יב כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָֽתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָֽתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָֽכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃

(יב) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית - כשתגמור להפריש מעשרות של שנה השלישית. קבע זמן הביעור והוידוי, בערב הפסח של שנה הרביעית. שנאמר, (דברים יד, כח) "מקצה שלוש שנים תוציא" וגו'. נאמר כאן, "מקץ", ונאמר להלן, (דברים לא, י) "מקץ שבע שנים", לענין הקהל. מה להלן רגל, אף כאן רגל. אי מה להלן חג הסוכות, אף כאן חג הסוכות? תלמוד לומר: "כי תכלה לעשר",  מעשרות של שנה השלישית. רגל, שהמעשרות כלין בו, וזהו פסח. שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות. נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית. וכל מי ששהה מעשרותיו, הצריכו הכתוב לבערו מן הבית:

שנת המעשר - שנה, שאין נוהג בה אלא מעשר אחד, משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה. ששנה ראשונה של שמיטה, נוהג בה מעשר ראשון. כמו שנאמר, (במדבר יח, כו) "כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר". ומעשר שני, שנאמר (דברים יד כג) "ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך". הרי שני מעשרות. ובא ולמדך כאן, בשנה השלישית, שאין נוהג מאותן שני מעשרות אלא האחד. ואיזה? זה מעשר ראשון. ותחת מעשר שני, תן מעשר עני. שנאמר כאן, "ונתת ללוי". את אשר לו. הרי מעשר ראשון. "לגר ליתום ולאלמנה", זה מעשר עני:

ואכלו בשעריך ושבעו - תן להם כדי שבען. מכאן אמרו, "אין פוחתין לעני בגורן, פחות מחצי קב חטים" וכו':

[רש"י דברים יד, כט]

יג וְאָֽמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָֽתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי׃

(יג) ואמרת לפני ה' אלהיך - התודה שנתת מעשרותיך:

בערתי הקדש מן הבית - זה מעשר שני, ונטע רבעי. ולמדך, שאם שהה מעשרותיו של שתי שנים, ולא העלם לירושלים, שצריך להעלותם עכשיו:

וגם נתתיו ללוי - זה מעשר ראשון. "וגם", לרבות תרומה ובכורים:

ולגר ליתום ולאלמנה - זה מעשר עני:

ככל מצותך - נתתים כסדרן. ולא הקדמתי תרומה לבכורים. ולא מעשר לתרומה. ולא שני לראשון. שהתרומה קרויה "ראשית". שהיא ראשונה משנעשה דגן. וכתיב, (שמות כב, כח) "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר", לא תשנה את הסדר:

לא עברתי ממצותיך - לא הפרשתי ממין על שאינו מינו. ומן החדש על הישן:

ולא שכחתי - מלברך על הפרשת מעשרות:

[רש"י דברים יד, כט] [ספר המצוות להרמב"ם, מ"ע קל"א]

יד לֹֽא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹֽא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֨נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹֽא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי׃

(יד) לא אכלתי באני ממנו - מכאן שאסור לאונן:

ולא בערתי ממנו בטמא - בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא. והיכן הוזהר על כך? (דברים יב, יז) "לא תוכל לאכול בשעריך", זו אכילת טומאה. כמו שנאמר בפסולי המקודשים, (דברים טו, כב) "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור" וגו'. אבל זה, "לא תוכל לאכול" דרך אכילת "שעריך", האמור במקום אחר:

ולא נתתי ממנו למת - לעשות לו ארון ותכריכין:

שמעתי בקול ה' אלהי - הביאותיו לבית הבחירה:

עשיתי ככל אשר צויתני - שמחתי, ושימחתי בו:

[ברכות טז ב]

טו הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּֽאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֨עְתָּ֙ לַֽאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ {ס}

(טו) השקיפה ממעון קדשך - עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות. שאמרת, (ויקרא כו, ד) "אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם":

אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו - לתת לנו. וקיימת, "ארץ זבת חלב ודבש":

[רש"י בראשית יח, טז]