יפנה,
יפנה - לנקביו:
ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא ק"ש, ויתפלל.
וזו היא, 'מלכות שמים שלמה'".
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, כל הנפנה, ונוטל ידיו, ומניח תפילין, וקורא ק"ש, ומתפלל.
מעלה עליו הכתוב, כאלו בנה מזבח, והקריב עליו קרבן.
דכתיב, (תהילים כו, ו) "ארחץ בנקיון כפי, ואסובבה את מזבחך ה'".
א"ל רבא, לא סבר לה מר כאילו טבל?!
דכתיב, "ארחץ [בנקיון]", ולא כתב, "ארחיץ [כפי]".
דכתיב ארחץ בנקיון - משמע ארחץ כל הגוף, ולא כתיב "ארחיץ כפי".
לדרשה אתא, לומר, שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו, כאלו טבל כל גופו:
א"ל רבינא לרבא, חזי מר, האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר, "מי שאין לו מים לרחוץ ידיו, מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית".
קסמית - קיסם:
א"ל, "שפיר קאמר".
מי כתיב, "ארחץ במים"?
"בנקיון" כתיב.
כל מידי, דמנקי.
דהא רב חסדא לייט, אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא.
והני מילי לק"ש.
לקריאת שמע - בעידנא דקריאת שמע, שזמנה קבוע, פן יעבור הזמן.
אבל לתפלה, דכל היום זמנה הוא, צריך למהדר אמיא:
אבל לתפלה, מהדר.
ועד כמה?
עד פרסה.
והני מילי, לקמיה.
אבל לאחוריה, אפילו מיל, אינו חוזר.
[ומינה], מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל חוזר:
משנה
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא.
ר' יוסי אומר, לא יצא.
קרא ולא דקדק באותיותיה.
ולא דקדק באותיותיה - לפרשן יפה בשפתיו:
ר' יוסי אומר, יצא.
רבי יהודה אומר, לא יצא.
הקורא למפרע, לא יצא.
קרא וטעה, יחזור למקום שטעה:
גמרא
מאי טעמא דר' יוסי?
משום דכתיב, "שמע", (דברים ו, ד) , השמע לאזנך, מה שאתה מוציא מפיך.
ות"ק סבר, "שמע" בכל לשון שאתה שומע.
ור' יוסי?
תרתי שמע מינה.
תרתי שמע מינה - כי דרשת נמי, "שמע, בכל לשון שאתה שומע", שמע מינה נמי, ד"צריך להשמיע לאזנו":
תנן התם, (תרומות פרק א, ב) "חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום.
לא יתרום - לפי שאינו שומע הברכה, שהוא מברך עליה:
ואם תרם, תרומתו תרומה".
מאן תנא, חרש המדבר ואינו שומע, דיעבד אין, לכתחלה לא?
אמר רב חסדא ר' יוסי היא.
דתנן, "הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא.
דברי רבי יהודה.
ר' יוסי אומר, לא יצא".
עד כאן לא קאמר ר' יוסי "לא יצא" אלא גבי ק"ש' דאורייתא,
מאן תנא כו' לא יצא - אפילו בדיעבד הני מילי כו':
אבל תרומה משום ברכה הוא, וברכה דרבנן.
ברכה דרבנן היא - דאמור רבנן' (פסחים דף ז', ב') כל המצות כולן ומברך עליהן עובר לעשייתן:
ולא בברכה תליא מילתא.
וממאי דר' יוסי היא?
וממאי דרבי יוסי היא - קא סלקא דעתך האי דמוקמי לה כרבי יוסי, משום דסבירא לן דרבי יהודה, לכתחלה נמי מכשיר:
דילמא ר' יהודה היא.
ואמר גבי ק"ש נמי, דיעבד אין, לכתחלה לא?
דלמא רבי יהודה היא - וקריאת שמע נמי, דיעבד אין, לכתחלה לא.
הכי גרסינן.
ולא גרסינן "אפילו":
תדע, דקתני, "הקורא".
דיעבד, אין. לכתחלה, לא.
אמרי, האי דקתני "הקורא" להודיעך כחו דר' יוסי.
משום רבי יוסי - להודיעך כחו, דאפילו דיעבד נמי לא יצא:
דאמר, דיעבד נמי לא.
דאי ר' יהודה, אפי' לכתחלה נמי, יצא.
במאי אוקימתא?
כר' יוסי.
ואלא הא דתניא, "לא יברך אדם בהמ"ז בלבו.
בלבו - שלא השמיע לאזנו:
ואם בירך, יצא".
מני?
לא ר' יוסי ולא ר' יהודה?
דאי ר' יהודה, הא אמר, לכתחלה נמי יצא.
אי ר' יוסי, דיעבד נמי לא?
ואי רבי יוסי דיעבד נמי לא - דהא ברכת המזון דאורייתא היא, "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח, י):
אלא מאי, ר' יהודה?!
אלא מאי רבי יהודה - וקריאת שמע, דיעבד אין, לכתחלה לא.
והא דתרומה וברכת המזון, דרבי יהודה:
ודיעבד אין, לכתחלה לא!
אלא הא דתני ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, "חרש המדבר ואינו שומע, תורם לכתחלה".
מני?
לא ר' יהודה ולא ר' יוסי?
אי ר' יהודה, הא אמר, דיעבד, אין. לכתחלה, לא.
אי ר' יוסי, הא אמר, דיעבד נמי לא?
אלא לעולם רבי יהודה.
ואפי' לכתחלה נמי.
אלא רבי יהודה לכתחלה קאמר - והא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, רבי יהודה היא.
ודתרומה רבי יוסי היא, ומודה הוא, דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי.
והא דברכת המזון, רבי יהודה היא משמיה דרביה רבי אלעזר בן עזריה, דאומר, צריך שישמיע לאזנו.
וכל "צריך" לכתחלה משמע, הא דיעבד שפיר דמי:
ולא קשיא, הא דידיה, הא דרביה.
דתנן, "רבי יהודה אומר משום ר' אלעזר בן עזריה, הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו.
שנאמר (דברים ו, ד) 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'.
אמר ליה רבי מאיר, הרי הוא אומר, 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך', אחר כונת הלב הן הן הדברים".
אחר כוונת הלב כו' - ואפילו לכתחלה נמי אינו צריך:
השתא דאתית להכי.
השתא דאתית להכי - דאשמעת לן פלוגתא דרבי מאיר:
אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה, ולא קשיא.
אפילו תימא רבי יהודה - דאמר בקריאת שמע נמי יצא, דיעבד אין, לכתחלה לא.
והא דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה היא.
ודקא קשיא לך דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני?
רבי מאיר היא, דמכשר לכתחלה:
הא רבי מאיר, הא רבי יהודה.
תנן התם, "הכל כשרים לקרות את המגילה.
חוץ מחרש שוטה וקטן.
ורבי יהודה, מכשיר בקטן".
מאן תנא חרש דיעבד נמי לא?
מאן תנא חרש דיעבד נמי לא - דקתני גבי שוטה:
אמר רב מתנה, רבי יוסי היא.
דתנן, "הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא.
דברי ר' יהודה.
רבי יוסי אומר, לא יצא".
לא יצא - דיעבד הוא:
ממאי דרבי יוסי היא, ודיעבד נמי לא.
וממאי - ד"חוץ מחרש" דקאמר, דיעבד הוא, ורבי יוסי היא, דפסיל דיעבד: