[ביאור]

א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּֽהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֑ן וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃

(א) אמר אל הכהנים - "אמור, ואמרת", להזהיר גדולים על הקטנים: 

בני אהרן - יכול חללים?  תלמוד לומר: "הכהנים":

בני אהרן - אף בעלי מומין במשמע:

בני אהרן - ולא בנות אהרן:

לא יטמא בעמיו - בעוד שהמת בתוך עמיו, יצא מת מצווה:

[רש"י דברים יד ח] [ברכות יט, ב]

ב כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃

(ב) כי אם לשארו - אין שארו אלא אשתו:

ג וְלַֽאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃

(ג) הקרובה - לרבות את הארוסה:

אשר לא הייתה לאיש - למשכב:

לה יטמא - מצוה:

[סוטה ג, א]

ד לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃

(ד) לא יטמא בעל בעמיו להחלו - לא יטמא לאשתו פסולה, שהוא מחולל בה בעודה עמו. וכן פשוטו של מקרא, "לא יטמא בעל" בשארו, בעוד שהוא בתוך עמיו, שיש לה קוברין, שאינה מת מצווה.  ובאיזה שאר אמרתי?  באותו שהוא "להחלו", להתחלל הוא מכהונתו:

ה לֹֽא־יִקְרְח֤וּ קָרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת׃

(ה) לא יקרחה קרחה - על מת.  והלא אף ישראל הוזהרו על כך? אלא לפי שנאמר בישראל (דברים יד א) "בין עיניכם", יכול לא יהא חייב על כל הראש? תלמוד לומר: "בראשם". וילמדו ישראל מהכהנים בגזרה שוה.  נאמר כאן, "קרחה" ונאמר להלן בישראל "קרחה".  מה כאן כל הראש, אף להלן כל הראש במשמע. כל מקום שיקרח בראש.  ומה להלן על מת, אף כאן על מת:

ופאת זקנם לא יגלחו - לפי שנאמר בישראל (ויקרא יט כז) "ולא תשחית", יכול לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב? לכך נאמר "לא יגלחו", שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גילוח, ויש בו השחתה. וזהו תער:

ובבשרם לא ישרטו שרטת - לפי שנאמר בישראל (ויקרא יט כח) "ושרט לנפש לא תתנו". יכול שרט חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת?  תלמוד לומר: "לא ישרטו שרטת", לחייב על כל שריטה ושריטה.  שתיבה זו יתירה היא לדרוש. שהיה לו לכתוב "לא ישרטו" ואני יודע שהיא "שרטת":

[רמב"ם ספר המצוות מל"ת ק"ע] [רש"י דברים יד א] 

ו קְדֹשִׁ֤ים יִֽהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת־אִשֵּׁ֨י יְהוָ֜ה לֶ֧חֶם אֱלֹֽהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם וְהָ֥יוּ קֹֽדֶשׁ׃

(ו) קדשים יהיו - על כרחם יקדישום בית דין בכך:

ז אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַֽחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵֽאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵֽאלֹהָֽיו׃

(ז) זנה - שנבעלה בעילת ישראל האסור לה. כגון: חייבי כריתות, או נתין או ממזר:

חללה - שנולדה מן הפסולים שבכהונה. כגון: בת אלמנה מכהן גדול.או בת גרושה וחלוצה מכהן הדיוט. וכן שנתחללה מן הכהונה על ידי ביאת אחד מן הפסולים לכהונה:

ח וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃

(ח) וקדשתו - על כרחו. שאם לא רצה לגרש, הלקהו ויסרהו עד שיגרש:

קדש יהיה לך - נהוג בו קדושה, לפתוח ראשון בכל דבר, ולברך ראשון בסעודה:  

ט וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת־אָבִ֨יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ {ס}

(ט) כי תחל לזנות - כשתתחלל על ידי זנות. שהייתה בה זיקת בעל, וזנתה.  או מן האירוסין או מן הנישואין. ורבותינו נחלקו בדבר. והכל מודים שלא דבר הכתוב בפנויה:

את אביה היא מחללת - חללה וביזתה את כבודו. שאומרים עליו ארור שזו ילד, ארור שזו גדל:

[רש"י דברים יט, יט] 

י וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵֽאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֥א יִפְרֹֽם׃

(י) לא יפרע - לא יגדל פרע על אבל. ואיזהו גידול פרע? יותר משלשים יום:

[ספר המצות מ"ע לה]

יא וְעַ֛ל כָּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃

(יא) ועל כל נפשת מת וגו' - באהל המת:

נפשת מת - להביא רביעית דם מן המת שמטמא באהל:

לאביו ולאמו לא יטמא - לא בא אלא להתיר לו מת מצווה:

[ספר המצות מל"ת קסז]

יב וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

(יב) ומן המקדש לא יצא - אינו הולך אחר המטה. ועוד מכאן למדו רבותינו שכהן-גדול מקריב אונן. וכן משמעו, אף אם מתו אביו ואמו, אינו צריך לצאת מן המקדש אלא עובד עבודה:

ולא יחלל את מקדש - שאינו מחלל בכך את העבודה, שהתיר לו הכתוב. הא כהן-הדיוט עבד אונן - חלל:

יג וְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח׃

יד אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַֽחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵֽעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃

(יד) וחללה - שנולדה מפסולי כהונה:

טו וְלֹֽא־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשֽׁוֹ׃ {ס}

(טו) ולא יחלל זרעו - הא אם נשא אחת מן הפסולות, זרעו הימנה חלל מדין קדושת כהונה:

[סוטה ו, א רש"י]