יא וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאו אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹֽתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַֽיהוָֽה׃

(יא) והיה המקום וגו' - בנו לכם בית הבחירה בירושלים. וכן הוא אומר בדוד: (שמואל ב' ז, א - ב) "ויהי כי ישב המלך בביתו, וה' הניח לו מסביב מכל אויביו. ויאמר המלך אל נתן הנביא, ראה נא אנכי יושב בבית ארזים, וארון האלוהים יושב בתוך היריעה":

שמה תביאו וגו' - למעלה אמרו (דברים יב ה) לענין שילה, וכאן אמור לעניין ירושלים. ולכך חלקם הכתוב, ליתן היתר בין זו לזו. משחרבה שילה ובאו לנוב, וחרבה נוב ובאו לגבעון - היו הבמות מותרות. עד שבאו לירושלים:

מבחר נדריכם - מלמד שיביאו מן המובחר:

[רש"י ויקרא כז, לג]

יב וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵי֮ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶם֒ אַתֶּ֗ם וּבְנֵיכֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַבְדֵיכֶ֖ם וְאַמְהֹֽתֵיכֶ֑ם וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה אִתְּכֶֽם׃

יג הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲלֶ֖ה עֹֽלֹתֶ֑יךָ בְּכָל־מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃

(יג) השמר לך - ליתן לא תעשה על הדבר. בכל מקום אשר תראה - אשר יעלה בלבך. אבל אתה מקריב על פי נביא, כגון אליהו בהר הכרמל:

יד כִּ֣י אִם־בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֤ר יְהוָה֙ בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּֽעֲלֶ֣ה עֹֽלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּֽעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ׃

(יד) באחד שבטיך - בחלקו של בנימין. ולמעלה הוא אומר, (דברים יב ה) "מכל שבטיכם". הא כיצד? כשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי, גבה הזהב מכל השבטים. ומכל מקום הגורן בחלקו של בנימין היה:

טו רַק֩ בְּכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח ׀ וְאָֽכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ בְּכָל־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹֽאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָֽאַיָּֽל׃

(טו) רק בכל אות נפשך - במה הכתוב מדבר? אם בבשר תאווה, להתירה להם בלא הקרבת אימורים? הרי הוא אומר במקום אחר. (דברים יב, כ) "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר" וגו'? במה זה מדבר? בקדשים שנפל בהם מום. שיפדו, ויאכלו בכל מקום. יכול יפדו על מום עובר? תלמוד לומר: "רק":

תזבח ואכלת - אין לך בהם היתר גיזה וחלב, אלא אכילה על ידי זביחה:

הטמא והטהור - לפי שבאו מכח קדשים, שנאמר בהם, (ויקרא ז, יט) "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל". הוצרך להתיר בו, שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת:

כצבי וכאיל - שאין קרבן בא מהם:

כצבי וכאיל - לפוטרן מן הזרוע והלחיים והקיבה:

טז רַ֥ק הַדָּ֖ם לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃

(טז) רק הדם לא תאכלו - אף על פי שאמרתי שאין לך בו זריקת דם במזבח לא תאכלנו:

תשפכנו כמים - לומר לך שאין צריך כסוי. דבר אחר: הרי הוא כמים להכשיר את הזרעים:

יז לֹֽא־תוּכַ֞ל לֶֽאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָֽרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ וְכָל־נְדָרֶ֨יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדֹּ֔ר וְנִדְבֹתֶ֖יךָ וּתְרוּמַ֥ת יָדֶֽךָ׃

(יז) לא תוכל - בא הכתוב ליתן לא תעשה על הדבר. רבי יהושע בן קרחה אומר: יכול אתה, אבל אינך רשאי. כיוצא בו, (יהושע טו, סג) "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם". יכולים היו, אלא שאינן רשאין. לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה. ולא יבוסים היו אלא חתיים היו?! אלא על שם העיר ששמה יבוס [נקראים יבוסים]. כך מפורש בפרקי דרבי אליעזר. והוא שנאמר, (שמואל ב' ה, ו) "כי אם הסירך העורים והפסחים", צלמים שכתבו עליהם את השבועה:

ובכורות בקרך - אזהרה לכהנים:

ותרומת ידך - אלו הבכורים:

[רש"י כו, יד] [סהמ"צ להרמב"ם מל"ת קמ"א] [סהמ"צ להרמב"ם מל"ת קמ"ב] [סהמ"צ להרמב"ם מל"ת קמ"ג]

יח כִּ֡י אִם־לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ תֹּֽאכְלֶ֗נּוּ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֮ בּוֹ֒ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֨ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַֽאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֖י אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְשָֽׂמַחְתָּ֗ לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃

(יח) לפני ה' - לפנים מן החומה:

והלוי אשר בשעריך - אם אין לך לתת לו מחלקו, כגון מעשר ראשון, תן לו מעשר עני. אין לך מעשר עני, הזמינהו על שלמיך:

יט הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲזֹ֖ב אֶת־הַלֵּוִ֑י כָּל־יָמֶ֖יךָ עַל־אַדְמָתֶֽךָ׃ {ס}

(יט) השמר לך - ליתן לא תעשה על הדבר:

על אדמתך - אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל:

כ כִּֽי־יַרְחִיב֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֥יךָ אֶֽת־גְּבֻלְךָ֮ כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־לָךְ֒ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֹֽכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶֽאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכָל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃

(כ) כי ירחיב וגו' - למדה תורה דרך ארץ, שלא יתאווה אדם לאכול בשר, אלא מתוך רחבת ידים ועושר:

בכל אות נפשך וגו' - אבל במדבר נאסר להם בשר חולין, אלא אם כן מקדישה ומקריבה שלמים:

[רש"י דברים פרק יב, טו]

כא כִּֽי־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֮ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָֽבַחְתָּ֞ מִבְּקָֽרְךָ֣ וּמִצֹּֽאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ׃

(כא) כי ירחק ממך המקום - ולא תוכל לבוא ולעשות שלמים בכל יום כמו עכשיו שהמשכן הולך עמכם:

וזבחת וגו' כאשר ציויתך - למדנו שיש צווי בזביחה היאך ישחוט, והן הלכות שחיטה שנאמרו למשה בסיני:

כב אַ֗ךְ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יֵֽאָכֵ֤ל אֶֽת־הַצְּבִי֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹֽאכְלֶֽנּוּ׃

(כב) אך כאשר יאכל את הצבי וגו' - אינך מוזהר לאכלן בטהרה. אי מה צבי ואיל חלבן מותר, אף חולין חלבן מותר? תלמוד לומר "אך":

כג רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹֽא־תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם־הַבָּשָֽׂר׃

(כג) רק חזק לבלתי אכל הדם - ממה שנאמר "חזק", אתה למד שהיו שטופים בדם לאוכלו, לפיכך הוצרך לומר "חזק", דברי רבי יהודה. רבי שמעון בן עזאי אומר: לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות. אם הדם, שהוא קל להישמר ממנו, שאין אדם מתאווה לו, הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצות!  

ולא תאכל הנפש עם הבשר - אזהרה לאבר מן החי:

כד לֹ֖א תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃

(כד) לא תאכלנו - אזהרה לדם התמצית:

כה לֹ֖א תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ לְמַ֨עַן יִיטַ֤ב לְךָ֙ וּלְבָנֶ֣יךָ אַֽחֲרֶ֔יךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃

(כה) לא תאכלנו - אזהרה לדם האיברים:

למען ייטב לך וגו' - צא ולמד מתן שכרן של מצות, אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו זוכה לו ולבניו אחריו, קל וחומר לגזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להם:

כו רַ֧ק קָֽדָשֶׁ֛יךָ אֲשֶׁר־יִֽהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָֽה׃

(כו) רק קדשיך - אף על פי שאתה מותר לשחוט חולין, לא התרתי לך לשחוט את הקדשים ולאכלן בשעריך בלא הקרבה, אלא הביאם לבית הבחירה:

[רש"י פסוק כז]

כז וְעָשִׂ֤יתָ עֹֽלֹתֶ֨יךָ֙ הַבָּשָׂ֣ר וְהַדָּ֔ם עַל־מִזְבַּ֖ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ^[1] וְדַם־זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל־מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהַבָּשָׂ֖ר תֹּאכֵֽל׃

(כז) ועשית עלתיך - אם עולות הם, תן הבשר והדם על גבי המזבח. ואם זבחי שלמים הם, דם זבחיך ישפך על המזבח תחלה, ואחר כך והבשר תאכל. ועוד דרשו רבותינו (פסוק כו): "רק קדשיך", בא ללמד על הקדשים שבחוצה לארץ. וללמד על התמורות ועל ולדות קדשים שיקריבו:

כח שְׁמֹ֣ר וְשָֽׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַעַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַֽחֲרֶ֨יךָ֙ עַד־עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַֽעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ {ס}

(כח) שמור - זו משנה שאתה צריך לשמרה בבטנך שלא תשכח. כעניין שנאמר, (משלי כב, יח) "כי נעים, כי תשמרם בבטנך". ואם שנית, אפשר שתשמע ותקיים. הא כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה:

את כל הדברים - שתהא חביבה עליך מצווה קלה כמצווה חמורה:

הטוב - בעיני השמים:

והישר - בעיני אדם: