ו אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ {ס}

(ו) לא תקרבו - להזהיר הנקבה כזכר, לכך נאמר לשון רבים:

אני ה' - נאמן לשלם שכר:

ז עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ {ס}

(ז) ערות אביך - זו אשת אביך. או אינו אלא כמשמעו? נאמר כאן, "ערות אביך", ונאמר להלן, (ויקרא כ, יא) "ערות אביו גלה". מה להלן אשת אביו, אף כאן אשת אביו:

וערות אמך - להביא אמו שאינה אשת אביו:

ח עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ {ס}

(ח) ערות אשת אביך - לרבות לאחר מיתה:

ט עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֨יךָ֙ א֣וֹ בַת־אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן׃ {ס}

[בפסוק זה מלמד איסור לגלות את ערות אחות. בין אם יש להם רק אב משותף, או אם משותף. איסור אחותו מאב הוא אף אם הבת נולדה לאביו מאשה שאנס (או פתה) אותה. (רש"י) ואף אִם אֵם אחותו היא ממזרת או נתינה שאסור לאביו לגור אמה (מולדת חוץ). אמנם אִם אֵם אחותו היא שפחה או נכרית אינו אסור בה (פסוק יא). (ולכאורה זה שאסור באחותו שהית בת אנוסה או בת ממזרת ונתינה, הוא הדין כשהוא עצמו הוא בן של אנוסה או ממזרת ונתינה (אחרת), מ"מ אסור. ובמקום שיש להם אם משותף פשוט הוא שאסורים, ואין צריך אפילו להשמיענו זה]

(ט) בת אביך - אף בת אנוסה במשמע:

מולדת בית או מולדת חוץ - בין שאומרים לו לאביך, "קיים את אמה", ובין שאומרים לו לאביך, "הוצא את אמה", כגון ממזרת או נתינה:

י עֶרְוַ֤ת בַּת־בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת־בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָֽתְךָ֖ הֵֽנָּה׃ {ס}

[בתו, ובת בנו או בת בתו: אם אמא של בתו היא אנוסתו, (היינו שלא היה שם נישואין) פסוק י מלמדנו שאסור בבתו, ובת בנו או בת בתו. בפסוק מפורש רק בת הבן או בת הבת, אמנם רש"י מציין לגמרא ביבמות שגם בת אסורה. אם אמא שלהם היתה נשואה לו, לומדים לקמן בפסוק יז שהיא אסורה. שם מדובר, שבת, או בת הבן, או בת הבת של האשה שנשא, אסור לבעלה, אף שאינה בתו. א"כ יוצא אם אמא שלהם היתה נשואה לו, א"כ בתו היא גם בת של האשה שנשא ואסורה (אבל בת, או בת הבן, או בת הבת של האשה לא יהיו אסורים עליו, אם לא נשא את האשה רק אנס אותה. רש"י שם)]

(י) ערות בת בנך - [בבנו ו] בבתו מאנוסתו [או שפתה אותה] הכתוב מדבר. [היינו שבנו או בתו נולדו, מאשה שאנס אותה, ולבנו או לבתו נולד בת, הוא אסור בבתם זה, ורש"י ממשיך לפרש למה אין מפרשים הפסוק כפשוטו, שזהו היא בתו ובת בתו, מאשתו] ובתו ובת בתו מאשתו, (שאסורין על הבעל) אנו למדין, מ"ערות אשה ובתה לא תגלה" (פסוק יז). בין שהיא [הבת, או בת הבן או בת הבת] ממנו, [היינו שהיא לא רק בת אשתו, אלא שהיא גם בתו] ובין שהיא מאיש אחר [היינו שהיא רק בתה, או בת בנה או בת בתה, אבל היא לא בתו של זה, ומ"מ אסור בה מפני שהם הצאצאים של אשתו]:

ערות בת בנך - קל וחומר לבתך.  אלא לפי שאין מזהירין מן הדין, למדוה מגזרה שוה במסכת יבמות (ג א):

יא עֶרְוַ֨ת בַּת־אֵ֤שֶׁת אָבִ֨יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחֽוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ {ס}

(יא) ערות בת אשת אביך - לימד שאינו חייב על אחותו, משפחה ונכרית. לכך נאמר "בת אשת אביך", בראויה לקידושין:

יב עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ {ס}

יג עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא׃ {ס}

יד עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל־אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא׃ {ס}

(יד) ערות אחי אביך לא תגלה - ומה היא ערותו? "אל אשתו לא תקרב":

[רש"י דברים כג, א]

טו עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ {ס}

(טו) אשת בנך היא - לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה, פרט לאנוסה ושפחה ונכרית:

טז עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ^[1] לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא׃ {ס}

יז עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַֽׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽוא׃

(יז) ערות אשה ובתה - לא אסר הכתוב, אלא ע"י נשואי הראשונה. לכך נאמר "לא תקח", לשון קיחה. וכן לעניין העונש, "אשר יקח את אשה ואת אמה" (ויקרא כ, יד), לשון קיחה. אבל אנס אשה, מותר לישא בתה:

שארה הנה - קרובות (הן) זו לזו:

זמה - עצה. כתרגומו, "עצת חטאין", שיצרך יועצך לחטוא:

יח וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ׃

(יח) אל אחתה - שתיהן כאחת:

לצרר - לשון צרה. לעשות את זו, צרה לזו:

בחייה - למדך, שאם גרשה, לא ישא את אחותה, כל זמן שהיא בחיים:

יט וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃

כ וְאֶל־אֵ֨שֶׁת֙ עֲמִֽיתְךָ֔ לֹֽא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְזָ֑רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃

כא וּמִֽזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא־תִתֵּ֖ן לְהַֽעֲבִ֣יר לַמֹּ֑לֶךְ וְלֹ֧א תְחַלֵּ֛ל אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

(כא) למלך - עבודה זרה היא, ששמה "מולך". וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרים, ועושין שתי מדורות גדולות, ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש:

לא תתן - זו היא מסירתו לכומרים:

להעביר למלך - זו (היא) העברת האש:

ספר המצוות להרמב"ם מל"ת סג]

ספר המצוות להרמב"ם מל"ת ז]