דברים פרק כט

א וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֤ה לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃

[רש"י דברים כט, יב]

ב הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָֽאֹתֹ֧ת וְהַמֹּֽפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם׃

ג וְלֹֽא־נָתַן֩ יְהוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

(ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת - להכיר את חסדי הקב"ה, ולידבק בו:

עד היום הזה - שמעתי, שאותו היום, שנתן משה ספר התורה לבני לוי. כמו שכתוב, (לקמן דברים לא, ט) "ויתנה אל הכהנים בני לוי". באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: משה רבינו! אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו. ומה אתה משליט את בני שבטך עליה?! ויאמרו לנו יום מחר, "לא לכם נתנה, לנו נתנה". ושמח משה על הדבר. ועל זאת אמר להם: "היום הזה נהיית לעם" וגו'. (לעיל כז, ט). היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:

ד וָֽאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וְנַֽעַלְךָ֥ לֹֽא־בָלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ׃

ה לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֨עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

ו וַתָּבֹ֖אוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיֵּצֵ֣א סִיחֹ֣ן מֶֽלֶךְ־חֶ֠שְׁבּוֹן וְע֨וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֧ן לִקְרָאתֵ֛נוּ לַמִּלְחָמָ֖ה וַנַּכֵּֽם׃

(ו) ותבאו אל המקום הזה - עתה אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד, אל תבעטו במקום, ואל ירום לבבכם. "ושמרתם את דברי הברית הזאת" (פסוק ח). דבר אחר. "ולא נתן ה' לכם לב לדעת", (פסוק ג). שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו, וחכמת משנתו, עד ארבעים שנה. ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום "עד היום הזה". אבל מכאן ואילך, יקפיד. ולפיכך, (פסוק ח) "ושמרתם את דברי הברית הזאת" וגו':

ז וַנִּקַּח֙ אֶת־אַרְצָ֔ם וַנִּתְּנָ֣הּ לְנַֽחֲלָ֔ה לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַֽחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשִּֽׁי׃

ח וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן׃ {פ}