יט וְנָֽתְנָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ פִּרְיָ֔הּ וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם לָשֹׂ֑בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח עָלֶֽיהָ׃

(יט) ונתנה הארץ וגו' וישבתם לבטח עליה - שלא תדאגו משנת בצורת:

ואכלתם לשבע - אף בתוך המעיים תהא בו ברכה:

כ וְכִ֣י תֹֽאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַ֖ל בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֑ת הֵ֚ן לֹ֣א נִזְרָ֔ע וְלֹ֥א נֶֽאֱסֹ֖ף אֶת־תְּבֽוּאָתֵֽנוּ׃

(כ) ולא נאסף - אל הבית:

את תבואתנו - כגון יין ופירות האילן וספיחין, הבאים מאליהם:

כא וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים׃

(כא) לשלש השנים - למקצת השישית, מניסן ועד ראש השנה. ולשביעית. ולשמינית, שיזרעו בשמינית במרחשון, ויקצרו בניסן:

כב וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם מִן־הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד ׀ הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת עַד־בּוֹא֙ תְּב֣וּאָתָ֔הּ תֹּֽאכְל֖וּ יָשָֽׁן׃

(כב) עד השנה התשיעת - עד חג הסכות של תשיעית, שהיא עת "בוא תבואתה" של שמינית לתוך הבית. שכל ימות הקיץ היו בשדה בגרנות. ובתשרי הוא עת האסיף לבית. ופעמים שהייתה צריכה לעשות לארבע שנים. בשישית, שלפני השמטה השביעית. שהן בטלין מעבודת קרקע שתי שנים רצופות, השביעית והיובל. ומקרא זה נאמר בשאר השמטות כולן:

כג וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתֽוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי׃

(כג) והארץ לא תמכר - ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל. שלא יהא הלוקח כובשה:

לצמתת - לפסיקה, למכירה פסוקה עולמית: 

כי לי הארץ - אל תרע עינך בה, שאינה שלך:

[רמב"ם ספר המצוות מל"ת רכ"ז]

כד וּבְכֹ֖ל אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֑ם גְּאֻלָּ֖ה תִּתְּנ֥וּ לָאָֽרֶץ׃ {ס}

(כד) ובכל ארץ אחזתכם - לרבות בתים, ועבד עברי. ודבר זה מפורש בקידושין בפרק ראשון (דף כא, א). ולפי פשוטו, סמוך לפרשה שלאחריו. שהמוכר אחוזתו, רשאי לגאלה לאחר שתי שנים, או הוא או קרובו. אין הלוקח יכול לעכב:

[רמב"ם ספר המצוות מ"ע קל"ח]