמור לך הבטחתו:

[לעיין]

יג וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵֽרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֨יךָ֙^[1] וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַֽאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃

(יג) שגר אלפיך - ולדי בקרך. שהנקבה משגרת ממעיה:

ועשתרות צאנך - מנחם פירש, "אבירי בשן", (תהלים כב, יג), מבחר הצאן. כמו, (בראשית יד, ה) "עשתרות קרנים", לשון חוזק. ואונקלוס תרגם: "ועדרי ענך". ורבותינו אמרו: למה נקרא שמם עשתרות? שמעשירות את בעליהן:

[חולין פד, ב]

יד בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכָּל־הָֽעַמִּ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃

(יד) עקר - שאינו מוליד:

טו וְהֵסִ֧יר יְהוָ֛ה מִמְּךָ֖ כָּל־חֹ֑לִי וְכָל־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָֽרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכָל־שֹֽׂנְאֶֽיךָ׃

טז וְאָֽכַלְתָּ֣ אֶת־כָּל־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ לֹֽא־תָח֥וֹס עֵֽינְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם וְלֹ֤א תַֽעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־מוֹקֵ֥שׁ ה֖וּא לָֽךְ׃ {ס}

יז כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי^[2] אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהֽוֹרִישָֽׁם׃

(יז) כי תאמר בלבבך - על כרחך לשון דילמא הוא. שמא תאמר "בלבבך", מפני שהם "רבים" לא "אוכל להורישם". אל תאמר כן. "לא תירא מהם". ולא יתכן לפרשו באחת משאר לשונות של כי, שיפול עליו שוב, "לא תירא מהם":

יח לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְפַרְעֹ֖ה וּלְכָל־מִצְרָֽיִם׃

יט הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָֽאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַֽחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃

(יט) המסות - ניסיונות:

והאותות - כגון (שמות ד, ג) "וַיְהִי לְנָחָשׁ". (שמות ד, ט) "וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת":

והמופתים - המכות המופלאות:

והיד החזקה - זה הדבר:

והזרוע הנטויה - זה החרב של מכת בכורות:

כ וְגַם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד־אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ׃

(כ) הצרעה - מין שרץ העוף. שהייתה זורקת בהם מרה ומסרסתן, ומסמאה את עיניהם, בכל מקום שהיו נסתרים שם:

כא לֹ֥א תַֽעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא׃

[ספר המצוות מלת נח]

כב וְנָשַׁל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃

(כב) פן תרבה עליך חית השדה - והלא אם עושין רצונו של מקום אין מתיראין מן החיה? שנאמר, (איוב ה, כג) "וחית השדה השלמה לך". אלא גלוי היה לפניו, שעתידין לחטוא:

כג וּנְתָנָ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנֶ֑יךָ וְהָמָם֙ מְהוּמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הִשָּֽׁמְדָֽם׃

(כג) והמם - נקוד קמ"ץ כולו, לפי שאין מ"ם אחרונה מן היסוד. והרי הוא כמו, "והם אותם". אבל (ישעי' כח, כח) "והֶָמַם גלגל עגלתו", כולו יסוד. לפיכך חציו קמ"ץ וחציו פת"ח, כשאר פעל של שלוש אותיות.  

כד וְנָתַ֤ן מַלְכֵיהֶם֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְהַֽאֲבַדְתָּ֣ אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ בְּפָנֶ֔יךָ עַ֥ד הִשְׁמִֽדְךָ֖ אֹתָֽם׃

כה פְּסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ לֹֽא־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָֽקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ כִּ֧י תֽוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃

[ספר המצוות להרמב"ם מל"ת רסה] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת כב]

כו וְלֹֽא־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב ׀ תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי־חֵ֥רֶם הֽוּא׃ {פ}

[תלמוד סוטה ד, ב]

דברים פרק ח

א כָּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַֽעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹֽתֵיכֶֽם׃

(א) כל המצוה - כפשוטו. ומדרש אגדה: אם התחלת במצווה, גמור אותה. שאינה נקראת, אלא על שם הגומרה. שנאמר, (יהושע כד, לב) "ואת עצמות יוסף, אשר העלו בני ישראל ממצרים, קברו בשכם". והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם? אלא לפי שלא הספיק לגומרה, וגמרוה ישראל, נקראת על שמם:

ב וְזָֽכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתָ֖ו אִם־לֹֽא׃

(ב) התשמור מצותיו - שלא תנסהו, ולא תהרהר אחריו:

ג וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָֽדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִֽחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהוָ֖ה יִֽחְיֶ֥ה הָֽאָדָֽם׃

[ביאור]

ד שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃

(ד) שמלתך לא בלתה - ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם, כמין כלים מגוהצים. ואף קטניהם, כמו שהיו גדלים, היה גדל לבושן עימהם. כלבוש הזה של חומט, שגדל עמו:

לא בצקה - לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף, שרגליהם נפוחות:

ה וְיָֽדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃

[ברכות ה, א]

ו וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֹת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ׃

ז כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹֽצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃

[ברכות ה, א]

ח אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה^[3] וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ^[4]׃

(ח) זית שמן - זיתים העושים שמן.

[רש"י דברים כו, ב]

ט אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵֽהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃ 

י וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

[רש"י ברכות טו, א] [ברכות כ, ב] [ברכות כא, א]